דירוג | 30 הקרבות הכי גדולים בתולדות רסלמניה

[master of doom]

(04-01-2022, 10:29 AM)RoeeHardy כתב:  הייתי כנראה מחליף את הוגאן-רוק עם קרב אחר, אני פחות קהל היעד של הקרב.
מעבר לכך רשימה ראויה בהחלט.

4 מקומות ראשונים - ברט-אוסטין, מייקלס-אנגל, מייקלס-טייקר ו……. מה לעזאזל עוד נשאר?

הוגאן-אנדרה בגלל הבאדי סלאם? נהה אין סיכוי. הוא לא היה מדורג מעל סטימבוט-מאצ׳ו.

אולי המיין איבנט של רסלמניה 30? או בעצם מייקלס-ברט? מצד אחד יהיה מפתיע אם שניהם לא יהיו ברשימה, מצד שני טופ 4 נשמע לי גבוה מדי עבור כל אחד מהם.

אני יודע, הבאטל רויאל של רסלמניה 30 עם סזארו. אין סיכוי שזה לא זה.

מייקלס-ברט יהיה שם לדעתי. זה ברח לי מהראש האמת, אבל אין רשימת טופ 30 בלי מייקלס-ברט. המיינאבנט של מניה 30 נראלי שהיה כבר, אני צריך להציץ שוב.

עריכה: וואלה לא, המיינאבנט של מניה 30 לא נמצא פה. הוא לא ברמה של טופ 4 לדעתי, הוא היה קרב די טוב עם סיפור מצוין שסופר מעולה גם בזירה והסתיים בצורה הכי נכונה שיש ועם אם כל הפופים בניצחון של בריאן, אבל בתור קרב הוא לא טופ 4 לדעתי. זה בעיקר הסיפור שעשה אותו מדהים.
מגה הייפ לדירוגים היום.

[RoeeHardy]

(04-01-2022, 12:21 PM)master of doom כתב:  מייקלס-ברט יהיה שם לדעתי. זה ברח לי מהראש האמת, אבל אין רשימת טופ 30 בלי מייקלס-ברט. המיינאבנט של מניה 30 נראלי שהיה כבר, אני צריך להציץ שוב.

עריכה: וואלה לא, המיינאבנט של מניה 30 לא נמצא פה. הוא לא ברמה של טופ 4 לדעתי, הוא היה קרב די טוב עם סיפור מצוין שסופר מעולה גם בזירה והסתיים בצורה הכי נכונה שיש ועם אם כל הפופים בניצחון של בריאן, אבל בתור קרב הוא לא טופ 4 לדעתי. זה בעיקר הסיפור שעשה אותו מדהים.
מגה הייפ לדירוגים היום.

אם אתה שואל אותי, המיין איבנט של מניה 30 > מייקלס-ברט. זה לא אומר שהוא טופ 4, אבל הוא בהחלט ראוי יותר להיות בטופ 30 לדעתי מאשר כמה קרבות כאן, בעיקר מהעשירייה השלישית.

[Shalev_the rock]

מקום 4: רנדי אורטון נגד באטיסטה נגד דניאל בריאן (FIT: דניאל בריאן נגד טריפל H)
רסלמניה: 30

על הקרב: דמיינו לכם סיפור. סיפור שבו יש 4 פינות ובכל פינה יש לך דמות. בפינה הראשונה יש את רנדי אורטון. הגולדן בוי. הוא נראה הכי טוב. הוא הכי ייצוגי. הוא נולד לעסק הזה שנקרא היאבקות. הוא נועד לזה. הוא הפנים של החברה ובצדק, הוא עבד קשה כדי להרוויח את זה כן? אבל הוא יועד לזה, זה גורל, זאת מורשת. רנדי עושה את התפקיד שלו מושלם, אם הייתם חושבים על מראה ייצוגי לחברה שלכם, הייתם חושבים על רנדי. בפינה השנייה יש לכם כוכב הוליוודי, לשעבר כוכב היאבקות, שכנראה דגדג לו לחזור שוב לתהילה של פעם. הוא לא נולד לגדולה, אבל הוא נבחר מהר מאוד על ידי מי שמחליט, שהוא יגיע לזה. הוא קיבל ממנו גם את הזכות לרשת אותו, והוא נהיה כוכב. עכשיו, הקהל כבר פחות בעניין שלו. אבל הוא יודע שהוא חומר לגדולה, הוא נבחר על ידי גדולים, הוא סגר אירועים, הוא זכה בתארים, זה מגיע לו. ומי שלא חושב ככה? Deal with it. בפינה השלישית יש לנו את טריפל H. הקובע. זה שמחליט. יש יגידו מי ששכב את דרכו לצמרת. אבל עכשיו, הצמרת עוברת דרכו. והוא יודע מה נכון, הוא יודע מה טוב לעסקים. טריפל H הוא ממליך המלכים החדש והוא אוהב את התפקיד שלו. הוא אוהב כוח, הוא אוהב שאנשים תלויים בו, הוא גם היה שם שנים, עם ולצד כל הגדולים, הוא יודע איך אלוף נראה, איך הוא מתנהג, מה התכונות שלו. טריפל יודע מי חומר של A, ומי פשוט B+ PLAYER. בפינה הרביעית יש את דניאל בריאן. איך נתאר את דניאל בריאן? ובכן, נשליך על האחרים. הוא לא נראה כמו רנדי אורטון, אפילו לא קרוב. הוא גם לא נולד ונועד לגדולה כמוהו. הוא לא כריזמטי כמו באטיסטה, אף אחד לא יקח אותו לשחק בסרט, אין לו מספיק סטארפאוור באמת. דניאל בריאן גם לא בילה עם הגדולים כמו טריפל H, כי שנים הוא עבד באינדיז, ומה זה בכלל אינדיז, גם אני יכול להיראות טוב מול 50 איש במתנ''ס, לא? הוא יכול לבוא ולהגיד לטריפל H שהוא טוב מספיק? מה הוא יודע. הבעיה עם דניאל שיש לו תווית. תווית של אנדרדוג, תווית של אחד שהקהל רוצה, אבל ידוע ב-WWE שהקהל לא יודע מה הוא רוצה נכון? הם יגידו לנו מה אנחנו רוצים. גם דניאל עצמו, הוא לא באמת מוכן לזה, שהוא יהיה אלוף? הוא יקרוס תחת הלחץ. אתם רואים אותו מתראיין את ג'ימי קימל? מחזיק תוכנית עם קונאן אובריאן? תעשו לי טובה, הוא שוקל פחות מ-100 קילו, הוא לא עובר את ה-1.80, צופים מזדמנים יראו שהוא האלוף ויצחקו, הם יגידו משהו כמו "לפני 15 שנה בחור כזה היה ג'ובר במקרה הטוב". אבל טריפל H הוא מנהל חכם, הוא לא חושב שדניאל בריאן ג'ובר, הוא גם לא חושב שהוא לא טוב, הוא חושב את הדבר הכי גרוע שאפשר לחשוב על בן אדם. הוא טוב, אבל לא מספיק. טריפל H חושב על דניאל בריאן מה שחשבו עליו בתחילת הקריירה, עמוק בפנים, מה שהוא חשב על עצמו. הוא רק מבלה לצד מיין איוונטרים, הוא לא מיין איוונטר. ולצערו של בריאן, אין לוינס עוד בת. אז בריאן, עם התמיכה האבסולוטית של הקהל, מחליט לשבור את הפורמט. אתם לא תקבלו רנדי אורטון נגד באטיסטה ברסלמניה 30. אתם לא תקבלו את קרב החלומות שלכם. ואם תקבלו אותו, יהיו לכם בושות. הקהל ישרוק בוז, אנשים לא יקנו כרטיס, עומדים מאחוריי עשרות אלפי אנשים, ואם אני צריך לבעוט לטריפל H בראש כדי להגיע למיין איוונט אני אעשה את זה-והוא עושה. באופנר השני הכי טוב בהיסטוריה של רסלמניה, דניאל בריאן מגיע, והוא בועט לטריפל H בראש. זה לקח לו זמן, זה לקח לו קושי והזעה והתאמצות, אבל הוא עשה את זה. טריפל H לא יכול לסבול את זה, הוא כבר מקמהן עכשיו, הוא לא יכול לתת לקהל מה שהוא רוצה, הקהל לא יודע מה הוא רוצה, אז הוא דואג שדניאל בריאן יגיע למיין איוונט עם כמה שפחות סיכוי לנצח ומכה אותו אחרי הקרב בצורה כזו שלא תשאיר שום ספק, דניאל בריאן הוא תאפורה, אחד מהגולדן בויז ירים את האליפות בסוף הערב. בקרב עצמו בריאן מתחיל חלש כאמור. הוא פצוע עוד לפני רסלמניה, היד שלו פגועה בגלל טריפל H, הקהל שדוחף אותו כל כך נמצא בהלם כי ברוק לסנר גמר לפני 10 דקות את הסטריק של טייקר, וכמו נבואה הם רואים את ה-WWE הולכים עם סוף של "רעים" עד הסוף. בהתחלה הוא לא פקטור, כל מכה כואבת פי כמה ורנדי אורטון ובאטיסטה מנהלים את הקרב כמעט לבד, כמו שתוכנן. כמעט 10 דקות לתחילת הקרב בריאן מתחיל לצבור מומנטום והקהל מתחיל להתעורר, וגם אז רנדי אורטון דואג להשתיק את שניהם. כשבריאן סוף סוף מצליח להתגבר על שניהם, סוף סוף מצליח להניח את הידיים שלו על רנדי אורטון עם היס לוק, טריפל H וסטפני שוב מגיעים להרוס לו. בשלב הזה מובן מעבר לכל ספק שזה כבר עניין של אגו. זה לא עניין של מה טוב לעסקים או לא טוב לעסקים. טריפל H לא מוכן שבחור כזה יהיה האלוף. לא מוכן שבחור כזה יצליח. באטיסטה מחסל את בריאן עם הבאטיסטה בום, סקוט אמסטרונג, שופט הבית מגיע והם מכינים את הרגע לניצחון, אבל רק בריאן לא משתף פעולה. הקהל מתעורר, וגם בריאן. הוא מתעופף על האנטר, אמסטרונג וסטפני ומוודא שהאנטר יישאר בחוץ עם מכת פטיש מתוקה. בריאן חושב שהוא גבר על המכשולים שלו, אבל אורטון ובאטיסטה מחליטים לעבוד ביחד, הם דואגים לחסל את בריאן מחוץ לזירה ולקנח את מה שהם עושים לו עם באטיסטה בומב משולב עם RKO, מזה הוא כבר לא יצא. הם ממשיכים להילחם בזמן שבריאן נחבש ונראה שהוא נלקח החוצה, כנראה שהוא לא ימשיך את הקרב,. הקהל משתתק לדקה, אבל חוזר להשתולל אחרי שבריאן לא מוכן ללכת, הוא זוחל על הרצפה וישר נזרק למדרגות על ידי אורטון, הוא לא הולך להשאיר לו סיכוי. אורטון מביא את בריאן לזירה ועומד לידו, להוכיח את העליונות שלו בזלזול, לאט לאט הוא מכין את ה-RKO אבל הזחיחות עולה לו ביוקר, בריאן מצליח להכניע אותו אבל נעצר על ידי באטיסטה, הוא מצליח להכניע גם אותו אבל נעצר על ידי אורטון. בריאן חוטף ספיר ושוב נראה שהוא מחוץ למשחק. אורטון מחליט לבעוט בראש של באטיסטה, כמו פעם, אבל במקום זה לא שם לב ומקבל בעיטה לראש שלו מדניאל בריאן. באטיסטה מנסה לנצל את זה, מעיף את בריאן, אבל אורטון שורד ברגע האחרון. באטיסטה הולך על הבאטיסטה בומב, אורטון מתגלגל מחוץ לזירה מיד אחר כך, בריאן קופץ עם הברך עם כל מה שנשאר לו על הראש של באטיסטה, הוא מכניע אותו עם היס לוק ומנצח את הקרב. בריאן וכל האצטדיון חוגגים, הצדק נעשה. הוא כבר לא B+ PLAYER.

למה הוא מדורג כאן: זה לא הולך להיות ספוילר להמשך אז כבר אפשר להגיד, זה המיין איוונט הכי טוב שה-WWE סיפקו ברסלמניה. אפשר להתווכח אם זה הוא או רוק-אוסטין, אבל אתן כמה נקודות לזכות הקרב הזה. הנקודה הראשונה והכי חשובה, הם הקשיבו. WWE הקשיבו לקהל שלהם. זה נכון שאם מסתכלים על הסיפור כמכלול זה מתחבר יפה מאוד ובפועל הם לא התכוונו במשך שנתיים להתעלל בבריאן כדי להביא אותו לנקודה הזו, זה נכון. אבל בפועל, זה מה שקרה. כל התעללות כזו, כל עיכוב כזה, רק עשו את הרגע הזה יותר גדול. גם בלייב, וגם בפרספקטיבה של 8 שנים כבר. זה הקליימקס הכי גדול שהם עשו מזה עשור בזמנו, ועד היום אני לא חושב שהם התעלו על זה. הקהל ביקש משהו, לא קיבל אותו כמו שהוא רוצה, אלא קיבל אותו כמו שהוא צריך. הנקודה השנייה היא, שכל אחד מילא את התפקיד שלו מושלם. דעתי על כמה שהאנטר (וגם סטפני) אוהבים לחשוף את עצמם לפרופיל גבוה ולפיודים לא שלהם ידועה. אבל פה? וואו, הוא שיחק את תפקיד הרע בצורה מושלמת. אורטון ובאטיסטה? הם שיחקו את התפקיד של ילדי השמנת שחושבים שמגיע להם בצורה מושלמת. בריאן? הוא שיחק את התפקיד של זה שמעכבים את ההצלחה שלו ורק רוצה לפרוץ בצורה מושלמת. הנקודה השלישית נוגעת לבנייה של הקרב הזה. נגענו בזה כבר שזה לא היה קרב שאמור לקרות עד נקודה מסוימת, אבל לכל הפחות הקרב הזה התחיל בסאמרסלאם 2013, אירוע שבשלב שאנחנו הגענו אליו, שכחנו כבר שבריאן ניצח את סינה נקי. זה 8 חודשים של בנייה של הסיפור הזה של דניאל בריאן. ומי זוכר את הרויאל ראמבל ב-2014? עם הניצחון של בו-טיסטה? אירועים שלמים נכבשו, פשוטו כמשמעו, על ידי הקהל שרצה את הדבר הזה. ה-WWE בנו כבר בכוונה קרבות של שנה באופן הכי מלאכותי שיש, פה קרה תהליך טבעי ובלתי נמנע, תהליך הומוגני שמוביל אותנו לעובדה שדניאל בריאן חייב לצאת המנצח ברסלמניה 30. מי שזוכר את התקופה הזו בלייב, זה לא היה מובן מאליו. רצו המון דיבורים ברשת שהוא בכלל לא ינצח את האנטר, או שהוא לא יהיה פקטור באמת בקרב המשולש, שום דבר פה לא היה מובן מאליו. הנקודה הרביעית שאני רוצה לגעת בה, זה שהקרב הזה סימל סיום עידן. כן כן, כמו הקרב הקודם ברשימה, הקרב הזה פתח את הדלת למה שנהיה בסמאקדאון 2016, הוא פתח את הדלת ל-NXT של השנים האחרונות, הקרב הזה במידה מסוימת אחרי גם ל-AEW, הוא נתן לגיטימציה לאינדיז כמו שאף אחד לפני, גם לא CM פאנק נתן. הקרב הזה פתח את "הדלת האסורה" שזה בעצם "כל הרסלינג שהוא לא WWE" וגם אם מחר בערב המיין איוונט הוא ברוק לסנר נגד רומן ריינס, זה לא משנה. כי בחורים כמו דניאל בריאן, הם לגיטימיים עכשיו. על כל 5 ג'וקים לא מוכשרים עם שרירים באזור 2 מטר, יגיע בחור 1.85 שכובש את הקהל ותהיה לו אופציה אמיתית לזרוח, זה לא קרה סתם, זה קרה בזכות הקרב הזה שיש לו חשיבות עצומה. לא סתם דניאל בריאן גבר על אבולושיין, הוא עשה להם ולנו אבולוציה אמיתית, הוא התחיל מהפכה בלי לדעת אפילו. בגלל כל הנקודות האלה, הקרב הזה הרוויח את המקום הרביעי, בצדק.

דירוג מלצר לקרב: 4.5 כוכבים במדד מלצר על שם לידור אדיר.

רגע השיא של הקרב: תחרות קשה בין הבאטיסטה בומב-RKO לבין הפטיש לראש שבריאן נותן להאנטר. אלך על השני.

[Shalev_the rock]

(04-01-2022, 12:21 PM)master of doom כתב:  מייקלס-ברט יהיה שם לדעתי. זה ברח לי מהראש האמת, אבל אין רשימת טופ 30 בלי מייקלס-ברט. המיינאבנט של מניה 30 נראלי שהיה כבר, אני צריך להציץ שוב.

עריכה: וואלה לא, המיינאבנט של מניה 30 לא נמצא פה. הוא לא ברמה של טופ 4 לדעתי, הוא היה קרב די טוב עם סיפור מצוין שסופר מעולה גם בזירה והסתיים בצורה הכי נכונה שיש ועם אם כל הפופים בניצחון של בריאן, אבל בתור קרב הוא לא טופ 4 לדעתי. זה בעיקר הסיפור שעשה אותו מדהים.
מגה הייפ לדירוגים היום.

(04-01-2022, 12:26 PM)RoeeHardy כתב:  אם אתה שואל אותי, המיין איבנט של מניה 30 > מייקלס-ברט. זה לא אומר שהוא טופ 4, אבל הוא בהחלט ראוי יותר להיות בטופ 30 לדעתי מאשר כמה קרבות כאן, בעיקר מהעשירייה השלישית.

עלה מספר 4, אני אישית מרוצה מהטקסט שיצא לי שם ואני מאוד מקווה שהוא ישכנע אתכם, או לפחות יגרום לכם להבין למה שמתי אותו שם.

עכשיו כשנשארו 3 קרבות אפשר להגיד שלא יהיה שם את ברט-מייקלס. יש סיבה לדעתי למה מהקרב הזה זוכרים בעיקר את הכניסה של שון, הוא לא נוח לצפייה בלשון המעטה, והוא לא הקרב הכי טוב שלהם (וגם לא השני הכי טוב שלהם) או עם הכי הרבה עניין.

[RoeeHardy]

אני חוזר לתת לך כמה לייקים על קרבות אחרים, תדמיין שכולם בגלל מקום 4.

[master of doom]

(04-01-2022, 04:17 PM)Shalev_the rock כתב:  עלה מספר 4, אני אישית מרוצה מהטקסט שיצא לי שם ואני מאוד מקווה שהוא ישכנע אתכם, או לפחות יגרום לכם להבין למה שמתי אותו שם.

עכשיו כשנשארו 3 קרבות אפשר להגיד שלא יהיה שם את ברט-מייקלס. יש סיבה לדעתי למה מהקרב הזה זוכרים בעיקר את הכניסה של שון, הוא לא נוח לצפייה בלשון המעטה, והוא לא הקרב הכי טוב שלהם (וגם לא השני הכי טוב שלהם) או עם הכי הרבה עניין.

קודם כל גילוי נאות, מניה 30 זאת המניה היחידה שראיתי מההתחלה עד הסוף בלייב. הייתי ילד צעיר אבל כן מעורב פלוס מינוס באינטרנט ומכיר את ההתרחשויות מאחורי הקלעים. אם כבר מניה אחת ויחידה בלייב אז זכיתי לחלוטין, בעיניי המניה הטובה ביותר.

לעניין, הקרב המשולש מתעתע, אם זאת החלטה שלי הוא לא היה בטופ 4. פירקת את הקרב יפה ואני אפרק עכשיו גם כי אני סתם נהנה מזה - מבחינת אין רינג רסלינג זה קרב נהדר אבל לא קרב טופ 4, שלושת הקרבות שלפניו הרבה הרבה יותר טובים בזירה ממנו. כמובן שיש כאן אבל. רסלינג לא רק אין רינג רסלינג, יש יותר מזה. כמו שסרט לא נקבע רק ע"פ איכות המשחק של השחקנים גם כאן מה שמאדיר את הקרב הזה ועושה אותו אחד המיינאבנטים המוצלחים ביותר של רסלמניה (בגדול אני חושב שאוסטין-רוק טוב יותר, ההבדל הגדול לטובת המשולש זה הסיום והפיל גוד מומנט האגדי כשבריאן זוכה לעומת הסיום של אוסטין-רוק שמשאיר אותך בשוק ועצוב בו זמנית) זה הסיפור שכמו שאמרת יפה בוצע בצורה מושלמת.

מה שגם הוספת ויכולת אפילו לדעתי לפרט יותר זה העובדה שבאמת כל אחד יכל לנצח כאן, זה ממש לא היה צפוי (כמו לצורך העניין קינגסטון-בריאן במניה 35). לא רק שכל אחד הרגיש לגיטימי לזכייה, לכל אחד גם היה רגע שהיית בטוח שהוא מנצח. כשרנדי הכה את בטיסטה ב-RKO שאחרי הספיר על בריאן הייתי בטוח ב-100% שהוא שומר. כשבטיסטה זרק את בריאן מהזירה אחרי הראנינג ני לאורטון גם הייתי בטוח שהוא זוכה, אבל שוב היה קיקאאוט.

מעבר לזה, אני לא חושב שהיה אי פעם קרב שהקהל היה מושקע בו באותה צורה. כמובן שהיו עוד קרבות שהקהל היה חם מאוד בהם, אבל בקרב הזה הקהל לא רק תמך בדניאל בריאן המתאבק, הוא תמך בדניאל בריאן התופעה (שגם את זה הסברת יפה). בגלל זה התמיכה הייתה כל כך חזקה, בגלל זה אפילו שבירת הסטריק לא הצליחה לגמור את הקרב הזה ולספק לנו צרצרים שרוב הקרבות היו חוטפים אחרי מה שקרה בין לסנר וטייקר.

בנוגע להשוואה עם ברט-מייקלס אני מחוץ לעניינים כי לא צפיתי בקרב הרבה זמן. אני זוכר בערך את התחושה האפית שהרגשתי אחרי הקרב, אבל גם זוכר שהוא היה קרב מתיש.

בכל מקרה נהניתי לקרוא את הסיקור, מחכה למקום השלישי.

[Shalev_the rock]

מקום 3: שון מייקלס נגד אנדרטייקר.
רסלמניה: 25.

על הקרב: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
גן עדן וגיהנום. חושך ואור. אנדרטייקר ושון מייקלס.
שני ההפכים הכי גדולים ב-WWE נפגשים. עזבו ב-WWE, במציאות. נכון, שון בשנותיו האחרונות התקרב לדת מאוד, אבל חכמים וגדולים ממני אמרו כבר שאופי לא משתנה באמת. עמוק בפנים שון מייקלס הוא הילד חרא שחושב שמגיע לו הכל, זה שהכישרון שלו יחפה על כל פאלטה שהוא עושה. הוא יכול לבגוד ולרמות את דרכו לצמרת, לדרוך על אנשים אחרים וכל זה עם חיוך על הפנים. למה? כי הוא יודע שהוא מספיק טוב בשבילו שיסלחו לו על זה. אומרים שבאמריקה אתה לא נחשב רמאי כל עוד אתה מנצח, ובכן, שון מייקלס הוא ההגדרה המושלמת לכך. מנגד, אנדרטייקר. "אולד סקול" אמיתי. לטוב ולרע. גינונים וכבוד, אם תרצו בשפת הפוליטיקאים והתקשורת הישראלית-ממלכתיות. בית משפט למתאבקים, נאמנות למקום העבודה, נכונות לשכב על המזרון שצריך, בקיצור-כבוד. כבוד ופחד. הבעיה של אנדרטייקר, שפחד לא עובד על מי שאין לו כבוד. שון מייקלס התבגר, התפכח, התחזק, אבל דבר אחד לא השתנה, עמוק בפנים הוא משוכנע שהוא מספיק טוב, מספיק מוכשר, לעשות מה ש-16 אנשים לפניו לא הצליחו. שון מייקלס חושב...לא לא לא, שון מייקלס יודע שהוא יכול להביס את האנדרטייקר. מהנקודה הזו מתחיל הקרב ומהנקודה הזו מגיעות הכניסות שלהם. שון מייקלס, לבוש כולו לבן, יורד מהשמיים, מהאור, מגן העדן. אנדרטייקר, לבוש כולו שחור, עולה למעלה אל פני השטח, מהחושך, מהגיהנום. אנדרטייקר מתחיל את הקרב הזה בהילוך החמישי שלו וככל שהזמן עובר הוא מנסה להגביר. בעוד שון מייקלס מנסה לקחת את הקרב הזה לכיוון הטכני, עם הכנעות כמו פינגרפור לוק, קרוספייס או שארפשוטר, אנדרטייקר הוא ברולר טהור. אני חושב שהקרב הזה הוא הקרב שבו מישהו גונב לשון מייקלס את ההצגה. זה הקרב הכי גדול של אנדרטייקר בזירה. שון מוכר את המהלכים כמו שרק שון יודע, אבל טייקר מציג את כל הארסנל שלו ואף יותר. אם זה הביקור של הלאסט רייד, ההתעופפות המדהימה מעל החבלים (מסכן הצלם), הביצוע היפיפיה שלו ללאג דרופ, אנדרטייקר זורק הכל. רגע אחד עוצמתי זכור לי מהקרב הזה, וגם בצפייה שנייה או שלישית או רביעית הוא נשאר כל כך חזק. הרגע שבו אנדרטייקר מבצע את הטומבסטון, הניצחון כבר מובטח, ואז שון מייקלס יוצא מזה בשנייה האחרונה. הפרצוף של אנדרטייקר אחרי זה אומר הכל. שון מייקלס הוציא ממנו את האנושיות. בשלב הזה של הקריירה אנחנו רגילים לראות את אנדרטייקר פגיע. הוא כבר הפסיד והובס לא מעט פעמיים, עבדו עליו ורימו אותו, ניצחו אותו וקברו אותו, אבל אף פעם לא הוציאו מהדמות של הדד-מן כזה רגש, משהו בין פליאה לביו חוסר אמונה לבין כבוד. קשה להגיד. התבנית של הקרב הזה ייחודית, במקום קאמבקים ומומנטום הפוכים, הקרב הזה הוא ברובו טייקר, גם אם הוא חוטף, זה בדרך כלל קאונטרים. בגלל זה הסיום שלו הוא כל כך אנטי קליימקטי לדעתי. שון מייקלס כבר משתלט על הקרב, הוא כבר בכיסא הנהג, אתה אשכר'ה מאמין שהוא אולי יכול לעשות את זה. אבל אז מספיקה טעות אחת קטנה, שחצנות אחת קטנה, אחרי חצי שעה, המחשבה שאתה יכול להסתובב ולנסות לתקוף את השטן מבלי להסתכל לו בעיניים, המחשבה הזו הביאה את שון מייקלס ישר לגיהנום.

למה הוא מדורג כאן: אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם. לשליו דה רוק הזה אין בושה. לא רק שהוא מרשה לעצמו לדרג באופן שרירותי קרבות של רסלמניה, הוא גם לא שם את שון מייקלס נגד אנדרטייקר במקום הראשון? או השני? ובכן חברים, אני פה כדי להציג לכם את הקייס למה שון מייקלס נגד אנדרטייקר ברסלמניה 25 הוא לא הקרב הכי גדול בתולדות רסלמניה. אני רוצה להבהיר ולהדגיש שאני לא מנסה להוריד מהקרב הזה. הדירוגים של מספרים 1-3 השתנו כמה פעמים במהלך הימים האחרונים, בטח אחרי שצפיתי שוב בכל הקרבות, אין פה פרובוקציה אלא רק דעתי הכנה. אז ככה: 1.זה לא הקרב הכי טוב שלהם. שמעתם אותי נכון. הקרב שלהם בבאד בלוד 1997 היה גם טוב יותר וגם חשוב יותר. ה-HIAC הראשון אי פעם, הדביוט של קיין, מייקלס הופך ל-N1C לקרב אליפות נגד ברט הארט, ובנוסף להכל קרב עצום בזירה שזוכה ל-5 כוכבים מדייב מלצר. אז כן, יש לי חילוקי דעות עם חלק מהדירוגים של דייב אבל פה אני מסכים מאה אחוז. הקרב ההוא היה טוב יותר וגם חשוב יותר. לא סתם הקרב הזה באמצע הקארד, לא סתם הבוקינג שלו השתנה ביום-יומיים לפני. זה היה אמור להיות קרב נחמד של 15 דקות שהפך ל-30 דקות של קלאסיקה בגלל הכוח של טייקר ושון. תודה לשניהם על זה, אבל זה מביע משהו על החשיבות שלו מלכתכילה.
2.הקרב שלהם שנה אחר ברסלמניה 26 היה בנוי הרבה יותר טוב. הבנייה לרסלמניה 25 הייתה טובה, אפילו טובה מאוד. גן עדן נגד גיהנום, הפכים מושלמים, זה באמת נכון. אבל אפשר להשוות את זה לרסלמניה שנה אחרי? למה ששון עשה כדי שטייקר יסכים לקרב? לכל הדרך שהוא עבר? מה מייחד את הבנייה פה מהבנייה של אורטון נגד אנדרטייקר? גם שם הסטריק היה במרכז. גם נגד אדג'. בסוף, מדובר פה בסיפור של קצת פחות מחודשיים, שלא היה שלם בלי החלק השני שלו. הקרב הזה התעצם והתעצם במרוצת השנים לאיזה מיתוס שהוא "זה הקרב הכי טוב ברסלמניה, בפער." ולא באתי לקרב הזה ככה, גם לא באתי אליו הפוך. באתי אליו פתוח, עם קונטקסט רחב וכנה. האמת צריכה להיאמר, זה הוא קרב חייו של אנדרטייקר ברסלמניה, יצאתי ממנו עם המון מחמאות לדדן מאן, אפשר להגיד שזה הקרב האחרון שהוא נע ממש בקלילות, אפילו שנה אחרי רואים שהוא חצי הילוך פחות. הוא נתן פה כמה ספוטים שלא מביישים מתאבקים בני 25, בגודל ובמשקל שלו זה מדהים. אבל להגיד שזה קרב חייו של שון מייקלס? הקרב הכי טוב שלו ברסלמניה? לא יודע, לא חושב, מאמין שיש מועמד אחד שמוציא אותו קצת יותר טוב, בהפרש קטן-אבל עדיין בהפרש.

דירוג מלצר לקרב: 4.75 כוכבים במדד מלצר.

רגע השיא של הקרב: הקיק-אאוט של שון מהטומבסטון והפרצוף של טייקר אחרי.

[Shalev_the rock]

לידור תיתן לי את הבאן מחר בלילה.

[master of doom]

(04-01-2022, 08:52 PM)Shalev_the rock כתב:  

מקום 3: שון מייקלס נגד אנדרטייקר.
רסלמניה: 25.

על הקרב: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
גן עדן וגיהנום. חושך ואור. אנדרטייקר ושון מייקלס.
שני ההפכים הכי גדולים ב-WWE נפגשים. עזבו ב-WWE, במציאות. נכון, שון בשנותיו האחרונות התקרב לדת מאוד, אבל חכמים וגדולים ממני אמרו כבר שאופי לא משתנה באמת. עמוק בפנים שון מייקלס הוא הילד חרא שחושב שמגיע לו הכל, זה שהכישרון שלו יחפה על כל פאלטה שהוא עושה. הוא יכול לבגוד ולרמות את דרכו לצמרת, לדרוך על אנשים אחרים וכל זה עם חיוך על הפנים. למה? כי הוא יודע שהוא מספיק טוב בשבילו שיסלחו לו על זה. אומרים שבאמריקה אתה לא נחשב רמאי כל עוד אתה מנצח, ובכן, שון מייקלס הוא ההגדרה המושלמת לכך. מנגד, אנדרטייקר. "אולד סקול" אמיתי. לטוב ולרע. גינונים וכבוד, אם תרצו בשפת הפוליטיקאים והתקשורת הישראלית-ממלכתיות. בית משפט למתאבקים, נאמנות למקום העבודה, נכונות לשכב על המזרון שצריך, בקיצור-כבוד. כבוד ופחד. הבעיה של אנדרטייקר, שפחד לא עובד על מי שאין לו כבוד. שון מייקלס התבגר, התפכח, התחזק, אבל דבר אחד לא השתנה, עמוק בפנים הוא משוכנע שהוא מספיק טוב, מספיק מוכשר, לעשות מה ש-16 אנשים לפניו לא הצליחו. שון מייקלס חושב...לא לא לא, שון מייקלס יודע שהוא יכול להביס את האנדרטייקר. מהנקודה הזו מתחיל הקרב ומהנקודה הזו מגיעות הכניסות שלהם. שון מייקלס, לבוש כולו לבן, יורד מהשמיים, מהאור, מגן העדן. אנדרטייקר, לבוש כולו שחור, עולה למעלה אל פני השטח, מהחושך, מהגיהנום. אנדרטייקר מתחיל את הקרב הזה בהילוך החמישי שלו וככל שהזמן עובר הוא מנסה להגביר. בעוד שון מייקלס מנסה לקחת את הקרב הזה לכיוון הטכני, עם הכנעות כמו פינגרפור לוק, קרוספייס או שארפשוטר, אנדרטייקר הוא ברולר טהור. אני חושב שהקרב הזה הוא הקרב שבו מישהו גונב לשון מייקלס את ההצגה. זה הקרב הכי גדול של אנדרטייקר בזירה. שון מוכר את המהלכים כמו שרק שון יודע, אבל טייקר מציג את כל הארסנל שלו ואף יותר. אם זה הביקור של הלאסט רייד, ההתעופפות המדהימה מעל החבלים (מסכן הצלם), הביצוע היפיפיה שלו ללאג דרופ, אנדרטייקר זורק הכל. רגע אחד עוצמתי זכור לי מהקרב הזה, וגם בצפייה שנייה או שלישית או רביעית הוא נשאר כל כך חזק. הרגע שבו אנדרטייקר מבצע את הטומבסטון, הניצחון כבר מובטח, ואז שון מייקלס יוצא מזה בשנייה האחרונה. הפרצוף של אנדרטייקר אחרי זה אומר הכל. שון מייקלס הוציא ממנו את האנושיות. בשלב הזה של הקריירה אנחנו רגילים לראות את אנדרטייקר פגיע. הוא כבר הפסיד והובס לא מעט פעמיים, עבדו עליו ורימו אותו, ניצחו אותו וקברו אותו, אבל אף פעם לא הוציאו מהדמות של הדד-מן כזה רגש, משהו בין פליאה לביו חוסר אמונה לבין כבוד. קשה להגיד. התבנית של הקרב הזה ייחודית, במקום קאמבקים ומומנטום הפוכים, הקרב הזה הוא ברובו טייקר, גם אם הוא חוטף, זה בדרך כלל קאונטרים. בגלל זה הסיום שלו הוא כל כך אנטי קליימקטי לדעתי. שון מייקלס כבר משתלט על הקרב, הוא כבר בכיסא הנהג, אתה אשכר'ה מאמין שהוא אולי יכול לעשות את זה. אבל אז מספיקה טעות אחת קטנה, שחצנות אחת קטנה, אחרי חצי שעה, המחשבה שאתה יכול להסתובב ולנסות לתקוף את השטן מבלי להסתכל לו בעיניים, המחשבה הזו הביאה את שון מייקלס ישר לגיהנום.

למה הוא מדורג כאן: אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם. לשליו דה רוק הזה אין בושה. לא רק שהוא מרשה לעצמו לדרג באופן שרירותי קרבות של רסלמניה, הוא גם לא שם את שון מייקלס נגד אנדרטייקר במקום הראשון? או השני? ובכן חברים, אני פה כדי להציג לכם את הקייס למה שון מייקלס נגד אנדרטייקר ברסלמניה 25 הוא לא הקרב הכי גדול בתולדות רסלמניה. אני רוצה להבהיר ולהדגיש שאני לא מנסה להוריד מהקרב הזה. הדירוגים של מספרים 1-3 השתנו כמה פעמים במהלך הימים האחרונים, בטח אחרי שצפיתי שוב בכל הקרבות, אין פה פרובוקציה אלא רק דעתי הכנה. אז ככה: 1.זה לא הקרב הכי טוב שלהם. שמעתם אותי נכון. הקרב שלהם בבאד בלוד 1997 היה גם טוב יותר וגם חשוב יותר. ה-HIAC הראשון אי פעם, הדביוט של קיין, מייקלס הופך ל-N1C לקרב אליפות נגד ברט הארט, ובנוסף להכל קרב עצום בזירה שזוכה ל-5 כוכבים מדייב מלצר. אז כן, יש לי חילוקי דעות עם חלק מהדירוגים של דייב אבל פה אני מסכים מאה אחוז. הקרב ההוא היה טוב יותר וגם חשוב יותר. לא סתם הקרב הזה באמצע הקארד, לא סתם הבוקינג שלו השתנה ביום-יומיים לפני. זה היה אמור להיות קרב נחמד של 15 דקות שהפך ל-30 דקות של קלאסיקה בגלל הכוח של טייקר ושון. תודה לשניהם על זה, אבל זה מביע משהו על החשיבות שלו מלכתכילה.
2.הקרב שלהם שנה אחר ברסלמניה 26 היה בנוי הרבה יותר טוב. הבנייה לרסלמניה 25 הייתה טובה, אפילו טובה מאוד. גן עדן נגד גיהנום, הפכים מושלמים, זה באמת נכון. אבל אפשר להשוות את זה לרסלמניה שנה אחרי? למה ששון עשה כדי שטייקר יסכים לקרב? לכל הדרך שהוא עבר? מה מייחד את הבנייה פה מהבנייה של אורטון נגד אנדרטייקר? גם שם הסטריק היה במרכז. גם נגד אדג'. בסוף, מדובר פה בסיפור של קצת פחות מחודשיים, שלא היה שלם בלי החלק השני שלו. הקרב הזה התעצם והתעצם במרוצת השנים לאיזה מיתוס שהוא "זה הקרב הכי טוב ברסלמניה, בפער." ולא באתי לקרב הזה ככה, גם לא באתי אליו הפוך. באתי אליו פתוח, עם קונטקסט רחב וכנה. האמת צריכה להיאמר, זה הוא קרב חייו של אנדרטייקר ברסלמניה, יצאתי ממנו עם המון מחמאות לדדן מאן, אפשר להגיד שזה הקרב האחרון שהוא נע ממש בקלילות, אפילו שנה אחרי רואים שהוא חצי הילוך פחות. הוא נתן פה כמה ספוטים שלא מביישים מתאבקים בני 25, בגודל ובמשקל שלו זה מדהים. אבל להגיד שזה קרב חייו של שון מייקלס? הקרב הכי טוב שלו ברסלמניה? לא יודע, לא חושב, מאמין שיש מועמד אחד שמוציא אותו קצת יותר טוב, בהפרש קטן-אבל עדיין בהפרש.

דירוג מלצר לקרב: 4.75 כוכבים במדד מלצר.

רגע השיא של הקרב: הקיק-אאוט של שון מהטומבסטון והפרצוף של טייקר אחרי.

מה... הפתעת פה בגדול. הייתה לי תחושה שהוא לא יהיה ראשון, אבל שלישי זה ממש מפתיע. ממש ממש מפתיע. אני אתייחס לנקודות שמורידות אותו למטה: 1. הקרב הזה הוא לא הכי טוב שלהם? אני מאוד סקפטי. אני אלך לצפות שוב בקרב בבאד בלאד, אבל קשה לי להאמין. זה לא רק הקרב בזירה, זאת העובדה ששניהם הגיעו לקרב הזה כבר כשתי אגדות עם רזומה עצום ומרשים, וגם בשיא הקריירה שלהם. זאת עוד סיבה שהקרב הזה כל כך מוצלח. בכל מקרה אני לא יודע למה זה בהכרח חייב להוות נקודת נגד, הקרב בבאד בלאד לא היה ברסלמניה ככה שהוא לא אמור להוריד אותו למטה, לדעתי.

2. מה שאתה אומר נכון, אבל מצד שני כל הבנייה של הקרב במניה 26 מבוססת על הקרב הזה. זה קרב עם סיפור כל כך מדהים בזירה שאני לא חושב שזה גם אמור לפגוע בו, העובדה שהייתה בנייה מעטה. זה אנדרטייקר ושון מייקלס, שני מתאבקים שעברו כל כך הרבה בקריירה שלהם, שאחראים על כל כך הרבה רגעים גדולים בקריירה שלהם, כמו אוסטין ורוק - זה בונה את עצמו. זאת לא בנייה מושלמת, אבל אני לא חושב שהקרב הבא ברשימה (?) נבנה עם סיפור יותר טוב.

בקיצור, אני הולך לחפש את הקרב בבאד בלאד. הייפ למחר (ולא בגלל המניה).

[lidoradir]

איך האשכול התחיל :



איך הוא נגמר :