חוויות מ-ALL IN

[NoamRR]

 

מהרגע שטוני קאהן הודיע שAEW הולכים להגיע ללונדון, אני עשיתי רפרש לכל מקור ידע שיכל לענות לי על שאלת התאריך לדבר הזה. הייתי בלונדון באפריל השנה וקוויתי שיתמזל מזלי והתאריכים יתמזגו. זה לא קרה. בחודש מאי עברתי מתח עד גבול התמוטטות עצבים בניסיון להשיג כרטיסים לאירוע הגדול הזה. כמה ימים שאתה לא מסוגל לנשום עד שאתה שם את ידייך על הדבר. לאחר מכן החלו השמועות שאולי האירוע בכלל לא ישודר בטלוויזיה ולא יהיה חלק מה"עונה הטלוויזיונית". ואז התחילו לקבוע את הקרבות. ואיזה מתאבקים הולכים להגיע. קאש מסתבך עם אקדח, פיניקס עם בעיות ויזה, דניאלסון פצוע, הבטחות של עוד שינויים בדרך. AEW העבירו אותי רכבת הרים מטורפת של רגשות בדרך לאירוע הזה.

ואז אני נוחת בלונדון (עם ארוסתי חשוב לציין, שלא אוהדת האבקות בכלל), והאווירה מדבקת. הברוכים הבאים של המלון היה לוח גיר עם בשורה על האירוע. ארוחת הבוקר ביום האירוע התלוותה עם נופשי המלון שחוגגים עם חולצות האבקות וכל זה היה רק הכנה למה שהולך לבוא. הרחובות שטופים באוהדי האבקות, מחולצות ועד תחפושות של ממש. אנשים מסתובבים עם חגורות האבקות, מדברים רסלינג ברחוב. הרגשה של יקום מקביל שקשה להכיל. בתור אחד שרגיל לקרוא על האבקות בפורומים באנגלית ובעברית להיות פתאום מוקף באנשים שנושמים וחיים את התחביב הכי גדול שלך זה לא נתפס. 

את המסע התחלנו באיך לא, לקנות חולצות של האירוע. 30 פאונד לחולצה הכי מינימלית. אחת של AEW ואחת של ALL IN. בתור שהיה מחוץ לוומבלי זכיתי לראות מקרוב את אדי קינגסטון, שפשוט הלך לו לתומו וכנראה שכח כמה אהוד הוא. הוא עצר להצטלם עם מעריצים בהליכה הקצרה שלו וזכה לצ'אנטים של שמו. לאחר מכן הבחנו בהתקבצות לא קטנה של אוהדי האבקות סביב מלון הילטון שהיה כמה דקות הליכה מוומבלי. לא קשה לנחש שככל הנראה חלק מהמתאבקים לנים שם. לאחר כמה דקות של המתנה באזור באמת יצא לו אורטיז לקולות שמחה ושאגה של הקהל שהתקבץ לו. חשוב לציין שבדומה לאדי קינגסטון, הוא היה כל כך נחמד וסבלני והצטלם עם כולם. 

 

קאט ל-תור עצום בכניסה לאצטדיון. דבר שהישראלי הממוצע שבטבע שלו לעקוף תורים לא יכול להכיל. הרמקולים החיצוניים של וומבלי פינקו את האוהדים שהמתינו בשירים לא עדכניים מהביזנס. השיר הקודם של ג'ונגל בוי והשיר של קודי רודס. כן, הקהל צעק אוהווו כמו כבש. כן, זה היה כיפי ועוצמתי. ברגע שאתה ממתחיל להרגיש עיקצוצים של חוסר סבלנות אתה כבר נכנס לאצטדיון. שם החוסר סבלנות מתחלף בהלם מוחלט. אתה מוקף ב80 אלף איש. אני לא בטוח עד כמה הגודל הבלתי נתפס של האצטדיון עבר בטלוויזיה, זה היה פשוט משוגע. ואז אתה קולט שאתה בערך שורה 15 מהזירה (מאחורי שולחן השדרנים) ושאתה מצליח לראות הכל מגובה העיניים. 

 

את חתימת החוזה בין מירו להובס פספסתי כי עדיין עמדתי בתור, לא נורא. ואז ג'ף ג'ארט יצא החוצה לרדת על הקהל המקומי, עוד לא נורא לאוסף. העדפתי להתארגן על אוכל ושתייה בשלב הזה. כן זכיתי לראות אותו מקבל גיטרה לראש, הכל נראה כל כך כואב במציאות. 

 

מפה מבחינתי התחיל האירוע האמיתי, אוזי אופן קיבלו אהדה חמודה מהקהל. הקהל היה פעיל בשיר כניסה שלהם ופינק בצ'אנטים אבל כולם ידעו שזה רק הכנה לכניסה שהולכת לבוא. את המקומות היותר מרכזיים בשורה שלי תפסו אבא ושני ילדים שהכינו שלט לאדם קול ומג'פ, תזכרו את השורה הזאת כי היא הולכת לעזור לי בהמשך. אני לא צפיתי כאן לקרב רסלינג איכותי, אלא לקרב מבדר שיעמיק את הסטוריליין של מג'פ ואדם קול. וזה מה שקבלתי מבחינתי. את אוזי אופן יכלו להחליף בכל טאג הילי אחר, הם היו הניצבים בהצגה המעולה של האלופים העתידיים. אין אחד שלא משתתף בטקס הכניסה של המתאבקים, בין אם זה לשיר או לקחת חלק פעיל בצ'אנטים המלווים לכך. הבום שאדם קול מצביע על עצמו - כל כך עוצמתי שאתה נמצא שם, בטח ובטח ש81 אלף איש עושים זאת יחד איתך. ואז כולנו חיכינו כמו מארקים לצעוק אדם קול בייבי ואוזי אופן הרסו לנו את זה. לא יודע אם הראו את זה על המסך אבל הקהל התמסר עם בובת קנגורו מתנפחת, זה היה גדול. רגעי השיא היו ההתלבטות והקפיצה של מג'פ כמובן הדאבל קלוזליין ובעיטת הקנגורו. למעשה, כל רגע שמג'פ עשה משהו. הוא הכוכב של הערב מבחינתי. כן כמו כולם חשבתי שהם הולכים להפסיד פה כדי לקדם את הקרב המרכזי אבל שמחתי כל כך שהם ניצחו, הסיפור הזה צריך להימשך.

 

הקהל התלהב בטירוף שהראו את מרצדס מונה וכבר התחלתי לחשוב באיזה רגע בערב הזה היא הולכת להתערב. 

 

אני נהנתי מפרי-הוק משתי סיבות. הראשונה היא שלא היה לי קליטה שם, ככה שלא ידעתי מה קרה מאחורי הקלעים עם פאנק (וגם אם כן הייתה לי קליטה, לא הייתי מגיע לזה בחיים). השנייה היא, הארדקור בלייב זה כיף. הספוט עם הזכוכית על הרכב כן זכור מבחינתי אבל זה לא בר השוואה, אני אשכרה הייתי שם. הכניסה של הוק מגניבה בלייב. הכניסה של פרי הרגישה נצח.

 

שמחתי שפתחו את האירוע המרכזי עם פאנק-ג'ו (במיוחד שאני לא יודע מה הסיבה האמיתית). אני לא אחדש שום דבר לאף אחד, אבל ג'ו נראה פשוט רוצח במציאות. היה מגניב לראות את פאנק (גיבור הילדות/נעורים שלי). גם כאן האמת לא צפיתי לקלאסיקה. רוב הקהל אהד את ג'ו אבל ידעתי שאין סיכוי שהוא לוקח כאן. פאנק עם המהלכים של סינה והוגאן תמיד יצחיק אותי. הייתה להם כוונה טובה בלסיים את הקרב עם הפפסי פלאנג' אבל זה הרגיש קצת מפוקשש. הנשיכה לפני כן מאוד הצחיקה אותי. אני לא הרגשתי על פאנק כל כך שהוא מבואס או לא במיטבו בעקבות המקרה מאחורי הקלעים, המוח שלי תרגם את זה כהתרגשות שלו מגודל המעמד. כיף לראות האבקות מבלי לדעת על הזבל שהולך מאחורי הקלעים. 

 

הבנתי שהקרב שלשות היה הקרב החלש של הערב בפורום, אני דווקא נהנתי. הקהל לא הפסיק להריע לקני אומגה. מסכים עם כולם שאיבושי כרגע הוא הצל של עצמו, אבל עדיין מהנה לראות אותו בלייב. הקטעים של איבושי וטקאשטה בלייב היו נראים פסיכיים. ג'יי וויט נתן הופעה טובה עם ביטחון וזה באמת מרגיש שיש לו מקום מובטח בשורה של גדולי הארגון. לא היה לי בעיה עם התוצאה כי לא לקחתי את הקרב הזה ברצינות גדולה כל כך עוד מלפני כן. ראיתי את המתאבקים שרציתי לראות, זה הסימון וי שלי. לא צפיתי לקלאסיקה מקרב 3 על 3 שבבירור היה עדיף לראות כל אחד מהם בקרב אחר. בנוסף, זה הניצחון ההילי היחיד באירוע הזה והנזקים לא גדולים, אז כן משהו שאפשר לבלוע.

קרב הזוגות היה מעולה. יאנג באקס עם כניסה מעולה, FTR עם כניסה פשוטה שמחמיאה להם מאוד. פחדתי שהקהל יחרבן יותר מדי על הקרב בגלל הפרשה של דאקס. הוא זכה לצ'אנטים על האקדח באמת וזה היה נראה שFTR שמעו וזרמו עם זה. אבל מעבר לזה, הקהל (לפחות באזור שלי) היה בתוך הקרב. הקהל פה התחלק לחצי חצי. היו לקרב הזה כמה מהלכים שהייתי בטוח שבאמת יסיימו את הקרב. לאחר כל מהלך גדול של FTR פחדתי שהם יפילו את האליפות בעקבות המקרה. אני שמח שהם שמרו על האליפות. קרב בסדר גודל כזה אמור לייצב אותם בטופ מחלקת הזוגות של הארגון. למזלי, לא שומעים את השדרנים באצטדיון, אז לא שמעתי את הבולשיט של JR, תודה לאל. אבל אם אלוהים חסך ממני את JR, הוא החזיר לי בגדול בדמות מארק הודי שישב ממש מאחוריי וצעק את ההערות הכי מארקיות שכנראה תשמעו בחיים שלהם. אתמקד באחת האהובה עליי, לפני כל סופר קיק של היאנג באקס הוא צעק בהתרגשות "סוויט צ'אן מיוזק". אבל היה לי מקום להכיל את זה בערב החג הקסום הזה.

 

ועכשיו לאחד מהרגעים המרכזיים של האירוע מבחינתי, הסטדיום סטמפיד. זה מסוג הקרבות שאולי ראיתי פעם אחת בAEW ומאז דלגתי עליהם, זה תמיד הרגיש לי אותו דבר, שאין באמת מה לחדש פה. אבל שאתה נמצא שם, זה אולי החלק שאתה הכי מחכה לו. הכניסה של מוקסלי כל כך מצחיקה בלייב, כי אתה לא יודע מאיפה הוא הולך לצאת. למען האמת, עד הרגע שהוא הגיע לזירה בכלל לא ראיתי אותו, זה כמה האצטדיון ענק. בכניסות של אורנג' קאסידי ואדי קינגסטון הקהל התחרפן. לראות אותם מקבלים פחים ומגשים בראש זה פסיכי. לראות את הספוט של השיפודים בראש זה עוד יותר פסיכי. אני חיכיתי מאוד לספוט הקבוע של אורנג' קאסידי והידיים בכיסים כדי לחוות את זה עם הקהל. הרגע הזה שמוקסלי התנפל עליו באמצע עם מזלג היה משוגע. כמו שאמרתי מקודם, במציאות הכל נראה כל כך כואב. החיבוק של הבסט פרינדס עם יוטה ואז ההסתערות עליו חידדה לי כמה אני אוהב רסלינג. זה מוזר וקסום בו זמנית. הסיום הכפול עם מוקסלי-אדי והזכוכיות היה כיפי לצפייה. הקטע עם סוזן היה חמוד, אבל ממש לא ההיילייט של הקרב. 

 

פה אני הולך להתנצל מראש לגבי כל מעריצי וצופי האבקות הנשים, זה היה קרב הפיפי שלי. וגם פה הם ידעו איך להשאיר אותי כמה דקות נוספות בתוך האצטדיון עם We will rock you. 

חזרתי בזמן לקרב הארון קבורה ובשלב הזה החושך התחיל לרדת על האצטדיון, כמה יפה זה היה. הכניסה של סוורב הייתה מעולה ומקפיצה וסטינג הצליח להתעלות על זה עם הקטע ששודר לפני הכניסה שלו ושל דארבי. פה כבר קבלנו הארדקור יותר מהודק. כיף לראות את הספוטים של דארבי בלייב ואז להסתכל ישירות על פרצופים של אוהדים. איך הוא לא מת כאן אלוהים יודע. סטינג גם היה משוגע פה עם הקפיצות שלו, מכאן היישר לכיסא גלגלים. 

 

אני חיכיתי מאוד לאוספריי ג'ריקו. רציתי לראות איך הקהל לוקח חלק בכניסה של ג'ריקו ורציתי לראות את אוספריי עושה מהלכים משוגעים בלייב. המחווה של ג'ריקו לQueen הייתה מוזרה וכבר לא הבנתי בשלב הזה אם הוא באמת מודע לעצמו ושכל זה פארודיה אחת גדולה על חשבונו או שלא. הקהל כמובן שר כל מילה ומילה. גם אני, לא לשפוט. אוספריי כרגיל ענק ואני בספק אם אני מחדש פה משהו למישהו. שמחתי שהוא ניצח, זה הרגיש רגע גדול ואני מאוד מקווה שהוא יחתום בAEW. מקומו שם ללא ספק. 

 

הקרב שלשות נכנס גם על המשבצת של קרב פיפי או הורדת מתח, אבל הקהל לא היה עייף בכלל בשלב הזה. הכניסה של HOB מטורפת בלייב וזה מצחיק אחרי זה לקבל מספריים באוויר וכניסה ורודה עם ביט של ראפ. האקליימד אובר בטירוף, כל חמש או עשר כיסאות באזור שלי ראיתי מספריים ורודות באוויר. הבחירה לשים את הקרב הזה כקרב ללא חוקים דווקא הרגישה לי דפוקה, הרי קבלנו המון רגעי הארדקור בערב הזה. אבל הם ידעו לשחק עם זה לטובתם. אני לא מאוהדי הספוטים על נשים, זה מרגיש לי ילדותי בעולם האבקות בפרט ושאין לזה מקום בעידן של היום בכלל. הרגיש לי שהאקליימד הולכים לזכות כאן, הם היו צריכים את הרגע הגדול הזה. אהבתי את קטע העברת החגורות בסוף הקרב, רק מעמיק את הדמויות של הHOB.

 

והגענו לקרב המרכזי. זוכרים את האבא ושני הילדים שהכינו שלט לאדם קול ומג'פ? הם חתכו מוקדם הביתה, ממש לפני הקרב של הגיבורים שלהם. הצחיק אותי לחשוב שהאבא העדיף שהם לא יראו את הגיבורים שלהם מכסחים אחד את השני והעדיף להשאיר את עולמם תמים. אז תודה לך אבא יקר, פרגנת לנו בכיסאות טובים יותר. אדם קול לא היה צריך כניסה גדולה ואני שמח שהוא נכנס רגיל, הקהל רצה לקחת חלק פעיל בכניסה שלו וזה מה שקבלנו. וכמו שכתבתי מקודם, זה היה עוצמתי. הכניסה של מג'פ גנבה את ההצגה מבחינתי, הוא באמת המלך של הארגון מבחינתי. מג'פ מבחינתי מתאבק הערב, הרגשות שהוא מעביר לקהל היו מעולים, שחקן מעולה. אהבתי מאוד את הסיפור של הקרב ולראות את זה מקרוב רק גורם לך לרחם על מג'פ. אדם קול שחט אותו שם. הקטע עם הכיסא היה מבדר מאוד, שמח שהם חידשו בנושא ולא מיחזרו. מבחינת הסיום, הרול אפ של מג'פ היה מעולה. הוא רצה לעשות היסטוריה עם אדם קול אבל הוא לא רצה לחסל אותו. כל סיום אחר של מג'פ הוא רמאות או השפלה. כאן הוא חלק כבוד לחברו הטוב. אני בסדר גמור עם זה. שמחתי שלא הייתה בגידה לאחר מכן וכבר למדתי להשלים עם הדמות הקומית החדשה של סטרונג אז מבחינתי הוא רק תיבל את הארוחה הטעימה הזאת.

הסיום המתוק של הערב היה ההכרזה שהם יחזרו לוומבלי בשנה הבאה. זה הרגיש כמו פרק סוף עונה שאחרי הכתוביות מודיעים לך שיחזרו לעונה נוספת. אין ספק שאגיע גם שנה הבאה. לכל המתלבטים, לראות מופע האבקות בלייב זו חוויה מטורפת שאין שני לה. 

 

[Mad King]

פסיכי, פסיכי, ועוד פעם פסיכי. איזו חוויה. לעוד הרבה כאלה לכולנו פה.

[Cofindrop]

ענק. אם wwe לא יעשו אירוע נוסף באירופה אולי אסע לאולאין. בעיקר בשביל לחוות את הריגוש הזה בפעם הראשונה.

המחירים של הכרטיסים שוברים את הכיס? כמה עלה לך?

[NoamRR]

(09-01-2023, 03:51 PM)Cofindrop כתב:  ענק. אם wwe לא יעשו אירוע נוסף באירופה אולי אסע לאולאין. בעיקר בשביל לחוות את הריגוש הזה בפעם הראשונה.

המחירים של הכרטיסים שוברים את הכיס? כמה עלה לך?

1800 לכרטיס במכירה הכי מוקדמת ללא חיפוש מעמיק. האתר הציע את הכרטיסים האלה ולא חשבתי פעמיים. יכול להיות שאם הייתי מחכה עוד המחיר היה יורד, אבל מבחינתי זה שווה את זה.

[karusi]

נראה אדיר! מי הפתיע אותך הכי לטובה?

[RoeeHardy]

מעניין אותי ממש לשמוע מה ארוסתך חשבה על האירוע. להביא מישהי שלא רואה היאבקות בכלל למופע באיצטדיון נשמע לי כמו חתיכת חוויה.

[NoamRR]

(09-01-2023, 04:28 PM)RM Punk כתב:  מעניין אותי ממש לשמוע מה ארוסתך חשבה על האירוע. להביא מישהי שלא רואה היאבקות בכלל למופע באיצטדיון נשמע לי כמו חתיכת חוויה.

בתור אחת שלא מוכנה לסבול את זה בבית, היא נהנתה מאוד לאורך כל האירוע. האירוע לא הרגיש מעייף או ארוך לאף אחד מאיתנו (היינו שם מ5 עד 10). לצופה מהצד הכי מגניב לראות את הכניסות, הזיקוקים ורגעי ההארדקור. מג'פ הצליח לגנוב את ההצגה כפרפורמר שאי אפשר להתעלם ממנו. כנ"ל אוספריי.

התשובה הזאת עונה גם לkarusi. בתור אוהד האבקות הכי התרגשתי לראות את פאנק וקני אומגה, הם גם הוציאו תגובות מטורפות מהקהל אז זה רק הוסיף.

אז לכל המתלבטים האם לטוס לבד או למשוך אתכם מישהו שלא מכיר או עוקב אחרי העולם הזה, לגמרי שווה לבחור באופציה השנייה.

[Breakker]

מטורף.

זה מדהים איך להיות נוכח באירוע עצמו משנה את האווירה והחשיבה בכל כך הרבה מובנים. אתה יכול להנות מדברים שבכלל לא חשבת עליהם בתור צופה מהבית.

שמח בשבילך, נשמע כמו חוויה משוגעת.
מקנא בך ובכל מי שהגשים לעצמו את החלום. מקווה להיות שם, אולי, בשנה הבאה.

אגב, ראוי לציין לשבח את ארוסתך.
ללכת לאירוע רסלינג זה להקדיש חתיכת זמן, זה לא משחק כדורסל/כדורסל שאחרי שעה וחצי-שעתיים חוזרים לעניינים. מדובר על שעות, ובמקרה שלך 5 שעות זה לא קצת, ואיזה כיף לשמוע שהיא הצליחה להשתלב בתוך העולם שלך.

אני מת על הפוסטים האלו.

[Agent O22]

אני לא בטוח, אבל יש מצב שאתם הייתם הזוג שנתקלתי בו בהליכת הגיהינום לרכבת?

[NoamRR]

(09-02-2023, 11:25 AM)Agent O22 כתב:  אני לא בטוח, אבל יש מצב שאתם הייתם הזוג שנתקלתי בו בהליכת הגיהינום לרכבת?

האמת שלא זכור לי מקרה כזה חחחח