תגיד את האמת

[StavHen]

ההארט ביזנס אחד הסטייבלים עם הכי הרבה פוטנציאל שהיו בשנים האחרונות ובזבזו אותם וסגרו אותם מוקדם מדי

[Shalev_the rock]

יש בסרטון הזה כל כך הרבה, שאני לא יודע מאיפה להתחיל.
ג'ון סינה נוגע לקראת סוף הסרטון בדבר הכי חשוב בהאבקות או ספורט בידורי או איך שלא תקראו לזה. אתה חייב לעניין את הקהל, אתה חייב לספר סיפור.
הוא מספר פה איך הוא רואה את הקרב הראשון שלו בכזו עין עקומה כי הקהל איבד עניין לא פעם בקרב והוא טוען שכל זה קרה בגלל שהוא פשוט עבד מהר מידי, ניסה להכניס כמה שיותר דברים לתוך הקרב ולא האט. וזה פאקינג גאוני.

הרשת גועשת בזמן האחרון בגלל קורנט (כמובן) ששוב יורד על מתאבקים של היום ועל ההאבקות של היום ואיך לא על אדם קול ואיך שהוא נראה ובלה בלה בלה.
אבל אם יש שנאה אחת מוצדקת שלו היא השנאה ל"יאנג באקסיות" של ההאבקות המודרנית. אין שום דבר מגניב בתרבות ה-"This is awesome" שנוצרה ואני אומר את זה כי זה בעיקר בגללם. האובר-אוננות על אובר-ספוטיזציה ועל ה-NO SELL+פרצוף מטומטם למצלמה במהלך קרבות לא תורמת כלום לעסק הזה. למעשה, היא גם לא תורמת כלום למתאבק שעושה את זה. בחיים לא יצא שום דבר מדרבי אלן, שום דבר, אם הוא ימשיך ללכת בדרך הזאת. אתה פשוט טוב כמו הספוט האחרון שלך והדבר האמיתי שיצא לך מזה זה גב שבור.

לספר סיפור זאת אומנות, לשלוט בקהל זאת יכולת של הגדולים ביותר. כשאתה מרגיל את הקהל לספוטפסט אתה לא שולט בו-הוא שולט בך. כשהקהל שולט בך, בזירה או בפרומואים-אתה נכשל. כמתאבק או כפרמורטר. כאילו לקחו את תרבות ECW, תרבות קולט קטנה של עידן אחר לגמרי וניסו לדחוף אותה בלי הפסקה להיות מיינסטרים עד שזה פאקינג הצליח. אף אחד לא צריך להוכיח לי שהוא אתלט גדול. אף אחד לא צריך להוכיח לי שהוא יכול לעשות מאה תרגילים שונה ומאה ספוטים שונים. זה לא מעניין אותי אחרי פעמיים וזה גם לא ימכור כרטיסים. באשכול הקרבות הכי גדולים של רסלמניה (שאוט-אאוט לעצמי) אני לא זוכר מי בדיוק כתב לי שהוא לא יודע למה רוק-הוגאן במקום כל כך גבוה, משהו כזה. בחיי, זו הביקורת שהכי היה קשה לי להתמודד איתה. לא בקטע נוסטלגי בכלל, אבל כל מתאבק היום צריך לראות את הקרב הזה ולרשום הערות. אין בו שום מהלך פלאשי, אני לא זוכר בו שום ספוט "גדול" והקרב הזה הוא דוגמא מושלמת למניפולציה ושליטה בקהל למשך 25 דקות, כולל הכניסות והסוף.
הקרב הזה מראה כמה שניהם מתאבקים הרבה יותר גדולים מכל פליפ דייבר שעושה לי 720 תוך כדי שהיריב מחזיק כיסא ושהוא בקייפיב לא משתמש ביד ימין.

וככה ילדים עושים ניים דרופינג מג'ון סינה דרך קרונט ויאנג באקס עד האלק הוגאן ודה רוק.

[SwitchBlade]

(06-22-2022, 08:12 PM)Shalev_the rock כתב:  הרשת גועשת בזמן האחרון בגלל קורנט (כמובן) ששוב יורד על מתאבקים של היום ועל ההאבקות של היום ואיך לא על אדם קול ואיך שהוא נראה ובלה בלה בלה.
אבל אם יש שנאה אחת מוצדקת שלו היא השנאה ל"יאנג באקסיות" של ההאבקות המודרנית. אין שום דבר מגניב בתרבות ה-"This is awesome" שנוצרה ואני אומר את זה כי זה בעיקר בגללם. האובר-אוננות על אובר-ספוטיזציה ועל ה-NO SELL+פרצוף מטומטם למצלמה במהלך קרבות לא תורמת כלום לעסק הזה. למעשה, היא גם לא תורמת כלום למתאבק שעושה את זה. בחיים לא יצא שום דבר מדרבי אלן, שום דבר, אם הוא ימשיך ללכת בדרך הזאת. אתה פשוט טוב כמו הספוט האחרון שלך והדבר האמיתי שיצא לך מזה זה גב שבור.

קורנט מקבל המון היט,
לפני כמה שבועות החלטתי להקשיב לו כל יום בזמן שאני מבשל, נמשך עד עכשיו. חוץ ממס השפתיים שהוא חייב לתת כדי לשמור על מתח ועל הגימיק ("סלינגבלייד" במקום סוויצ'בלייד, "הארדלי בויז" במקום הבאקס ועוד), הגישה שלו מנצחת. MJF זה מוצר בגישה של קורנט, דארבי אלין זה מוצר בגישה של הבאקס, כבר היום אחד מהם הוא שם גדול פי כמה מהשני, עם גוף יותר שלם ופחות שבור. 

בסופו של דבר, לדעתי, הבאקס כן מבצעים את הTHIS IS AWESOME בצורה טובה. יש להם כושר, הם טובים בנישה שלהם, אתה מרגיש כאילו מאלצים אותך להיות בשוק כי הקצב כל כך גבוה, אבל השונות של ההצלחה בגישה הזאת היא גדולה והתוחלת בסופו של דבר נמוכה מאשר הגישה שמתבססת על רגש. 

יש סיבה שסוויצ'בלייד וMJF הם הכוכבים הכי גדולים ברסלינג כרגע. שניהם, אגב, לא עלו לטופ רופ כמעט בכלל בשנים האחרונות. 

[Kamigoye]

(06-22-2022, 08:53 PM)SwitchBlade כתב:  קורנט מקבל המון היט,
לפני כמה שבועות החלטתי להקשיב לו כל יום בזמן שאני מבשל, נמשך עד עכשיו. חוץ ממס השפתיים שהוא חייב לתת כדי לשמור על מתח ועל הגימיק ("סלינגבלייד" במקום סוויצ'בלייד, "הארדלי בויז" במקום הבאקס ועוד), הגישה שלו מנצחת. MJF זה מוצר בגישה של קורנט, דארבי אלין זה מוצר בגישה של הבאקס, כבר היום אחד מהם הוא שם גדול פי כמה מהשני, עם גוף יותר שלם ופחות שבור. 

בסופו של דבר, לדעתי, הבאקס כן מבצעים את הTHIS IS AWESOME בצורה טובה. יש להם כושר, הם טובים בנישה שלהם, אתה מרגיש כאילו מאלצים אותך להיות בשוק כי הקצב כל כך גבוה, אבל השונות של ההצלחה בגישה הזאת היא גדולה והתוחלת בסופו של דבר נמוכה מאשר הגישה שמתבססת על רגש. 

יש סיבה שסוויצ'בלייד וMJF הם הכוכבים הכי גדולים ברסלינג כרגע. שניהם, אגב, לא עלו לטופ רופ כמעט בכלל בשנים האחרונות. 

יש בסיפור הזה שלב שהיית צריך להגיד לעצמך בו ״רגע אני מסכים עם ג׳ים קורנט״ ואז לעצור ולעשות חושבים עם עצמך בחדר חשוך

[SaHBK]

הגענו לתקפוה המגעילה הזאת ברסלינג שיש המון פצועים, ואז לסנר חוזר...חסר לנו רק שגולדברג חוזר וזהו.

[cptrf]

איך אני חולה על קורנט יא אללה הראנטים שלו הורגים אותי

[karusi]

(06-23-2022, 09:06 AM)cptrf כתב:  איך אני חולה על קורנט יא אללה הראנטים שלו הורגים אותי

כן אני אוהב אותו גם אבל לפעמים הוא סתם שלילי ואנטי.

[Bam Bam Bigelow]

(06-22-2022, 08:12 PM)Shalev_the rock כתב:  



יש בסרטון הזה כל כך הרבה, שאני לא יודע מאיפה להתחיל.
ג'ון סינה נוגע לקראת סוף הסרטון בדבר הכי חשוב בהאבקות או ספורט בידורי או איך שלא תקראו לזה. אתה חייב לעניין את הקהל, אתה חייב לספר סיפור.
הוא מספר פה איך הוא רואה את הקרב הראשון שלו בכזו עין עקומה כי הקהל איבד עניין לא פעם בקרב והוא טוען שכל זה קרה בגלל שהוא פשוט עבד מהר מידי, ניסה להכניס כמה שיותר דברים לתוך הקרב ולא האט. וזה פאקינג גאוני.

הרשת גועשת בזמן האחרון בגלל קורנט (כמובן) ששוב יורד על מתאבקים של היום ועל ההאבקות של היום ואיך לא על אדם קול ואיך שהוא נראה ובלה בלה בלה.
אבל אם יש שנאה אחת מוצדקת שלו היא השנאה ל"יאנג באקסיות" של ההאבקות המודרנית. אין שום דבר מגניב בתרבות ה-"This is awesome" שנוצרה ואני אומר את זה כי זה בעיקר בגללם. האובר-אוננות על אובר-ספוטיזציה ועל ה-NO SELL+פרצוף מטומטם למצלמה במהלך קרבות לא תורמת כלום לעסק הזה. למעשה, היא גם לא תורמת כלום למתאבק שעושה את זה. בחיים לא יצא שום דבר מדרבי אלן, שום דבר, אם הוא ימשיך ללכת בדרך הזאת. אתה פשוט טוב כמו הספוט האחרון שלך והדבר האמיתי שיצא לך מזה זה גב שבור.

לספר סיפור זאת אומנות, לשלוט בקהל זאת יכולת של הגדולים ביותר. כשאתה מרגיל את הקהל לספוטפסט אתה לא שולט בו-הוא שולט בך. כשהקהל שולט בך, בזירה או בפרומואים-אתה נכשל. כמתאבק או כפרמורטר. כאילו לקחו את תרבות ECW, תרבות קולט קטנה של עידן אחר לגמרי וניסו לדחוף אותה בלי הפסקה להיות מיינסטרים עד שזה פאקינג הצליח. אף אחד לא צריך להוכיח לי שהוא אתלט גדול. אף אחד לא צריך להוכיח לי שהוא יכול לעשות מאה תרגילים שונה ומאה ספוטים שונים. זה לא מעניין אותי אחרי פעמיים וזה גם לא ימכור כרטיסים. באשכול הקרבות הכי גדולים של רסלמניה (שאוט-אאוט לעצמי) אני לא זוכר מי בדיוק כתב לי שהוא לא יודע למה רוק-הוגאן במקום כל כך גבוה, משהו כזה. בחיי, זו הביקורת שהכי היה קשה לי להתמודד איתה. לא בקטע נוסטלגי בכלל, אבל כל מתאבק היום צריך לראות את הקרב הזה ולרשום הערות. אין בו שום מהלך פלאשי, אני לא זוכר בו שום ספוט "גדול" והקרב הזה הוא דוגמא מושלמת למניפולציה ושליטה בקהל למשך 25 דקות, כולל הכניסות והסוף.
הקרב הזה מראה כמה שניהם מתאבקים הרבה יותר גדולים מכל פליפ דייבר שעושה לי 720 תוך כדי שהיריב מחזיק כיסא ושהוא בקייפיב לא משתמש ביד ימין.

וככה ילדים עושים ניים דרופינג מג'ון סינה דרך קרונט ויאנג באקס עד האלק הוגאן ודה רוק.

אני רק שאלה,
איזה סיפור בדיוק ג׳ון סינה סיפר בקרבות שלו?

[Shalev_the rock]

(06-23-2022, 11:11 AM)Bam Bam Bigelow כתב:  אני רק שאלה,
איזה סיפור בדיוק ג׳ון סינה סיפר בקרבות שלו?

<כל החלק השני של הקריירה שלו>
בית ספר בשליטה על קהל ובפסיכולוגיה בזירה, האיש הפך קרבות TV לאומנות.

[Shalev_the rock]

(06-22-2022, 08:53 PM)SwitchBlade כתב:  קורנט מקבל המון היט,
לפני כמה שבועות החלטתי להקשיב לו כל יום בזמן שאני מבשל, נמשך עד עכשיו. חוץ ממס השפתיים שהוא חייב לתת כדי לשמור על מתח ועל הגימיק ("סלינגבלייד" במקום סוויצ'בלייד, "הארדלי בויז" במקום הבאקס ועוד), הגישה שלו מנצחת. MJF זה מוצר בגישה של קורנט, דארבי אלין זה מוצר בגישה של הבאקס, כבר היום אחד מהם הוא שם גדול פי כמה מהשני, עם גוף יותר שלם ופחות שבור. 

בסופו של דבר, לדעתי, הבאקס כן מבצעים את הTHIS IS AWESOME בצורה טובה. יש להם כושר, הם טובים בנישה שלהם, אתה מרגיש כאילו מאלצים אותך להיות בשוק כי הקצב כל כך גבוה, אבל השונות של ההצלחה בגישה הזאת היא גדולה והתוחלת בסופו של דבר נמוכה מאשר הגישה שמתבססת על רגש. 

יש סיבה שסוויצ'בלייד וMJF הם הכוכבים הכי גדולים ברסלינג כרגע. שניהם, אגב, לא עלו לטופ רופ כמעט בכלל בשנים האחרונות. 

חח אתה במחנה קורנט AKA מחנה אנטי-מלצר AKA מחנה לידור.
המהפך הושלם.