All In 2026 Ringside Experience

[KB24]

https://wrestling-il.com/showthread.php?tid=2639&pid=123612#pid123612

טוב, אז איפה הייתי... אה כן — AEW ALL IN, לונדון.
חזרתי אחרי שנתיים לחוויה נוספת. החוויה של לפני שנתיים הוגדרה על ידי AEW כ־ULTIMATE EXPERIENCE, אבל בדיעבד היא אפילו לא הייתה קרובה למה שחיכתה לי השנה.
החבילה שבחרתי נקראה Ringside Experience, והיא כללה:
כיסא מזכרת של AEW All In — הכיסא הממותג שהיה חלק מהחבילה.
VIP Laminated Pass — תג VIP מנויילן כמזכרת.
כרטיס Ringside, שורה 2 לאירוע.
Early Entry — כניסה מוקדמת למתחם.
VIP Check-in / VIP Entrance — צ'ק־אין וכניסה דרך אזור ה־VIP.
VIP Merchandise — פריטי מרצ'נדייז ומתנות שנכללו בחבילה.
גישה ל־AEW Fan Fest, כולל הסשן שהוקצה לחבילה.
אלמנטים של Meet & Greet ותמונות, במסגרת השדרוג.
וכמובן — מקום Ringside, כחלק מה־All Elite Package.
לכל זה הוספתי גם את Backstage Production Tour — סיור מאחורי הקלעים שהתמקד בצד ההפקתי של All In: איך האירוע הענק מוקם, איך הדברים עובדים מאחורי הקלעים ואיך מפעילים הפקה בסדר גודל כזה. בנוסף, הסיור היה משולב עם חבילת Meet & Greet, כך שמדובר היה בהרבה יותר מסתם סיור באצטדיון.
ועכשיו, אחרי כל ההכנות והציפייה, הגיע הזמן להגיע ללונדון.
באופן מפתיע, גם הפעם, לפחות בהתחלה, כמעט ולא היה זכר לאירוע.
בזמן שהסתובבתי בלונדון לא ראיתי כמעט שום פרסום ל־AEW ALL IN. ביום הראשון אפילו לא ממש הרגשתי שהעיר עומדת לארח את אחד מאירועי ההיאבקות הגדולים בעולם. הדבר היחיד שבאמת הזכיר לי שהאירוע מתקרב היה משפחה שישבה לידי ודיברה ביניה לבין עצמה על הסשן של Fan Fest שאליו הם הולכים למחרת.
ביום השני כבר יצאתי מוקדם לכיוון וומבלי. לקחתי איתי תיק קטן שקיבלנו באירוע לפני שנתיים, תיק שעומד בדרישות הכניסה של וומבלי — וכמובן שעליו מתנוססת תמונה גדולה של AEW ALL IN. ופתאום משהו השתנה. התחלתי לראות יותר ויותר אנשים עם חולצות של מתאבקים, מרצ'נדייז של AEW, ואנשים שהתחילו לזהות את התיק ולדבר איתי על האירוע, על הארגון ובעיקר על כמה הם מחכים למחר.
באותו יום גם היה פיצוץ במפעל באזור וומבלי, שבעקבותיו חלק מהדרכים לאצטדיון נחסמו. בגלל זה החלטתי לצאת מוקדם אפילו יותר מהמתוכנן — גם כדי לוודא שאני מגיע בזמן, אבל גם כדי לספוג קצת את האווירה בדרך.



ואז קרה משהו שלא תכננתי בכלל.
בדרך לאצטדיון שמתי לב שאני עובר ליד מלון הילטון, המלון שבו בדרך כלל מתאכסנים חלק מהמתאבקים כשהם מגיעים לאזור. אחרי עוד כמה צעדים ראיתי מחסומים, ומאחוריהם קבוצה של אוהדים שחיכו למתאבקים שיצאו מהמלון. עצרתי לרגע. חשבתי לעצמי: באמת יש להם טעם לחכות כאן? כמה זמן הם כבר עומדים פה? ובכלל, מי יודע אם מישהו יצא?
ואז, כמה שניות אחרי המחשבה הזאת, הדלת נפתחה.
אנדראדה יצא מהמלון. חליפה, מעיל, בדיוק כמו שהוא לבוש בתוכניות. הוא הסתכל לכיוון האוהדים, אמר להם שלום והמשיך בדרכו.
ואני עומד שם וחושב לעצמי: אוקיי... עכשיו זה כבר מתחיל להרגיש כמו AEW ALL IN.



סשן 4 – דרבי, קווין נייט, מייק ביילי וג'ף ג'ארט
משם הלכתי אל הכניסה המיועדת לסשן 4.
כדי להבין איך כל העסק הזה עובד, צריך קודם להסביר קצת על המבנה של הסשנים. בניגוד לאירוע רגיל שבו פשוט עומדים בתור למתאבק מסוים, כאן לכל סשן היו כמה מתאבקים שהתחלקו בין שתי שעות. בכניסה קיבלת צמיד עם השם של המתאבק שבחרת, ולכל מתאבק היה צבע אחר. אחרי שנכנסת לאולם, היית צריך לעבור לתור של הצבע המתאים ולהמתין למתאבק שבחרת.
המשמעות הייתה שאם רצית להצטלם עם דרבי, למשל, היית צריך לבחור אותו בכניסה, לקבל את הצמיד שלו ולהמתין עד שהוא יגיע בשעה השנייה. ה־VIP אמנם נתן יתרונות מסוימים בכניסה ובסדרי הקדימות, אבל מהרגע שנכנסת לחדר עצמו כבר לא הייתה משמעות מיוחדת ל־VIP — פשוט פתחו חלק מהתורים מוקדם יותר מאחרים.
בחוץ, לעומת זאת, היה קצת פחות נעים. אנשים עמדו בגשם שוטף וחיכו שיפתחו את השערים, למרות שהיו עוד קצת יותר משעה עד לפתיחת הדלתות. אני בינתיים מצאתי מקום בצד, מתחת לאיזה גגון שמחובר לצד של המעליות, והתיישבתי שם לחכות.
אחרי כמה דקות התחילו לסדר את התורים. קודם כל היה תור לאנשים עם מוגבלויות שנכנסו ראשונים, אחריו תור ה־VIP שהיה ממש ליד המקום שבו ישבתי, ותור נוסף לכרטיסים רגילים. בגלל שה־VIP היה ממש קרוב אליי יכולתי לראות מתי התור מתחיל להתמלא ולהחליט מתי להצטרף אליו.
כשהגיע תורנו, חיכה לנו קורי, שהיה אחראי על כל מה שקשור לחוויית האוהדים. הוא רשם שהגענו ושאל אותנו איזה מהמתאבקים אנחנו רוצים לראות. פה כבר הגיעה הבחירה הראשונה. לכל מתאבק היה צמיד עם השם שלו ובצבע אחר. אתה פשוט בוחר את המתאבק שאתה רוצה, מקבל את הצמיד שלו ומשם עובר לתורים לפי הצבעים. החלטתי שדרבי הוא הבחירה שלי.
משם נכנסנו לחדר הגדול שבו התקיים הסשן, ושם חיכתה למעשה חוויה שלמה בפני עצמה. היו שם עמדת צילום עם חגורת אליפות העולם של AEW וברייס אמסרונג, העמדות של קווין נייט וג'ף ג'ארט, שהתחלפו בשעה השנייה עם מייק ביילי ודרבי אלן, וגם גישה מוקדמת למרצ'נדייז של All In.
בנוסף היו בחדר תצוגות של מזכרות AEW ושל המתאבקים, מתחמים ופעילויות של השותפים השונים — The Last Match, Heavy's, Upper Deck, Shirt Farm ועוד. אחת העמדות שהכי תפסה אותי הייתה של Upper Deck, שבה יכולת ליצור קלף משלך. מצלמים אותך, בוחרים לך עיצוב, ובסוף מקבלים קלף שנראה כאילו אתה בעצמך אחד הקלפים באוסף.
היו גם DJ ומוזיקה לאורך כל הסשן, תחרויות והגרלות, קטע Preview בלעדי של AEW Presents: The Last Match, ואפשרות להשתתף בהגרלה על חגורת AEW World Championship Replica עם לוחיות מיוחדות של Kenny Omega ו־Will Ospreay, או על עותק חתום של This Book is All Elite.


 
בקיצור, לא באמת היה זמן להשתעמם.
מכיוון שדרבי שובץ לשעה השנייה, החלטתי שבשעה הראשונה אעשה את כל העמדות והפעילויות שלא קשורות למתאבקים. התחלתי בעמדה של ברייס. הצטלמתי איתו ועם חגורת אליפות העולם, והוא הרים לי את היד כאילו הרגע ניצחתי בקרב על האליפות.
Holy shit moment.
החגורה עצמה הייתה הרבה יותר מרשימה ממה שציפיתי. היא גם יפה מאוד וגם די כבדה.
משם המשכתי לעמדה שבה מכינים לך את הקלף האישי. כבר בזמן שהייתי בתור הסתכלתי על התמונות של האנשים האחרים וראיתי באיזו פוזה כל אחד בחר להצטלם. עד שהגיע תורי כבר החלטתי שאני הולך על התנועה של האקדח, כמו קני אומגה.
בעמדה אחרת נתנו לך אוזניות וניסית לזהות של איזה מתאבק שיר הכניסה שאתה שומע. בסופו של דבר כולם זכו במשהו, כולל הנחה על האוזניות שאותן ניסו למכור במקום.
היו גם שתי עמדות שונות של מרצ'נדייז, עמדה שהציגה וסיפרה על הצגת התיאטרון The Last Match, שהחלה לעבוד בשיתוף פעולה עם AEW, ועמדה שבה יכולת להירשם ל־MyAEW ולקבל הזדמנות לזכות ברפליקה של חגורת אליפות העולם עם לוחיות מיוחדות של קני אומגה ווויל אוספריי.
במרכז החדר הייתה זירה קטנה, ובמרכזה הוצב גביע האליפות היבשתית.



RJ CT הסתובב בין האנשים, ראיין אותם, ובהמשך אפילו התחיל שאלון טריוויה עם פרסים. וכל הזמן הזה ה־DJ המשיך לנגן ולשמור על האווירה בחדר.
אחרי שקווין נייט סיים, הגיע דרבי. והוא הגיע חבוש מכף רגל ועד ראש. אני עדיין לא בטוח אם זה היה חלק מהמכירה של הפיצוץ והפיירו מהאירוע, או שהוא פשוט רצה להסתיר משהו אחר, אבל בכל מקרה זה בהחלט הוסיף לאווירה של דרבי.
כשהגיע תורי להצטלם איתו הוא היה מאוד נחמד, לחץ לי את היד, והצטלמנו. אחרי התמונה אמרתי לו: "בבקשה אל תהרוג את עצמך בשבילנו, האוהדים." הוא צחק ואמר שהוא לא יכול להבטיח את זה. ואז הוא חזר על זה עוד כמה פעמים תוך כדי שהוא ממשיך לצחוק.
משם, פתאום, הגיעו QT מרשל וכל ה־Boom Booms למיניהם. אני עדיין לא ממש מבין למה הם מפורסמים, אבל הם היו ממש לידי, אז על הדרך גם הצטלמתי איתם.
למרות שבמסגרת הסשן אפשר היה להצטלם רק עם מתאבק אחד, התור למייק ביילי היה קצר. פתאום עמדה בפניי התלבטות: ללכת להצטלם איתו, או לצאת החוצה ולנסות להיות מוקדם בתור לקראת הסשן הבא.
עם כל הכבוד למייק ביילי, מוקסלי וקני אומגה חיכו לי בסשן הבא. והם הרבה יותר חשובים.
אז יצאתי החוצה.

סשן 5 – קני אומגה, ג'ון מוקסלי ועוד

התור שהיה לסשן 4 היה כלום לעומת התור לסשן 5. הגשם התחזק לרמה שבה הנעליים שלי כבר היו ספוגות ורטובות לגמרי. למזלנו, המארגנים הכניסו אותנו לאצטדיון מוקדם יותר, כך שלפחות לא נאלצנו לעמוד בחוץ כל הזמן.
כל הזמן בתור התלבטתי עם מי אני רוצה להצטלם — קני אומגה או ג'ון מוקסלי. גם כמה חברים ניסו לעזור לי לקבל החלטה, אבל הייתה לי בעיה אחת: לא משנה במי אבחר, הרגשתי שאני אתבאס על מי שלא הצטלמתי איתו.
אז החלטתי לנסות גישה אחרת. בחרתי את מי שיופיע בשעה הראשונה, ואז אנסה איכשהו להידחף לתור של מי שיופיע בשעה השנייה.
כשהגיע הזמן לבחור את הצמיד, אמרו לי שקני מתחיל את הסשן ושמוקסלי יחליף אותו בהמשך. ביקשתי צמיד של קני. ואז העובד אמר לי שכל הצמידים לקני כבר נגמרו.
אין קני.
אחרי כל ההתלבטות הזאת, בסוף נאלצתי לבחור במוקסלי. והאמת? אני מרגיש שזה הסתדר לטובה.
אז נכנסנו שוב לאותו חדר, ובעוד אנשים עדיין ניסו להבין לאן הם צריכים ללכת, אני כבר ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות. הלכתי ישר לעמדת הצילום עם אליפות העולם. הפעם מי שחיכה שם היה השופט ריק נוקס.
מיד אחר כך הלכתי להכין עוד קלף, והפעם ניסיתי לשחזר תמונה אייקונית. העובדים בעמדה הסתכלו על התמונה ואמרו שזו התמונה הכי מקורית והכי טובה שהם ראו ביומיים האחרונים. אפילו זכיתי לפופ קטן מהאנשים שעמדו בתור.
מסתבר שיש לי Star Quality שלא ידעתי עליו.
במהלך ההמתנה בתור קרה עוד משהו שלא תכננתי. פתאום הגיע מייקל נאקזוואה, עבר בינינו, ונראה קצת מאוכזב מכך שאנשים לא ממש מתייחסים אליו. אז שאלתי אותו אם אפשר להצטלם איתו. הוא הסכים — ונראה שהוא ממש שמח שמישהו ביקש.
ומשם זה התגלגל. עוד אנשים בתור התחילו לבקש ממנו תמונות, וכמה מהם אפילו אמרו לי תודה שהיה לי את האומץ לבקש ממנו להצטלם.
ואז הגיע הרגע של קני.
הצלחתי לראות אותו מרחוק. הוא נראה... מוזר. השיזוף המוגזם שלו היה אפילו יותר קיצוני במציאות. לצערי לא הצלחתי להצטלם איתו, רק לצלם אותו מרחוק. התור היה כל כך ארוך, שלא כולם הצליחו להגיע אליו למרות שהיה להם צמיד של קני. כנראה שבשלב מסוים הצליחו להידחף לתור גם אנשים עם צמידים של מתאבקים אחרים.
גם מייגן ביין ולנה קרוס זכו לתמונה מרחוק.
אבל עכשיו הגיע הרגע שחיכיתי לו — מוקסלי.
הצלחתי להידחף כמעט לראש התור שלו, וההתרגשות הייתה בשיאה. ואז פתאום מוקסלי ומרינה הגיעו.
האווירה בחדר השתנתה.
פאקינג ג'ון מוקסלי הגיע.
כמה שהוא מגניב. וכמה שהוא מוזר. הוא מתנהג בדיוק כמו שהוא מתנהג בטלוויזיה — המבטים, תנועות הגוף, הריקודים המצחיקים — ונראה שהוא באמת נהנה להיות שם.
מי שמכיר אותי פה בפורום יודע שאני אוהב את מוקסלי. אני לא יודע אם הייתי מגדיר אותו כמודל לחיקוי, אבל הוא בהחלט מישהו שאני מאוד אוהב להקשיב לו ולנסות להבין את צורת החשיבה שלו, בין אם זה בספר שהוא כתב, בפרומואים שלו, ובעיקר בפרומו שלו אחרי שחזר מהגמילה. הפרומו הזה אפילו שימש אותי אחרי הפרומו, ברגע שחזרתי לפורום אחרי הפסקה קטנה.
רציתי לדבר איתו על זה. רציתי לספר לו על ההשפעה שהייתה לו עליי. אבל גם בגלל שהיה מעט מאוד זמן וגם בגלל המחשבה שלא בטוח שזה בכלל יעניין אותו, בסוף פשוט הצטלמתי איתו.
ההתרגשות הייתה עצומה. ואני גם יכול להיות קצת קלמזי כשאני מתרגש, אז יכול להיות ש... במקרה... בטעות...
קצת דרכתי עליו כשניסיתי לעמוד בינו לבין מרינה. אוקיי, אוקיי. אולי זה היה רק חיכוך של הנעליים.
בכל מקרה, זה היה מספיק מביך בשביל שאני אגיד לו שאני מצטער. והוא? הוא היה הכי רגוע בעולם.
"Don't worry about that," אמר.
אם למוקסלי לא אכפת, גם לי לא אכפת.
אז אני עומד ביניהם. מרינה עושה אצבע למצלמה בכל התמונות. ביקשתי ממוקסלי אם זה בסדר שגם הוא יעשה את זה.
"Whatever you want, man," הוא ענה בשמחה.
וככה, באופן רשמי, הצטרפתי ל־Death Riders.
כמו גייב קיד, עכשיו אני חבר בשני סטייבלים — אחד מהם Death Riders והשני Slavik Club.
לפני שיצאתי ניסיתי לבדוק אם יש איזשהו סיכוי להצטלם גם עם מיק פולי, אבל התור היה ארוך מדי. אז גם הוא הסתפק בתמונה מרחוק.
ואז יצאתי.
אני חושב שכל מה שאני אכתוב לא באמת יצליח לתאר מספיק טוב את החוויה הזאת. היו כאן כל כך הרבה רגעים קטנים, כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה דברים שלא תכננתי שיקרו, ובסוף הכול התחבר לחוויה אחת ענקית.
ורק בדרך לרכבת פתאום נזכרתי במשהו.
כל מה שעברתי עכשיו... אפילו לא היה החלק הכי טוב בטיול.
כי למחרת חיכה לי האירוע עצמו.

[KB24]

היום הגדול – AEW All In

הגענו ליום הגדול שחיכיתי לו כל כך.
אחרי כל ההכנות, כל ההתלבטויות, כל הכרטיסים, השדרוגים, הסשנים, התורים והימים שהובילו לרגע הזה – סוף סוף הגיע היום של All In. והוא התחיל מוקדם.
כבר ב־8:30 בבוקר התחיל סיור ההפקה מאחורי הקלעים. חשוב להדגיש שזה לא היה סיור "מאחורי הקלעים" במובן של להסתובב בחדרי ההלבשה ולחפש מתאבקים. הפוקוס כאן היה על הצד ההפקתי של All In – איך בכלל מקימים ומפעילים אירוע בסדר גודל כזה, מה קורה מאחורי הקלעים בזמן שהקהל רואה את המופע, כמה אנשים וציוד נדרשים כדי להרים דבר כזה וכמה זמן לוקח להכין הכול.
היו המון אנשים, ולכן חילקו אותנו לקבוצות, קצת כמו הסיורים שעושים בדרך כלל באצטדיוני כדורגל. אני הייתי בקבוצה הראשונה שנכנסה.
גם הפעם נכנסנו דרך כניסה מיוחדת, קיבלנו צמיד, ומשם נכנסנו לאחד היציעים. קורי, שכבר הכרנו מהימים הקודמים, קיבל אותנו שוב והסביר לנו איך הסיור עומד להתנהל. אחר כך הוא הציג בפנינו את האיש שאחראי על ההפקה של הארגון.
הוא סיפר לנו על התהליך של הקמת אירוע כזה – כמות האנשים שצריך, הציוד שמגיע לאצטדיון, זמן העבודה, ההכנות וכל הדברים הקטנים שהקהל בבית בכלל לא חושב עליהם כשהוא רואה את התוצאה הסופית. כמובן שהגיע גם שלב השאלות. אחת השאלות הייתה מאוד רלוונטית לאותו יום: מה יקרה אם באמת ירד גשם כמו שהיה צפוי בערב? הוא הסביר שהם ערוכים לזה, ואם יהיה צורך הם יוכלו להעביר חלק מהספוטים שתוכננו לאירוע למיקום אחר באצטדיון.
שאלה אחרת הייתה קצת יותר מעניינת: "מאיפה דארבי הולך לקפוץ הערב?"
התשובה הייתה פחות או יותר מה שכולנו היינו צריכים לצפות לו מדארבי אלן: דארבי הוא בן אדם לא צפוי, וזה יכול להיות מכל חלק באצטדיון.
משם המשכנו לכיוון רחבת הזירה ושולחן השדרנים. כאן כבר קיבלנו הזדמנות להסתובב, להצטלם ולהסתכל על האצטדיון מזווית שונה לחלוטין מזו שנראה בערב.
אחרי כמה דקות של הסתובבות וצילומים, קורי חזר. עכשיו הגענו לחלק המעניין באמת. הוא אמר שאנחנו עומדים להיכנס אל מאחורי הקלעים, ושמכאן אסור לנו יותר לצלם.
הטלפונים נכנסו לכיס.



עלינו על הרמפה דרך הסטייג', עברנו דרך הכניסה של ההילים – ונכנסנו אל מאחורי הקלעים.
עמדת הגורילההדבר הראשון שראינו היה עמדת הגורילה.
מי שרואה WWE בטח מדמיין משהו בסגנון שאנחנו רגילים לראות משם – חדר עמוס במסכים, אנשים, מפיקים, מתאבקים שעוברים הלוך ושוב והמון פעילות.





אבל ב־AEW זה היה הרבה יותר פשוט. מאוד פשוט.
עמדת הגורילה כללה שולחן, שני מוניטורים, שתי אוזניות ושני כיסאות. כיסא אחד לטוני קהאן, והשני למפיק של הקרב. זה הכול.
אפילו היה מעניין לראות כמה מינימליסטי המקום שבו מתקבלות ההחלטות ברגעים שבהם אנחנו, מהצד השני של המסך, רואים את כל המופע הענק הזה.
וכמה מטרים משם? תא שירותים שהציבו שם במיוחד.
המשכנו בסיור, ובדרך לקייטרינג נתקלנו בעוד שני תאי שירותים. ועל אחד מהם היה כתוב: TONY KHAN ONLY משהו שמזכיר קצת את הסיפורים על וינס מקמהן, ואני בטוח שההייטרים של AEW יאהבו במיוחד לקרוא את זה.
המשכנו ללכת, לראות עוד חלקים מהאזור שמאחורי הקלעים ולנסות לקלוט כמה שיותר מהחוויה, עד שבסופו של דבר ראינו מישהו שלא ציפיתי לראות – האנגמן אדם פייג'.
הוא חיכה לנו שם, אמר שלום לכולם והצטלם איתנו. ומשם הסתיים הסיור.
אחרי כל הזמן הזה שבו ראינו איך האירוע נבנה מהצד ההפקתי, סוף סוף היינו מוכנים לראות אותו באמת. אבל לפני זה היה לנו עוד קצת זמן להעביר.
BoxPark וה־VIP Loungeמשם המשכתי ל־BoxPark, שם WrestleTalk ערכו אירוע לקראת All In. ביליתי שם קצת זמן וחיכיתי עד שהגיע הזמן לחזור לוומבלי ולכניסת ה־VIP.
שוב היו תורים ארוכים בכניסה, אבל בסדר – זה שווה את זה.
נכנסנו, קיבלנו שוב צמידים, והפעם גם שקית עם המתנות של האירוע, ומשם המשכנו לאחד מהלאונג'ים של וומבלי.
הלאונג' עצמו היה די מרשים. הייתה בו במה עם כיסאות לאורחים שאמורים להגיע במהלך היום, ושני מסכים גדולים שעליהם הקרינו את הפרק האחרון של Dynamite.
אנחנו בינתיים הלכנו לתפוס מקום בשולחנות ובכיסאות שהוקצו לאוהדים. התיישבתי במקום שנראה לי שלא יסתירו לי בו את הבמה או את המסכים, והתחלתי לעבור על המתנות שקיבלנו.
המתנות של ה־VIP באירוע הקודם קיבלנו תיק קטן ממותג, שבתוכו היה בקבוק מים מעוצב של All In, סופגי זיעה ומגבת.
לא בדיוק המתנות הכי אטרקטיביות בעולם. למזלנו, הפעם הרמה עלתה. בתוך השקית היו כובע ממותג, חגורת אליפות אישית קטנה, דגל וסיכה של הארגון.
כבר הרבה יותר מכובד.



בזמן שאני עובר על הדברים, הגיעו שני אוהדים נוספים ושאלו אותי באנגלית אם הם יכולים לשבת איתי. כמובן שהסכמתי.
הם התיישבו, התחילו גם הם לעבור על המתנות שקיבלו, ותוך כדי שהם מדברים באנגלית הם זורקים מדי פעם כמה מילים בעברית.
בהתחלה לא ממש קלטתי. ואז הבנתי. שניהם ישראלים. מה הסיכוי?
מתוך מאות האנשים שהיו שם, דווקא שני ישראלים הגיעו לשבת איתי באותו שולחן.
והקטע היפה הוא ששניהם היו אוהדי היאבקות רציניים מאוד. הם סיפרו לי שהם היו בכל All In מאז 2023, כולל האירוע בטקסס, ושגם נסעו לאירועים נוספים של AEW בארצות הברית. אחלה סיקוס.

ה־Q&A מתחיל

החלק הראשון של האירוע בלאונג' היה Q&A.
הראשונים שעלו היו STP. שמות שפחות הכרתי, אבל הם עלו עם המון אנרגיות ודאגו מהר מאוד להכניס את הקהל לאווירה. הם הסתובבו בין האנשים, הצטלמו עם מי שרצה ופשוט נהנו מהזמן שלהם מול הקהל. אחריהם הגיעו ג'יי לית'ל ובלייק כריסטיאן.
ג'יי דיבר עם המון ביטחון, סיפר סיפורים, ענה על שאלות ודאג לשמור על הקהל מעורב. בלייק היה הרבה יותר ביישן, ונשמע קצת פחות בטוח בעצמו.
ג'יי, לעומת זאת, ממש הזכיר לי בדיבור שלו את דייב שאפל. הוא לא רק ענה על שאלות – הוא בידר את הקהל. הוא סיפר את הסיפורים בצורה של סטנדאפיסט, ידע מתי להרחיב, מתי לעצור ומתי לתת לקהל רגע להגיב. אחריהם הגיע ג'ף ג'ארט, שהיה נראה שהוא ממש שמח להיות שם.
ג'ף סיפר שהוא בכלל לא היה מתוכנן לקחת חלק באירוע של REVPRO בערב שלפני All In.
ג'ף דיבר עם וויל אוספריי באותו יום ושאל אותו אם זה בסדר שהוא יגיע ויהיה מאחורי הקלעים באירוע. וויל חזר אליו ואמר שהוא דיבר עם אנדי, האחראי על REVPRO, ושאל אותו אם זה בסדר שג'ף יגיע. אנדי שאל שאלה אחת:
"הוא הביא איתו את הגיר?" ומשם, כמו שאומרים, השאר היסטוריה.
שאלה נוספת שג'ף נשאל הייתה מה העצה הכי טובה שהוא יכול לתת למי שרוצה לפתוח ארגון היאבקות חדש.
התשובה שלו הייתה הרבה יותר רצינית. לדבריו, החלק החשוב ביותר הוא תוכנית כלכלית מסודרת. חייבים לסיים כל חודש ברווח – או לכל הפחות באותו מצב שבו התחלת את החודש, אבל לא בהפסד. כי ברגע שמתחילים להפסיד כסף, קשה מאוד לעצור את זה.
ג'ף היה צריך ללכת להתארגן לקראת ה־Buy-In, ולכן במקומו קיבלנו את ברייס אמסטרונג וקולט קאבנה. הם המשיכו בדיוק באותה אווירה טובה שהייתה עד עכשיו, סיפרו סיפורים מצחיקים וענו על שאלות מהקהל.
אחריהם הגיעו היאנג באקס. ואז כריס ג'ריקו.

הבאקס התחילו קודם כל להודות לכולם על שהגיעו לאירוע ועל כל התמיכה שהם מקבלים.
ואז הם עברו לדבר על תקופה הרבה פחות נוצצת בקריירה שלהם – התקופה שלהם ב־TNA.
הם סיפרו שבאותה תקופה הם חתמו על דיל ממש גרוע, שבו הם קיבלו שכר רק אם הם הופיעו בפועל. לפעמים הם היו טסים במיוחד לתוכנית, מגיעים עד לאולם – ובסוף בכלל לא היו משתמשים בהם.
עבור מאט, התקופה הזאת הייתה קשה במיוחד מבחינה כלכלית. בשלב מסוים הוא אפילו החליט לוותר על ההיאבקות וללכת לעבוד כשליח ב־FedEx או UPS. זה קרה בדיוק בתקופה שבה הוא ואשתו ציפו לילד הראשון שלהם.
ואז הגיע רגע קטן שהמחיש לו עד כמה המצב שלו באמת קשה.
הוא הלך לאכול צהריים עם ניק. הוא הזמין כריך עוף ב־2 דולר. הכרטיס שלו לא עבר.
וזה היה הרגע שבו הוא הבין: אם הוא לא יכול אפילו לדאוג לעצמו לאוכל, איך הוא אמור לדאוג לתינוק?
ניק הצליח לשכנע אותו לא לוותר. הם החליטו לתת להיאבקות עוד צ'אנס.
ומשם הקריירה שלהם התחילה לעלות.
לעלות עד לרמה שבה היום מאט ג'קסון יכול לקנות כמה כריכי עוף שהוא רוצה.
Super Dragon והסיפור עם היאנג באקסאחד הדברים שהפכו את החוויה הזאת למיוחדת עבורי היה להיחשף גם לסיפורים שמאחורי הקלעים של עולם ה־PWG, ובמיוחד לסיפור של Super Dragon וה־Young Bucks.
הבאקס סיפרו שבתחילת הדרך שלהם ב־PWG, מאט ג'קסון היה מאוד "שואו אוף". במקום לבצע את התרגילים הפשוטים ש־Super Dragon ביקש ממנו באימונים, הוא התעקש להראות מה הוא יודע לעשות. הוא החליף מהלכים בסיסיים בפליפים ובתרגילים מרשימים יותר, ופשוט התעלם מההוראות שקיבל.
Dragon, שהיה ידוע כאדם מאוד ישיר וקשוח, ממש לא אהב את ההתנהגות הזאת.
לפי הסיפור של הבאקס, מאותו רגע הוא למעשה החרים אותם ולא רצה לתת להם הזדמנות נוספת ב־PWG במשך שנים.
בסופו של דבר, אחרי כמה שנים, הצליחו לשכנע את Dragon לתת להם צ'אנס נוסף. אלא שהפעם הם שובצו מולו ו־Kevin Steen בקרב זוגות.
הבאקס ידעו היטב מה המוניטין של Super Dragon ומה היחסים ביניהם. הם גם הבינו ש־Dragon כנראה לא מתכוון להיות עדין איתם בזירה.
אז הם החליטו שאם זה הולך להיות קרב סטיפי – הם הולכים לשחק באותו משחק.
וזה בדיוק מה שקרה.
Dragon היה אגרסיבי מאוד כבר מתחילת הקרב, ובמהלך הפתיחה פגע ב־Nick בצורה שמאט הרגיש שעברה את הגבול.
מאט, שראה את זה, החליט להחזיר באותה מטבע. לפי הסיפור שלו, הוא נתן ל־Super Dragon בעיטה לראש בעוצמה הכי גדולה שאי פעם נתן למישהו.
Dragon נפל לרצפה, ובשלב מסוים, לפי גרסת הבאקס, פשוט הכריז שמבחינתו הקרב נגמר.
יש משהו כמעט אירוני בסיפור הזה. שנים קודם לכן Dragon ראה במאט בחור צעיר שלא יודע מתי להפסיק להשוויץ ולא מכבד את ההוראות. שנים לאחר מכן, אותו בחור כבר היה מספיק בטוח בעצמו כדי להיכנס איתו לזירה, לדעת בדיוק למה הוא נכנס – ולהחזיר לו באותה שפה.
וזה גם ממחיש עד כמה Super Dragon היה דמות יוצאת דופן בסצנת האינדיז. הוא לא היה רק מתאבק עם מוניטין של סטיפיות ואלימות. הוא היה אחד האנשים המרכזיים מאחורי PWG, אדם עם סטנדרטים מאוד ברורים לגבי איך הוא רוצה שהעסק יתנהל, ומישהו שלא פחד להיכנס לעימותים גם עם מתאבקים שהפכו בהמשך לכוכבים גדולים.
והכי יפה בסיפור הוא שהיחסים ביניהם לא נשארו שם. למרות ההתחלה המאוד לא טובה, עם השנים Dragon וה־Young Bucks הפכו לשותפים ואף עבדו יחד בתקופה המאוחרת של PWG.
כשיודעים את כל הרקע הזה, הרבה יותר קל להבין למה השם Super Dragon הפך עם השנים למעין אגדה בתוך PWG – מתאבק שכמעט ולא חיפש את אור הזרקורים, אבל השאיר חותם עצום גם בזירה וגם מאחורי הקלעים.

רגע לפני All In
משם המשכנו שוב לאזור הזירה.
כאן התחלקנו לשני תורים: תור אחד למי שרצה להצטלם עם אליפות העולם, ותור שני למי שרצה להצטלם עם הגביע.
מכיוון שכבר הצטלמתי יום קודם עם אליפות העולם, החלטתי שהפעם אני הולך על הגביע. גם התור אליו היה קצר יותר.
אחרי התמונה הלכתי סוף סוף לתפוס את המקום שלי.
ואז הגיע אחד האנשים היותר מעניינים שישבו לידי באותו ערב.
פתאום הגיע גבר בשנות השלושים לחייו, עם פאה בלונדינית ומשקפי שמש. בדיעבד אני חושב שהוא ניסה להתחפש לאורנג' קאסידי. הוא לא ממש הצליח.
והוא גם הסריח מאלכוהול.
הוא נדף ריח כל כך חזק שאפשר היה להשתכר רק מלשבת לידו. כל חצי שעה בערך הוא היה קם לקנות עוד בירה.
אחרי זמן קצר הוא פנה אליי והתחלנו קצת לדבר. בשלב מסוים הוא שאל אותי מאיפה אני.
"ישראל."
הוא ענה שהוא מגרמניה.
ואז, בלי להתבלבל אפילו לשנייה, אמר:
"מצטער על מה שעשינו לכם."
באותו רגע כבר ידעתי.
הולך להיות ערב מעניין איתו.



בינתיים ה־Buy-In כבר התחיל. המתאבקים התחילו לצאת לזירה, והקהל התחיל להיכנס למצב של All In.
אבל הייתה בעיה קטנה.
התורים להצטלם עם האליפות ועם הגביע עדיין היו ממש ליד הזירה. האוהדים שהיו בתורים הבינו שהם צריכים להתפנות כדי לאפשר למתאבקים להגיע לזירה. וחלק מהם עשו את זה ממש בשנייה האחרונה, כשה־officials כבר התחילו לפנות אותם משם.
חלק מהאוהדים קיבלו את זה בהבנה.
וחלק?
התעצבנו נורא.
ואני כבר הייתי במקום שלי.
אחרי כל מה שעברתי כדי להגיע לרגע הזה, סוף סוף נשאר רק דבר אחד לעשות:
לשבת. ולהסתכל על All In מתחיל.

All In מתחיל

ה־Buy-In היה נחמד.
ממש שמחתי לראות את שלטון בנג'מין ובובי לאשלי, שהיו האטרקציה המרכזית מבחינתי בחלק הזה של האירוע – כמובן, לא כולל את הכניסה של בריאן דניאלסון, שזכה לאחד הפופים החזקים של הערב.
בקרב של מאיה מול פרספונה כבר ראיתי שאנשים התחילו להיכנס לאצטדיון, והתורים האינסופיים לאוכל ולשירותים התחילו להירגע. זה נראה לי כמו זמן טוב לעשות את ההפסקה היחידה שלי באירוע של שש שעות אז פספסתי את החזרה של בריט בייקר אבל אני לא יכול להגיד שאני מאוכזב מזה יותר מדי.
החזרה של ת'קלה, לעומת זאת, הייתה רגע מצוין. היא קיבלה פופ חזק, ובצדק. היא כוכבת, והקהל ממש שמח לראות אותה חוזרת.
משם התקדמנו לקרב על אליפות השלשות, שבאופן מפתיע הפך לאחד הקרבות הכי מצופים באירוע. אני לא חושב שמישהו ידע בדיוק מה החוקים של הקרב הזה עד שהוא התחיל והאמת? החוקים היו די פשוטים וקלים להבנה: זה באטל רויאל, והשלישייה האחרונה שנשארת בזירה זוכה באליפות.
לקרב היו הרבה עליות וירידות.
ברודי הודח יחסית מוקדם, אני לא יודע אם הראו את זה בשידור, אבל ברגע שהפייסים חזרו לעניינים והשתלטו מחדש על הקרב, אף אחד מהם לא ממש התייחס לגייב קיד, שמצידו פשוט החליט לדפוק לעצמו את הראש בפינה של הזירה עד שהוא התעלף לא ממש ברור לי מה היה הקטע הזה.
הקטע האחרון שהפריע לי היה כמובן שתי הדקות שבהן ההילים מקיפים את הפייסים בין סוף ה־Buy-In לתחילת האירוע.
היה אפשר לפתור את זה בקלות אם לפייסים לפחות היה משהו ביד שיגרום להילים לחשוש מהם. אולי איזה כיסא, קנדו סטיק, מוט ברזל, משהו.
ואז קיבלנו את הכניסה של סוורב.
ומיד אחר כך כולם מחכים לראות מי יצטרף אליו, כמובן שכולם מבינים שאלה יהיו הניו דיי אבל עד שזה לא סופי – זה לא סופי.
אחלה סרטון כניסה הם קיבלו וגם אחלה שיר כניסה.
פופ אדיר, ותוך כדי הקהל מצליח להתאים את הקריאות של "New Day Rocks" ל־"New Le-Vel".
מדהים כמה שינוי מקום ואווירה יכול להחיות קריירה של מתאבקים. אחרי שמיצו את עצמם בארגון אחר, הם מגיעים לארגון חדש עם אפשרויות חדשות – והקהל אוהב את זה.
ממש אהבתי שהם נתנו לקופי את הבמה לעשות את ההצלות שלו מהדחה בקרב, והשימוש בפרינס נענע היה מצוין.
כמובן שלפני זה קיבלנו גם את מרינה ורודריק בפייסאוף, שבסופו של דבר הסתיים בכך שרודריק שובר למרינה את הגב.
רק בהיאבקות דבר כזה יכול לקרות בלי שהבעל ייכנס לכלא.
פייסאוף בין פייג' לסוורב היה מתבקש פה, וזה גם בדיוק מה שקיבלנו.
ניצחון מוצדק של הניו לבל, שפותח לנו אפשרויות חדשות בארגון – כולל קרב מתבקש שלהם מול האליט, ולאחריו גם נגד האנגמן וברודידו.

זוגות נשים
קרב זוגות הנשים קצת הרגיע את הקהל אחרי הטירוף של תחילת האירוע.
מייגן ביין באמת נראית כמו אלה.
והבריטיות זוכות מול הקהל הביתי – זה היה טוב.

ג'ון פאקינג מוקסלי נגד נייג'ל

הקרב הזה הפתיע אותי מאוד לטובה.
מוקסלי השתפר מאוד בצד הטכני, ורואים את זה בקרבות האחרונים שלו. נייג'ל גם נתן הופעה מרשימה, במיוחד בהתחשב בפציעה שלו ובעובדה שהוא כבר לא מתאבק באופן קבוע. הרולאפ של נייג'ל כן הצליח לייצר מתח אצל לא מעט אנשים בקהל. השימוש בסנטר כדי להשתחרר מאחיזת הבולדוג היה נהדר, ואני לא חושב שכולם באולם בכלל הבינו מה הם ראו שם. בשלב הזה מוקסלי מחליט להעלות הילוך, מתמקד ברגל הפצועה של נייג'ל וממשיך להוריד ממנה את התמיכה עד שהוא מצליח להכניע אותו.
וכל כך חשוב שהוא גרם לנייג'ל להיכנע ולא להתעלף כי ככה נשארת לנו האפשרות לראות את הדבר הזה שוב בהמשך הערב.

המשולש על האליפות הבין־יבשתית
הקרב המשולש על האליפות הבין־יבשתית היה מושלם.
לאורך האירוע היו כמה פרקים שבהם ירד גשם, וממש קיוויתי שירד גשם בזמן הכניסה של ה־Rainmaker. זה היה יכול להיות טאצ' יפהפה.
הם משחזרים את פתיחת הקרב בין HBK–HHH–סינה, והקהל מיד אוהב את זה.
לשמחתו של אור, הקרב הזה לא הולך להיבנות בתור קרב של שניים על אחד עם בגידה בהמשך, אלא הופך לקרב פתוח מהרגע הראשון. ואיזה קרב זה היה.
כל אחד מהם נתן הופעה אדירה. הם שמרו על קצב גבוה, עם ספוטים מעניינים, והייתי פשוט מהופנט לקרב הזה. הרמה הייתה כל כך גבוהה והקצב כל כך מהיר – משהו שלא רואים בכל קרב, ובטח שלא בכל קרב שיוצא לך להיות נוכח בו. קראתי את התגובה של אור שאמרה שזה היה הקרב הקצר של הערב, ומבחינתי ממש לא הרגשתי את זה. להפך. הייתי כל כך בתוך הקרב, שהוא פשוט עבר לי.
הכימיה ביניהם הייתה מושלמת טאקישטה הרגיש כמו הדבק של הקרב הזה, ובכלל, קרבות משולשים פשוט מחמיאים לו.
בסיום, לאוקדה היו שתי אפשרויות: להצמיד את טאקישטה או להצמיד את פלטשר.
הוא התלבט לשנייה – ובחר להצמיד את פלטשר. עוד טאצ' יפה, במיוחד כשהוא ממשיך להתגרות בו וגורם לו להניף את היד שלו בסיום הקרב.
סיפור מצוין שממשיך להתקדם.

Casino Gauntlet

בקרב הזה משפחה של שבעה אנשים, שכללה ילד בן שנה, סבא וסבתא בשנות ה־70 ועוד בני משפחה, עזבה את האולם ופינתה מושבים בשורה הראשונה.
כמובן שהלכתי והתיישבתי במקומם.וזה גם השתלם לי עם התמונות שהצלחתי לתפוס ועם פיסט באמפ מאנדראדה תוך כדי הקרב – שאני מבין שלא שודר, אבל תצטרכו להאמין לי. לגבי הקרב עצמו – קונספט נהדר ומגניב, והשנה אפילו הצליחו לשכלל אותו עם כניסות של מתאבקים ללא טיימר לפני כן.
כמובן שאי אפשר להתעלם מג'סטין רוברטס, שנתן בוץ' שנגמר בזה שהוא פשוט דילג על שם ברשימה ולא בטעות גזענית.
אם תהיתם מה מתאבקים עושים מחוץ לזירה בזמן ששני מתאבקים נלחמים בזירה, יש את אלה שימשיכו להתאבק גם מחוץ לזירה.
יש את אלה שיישענו בישיבה על הגדר.
ויש את אלה שישירו את JUDAS יחד עם הקהל בכניסה של ג'ריקו (היי מייק ביילי)
ויש את MJF.
שפשוט מכר את המכה שספג, שכב ככה במשך כמה דקות בלי לזוז ובלי למצמץ.



מרינה סוטרת לדניאל גרסיה כמו שהיא עשתה למוקסלי – וזה היה גדול, בעיקר כי היא כמעט העיפה לו את הראש מהמקום.
גם פה היה קצב טוב ואווירה שהקהל ממש אהב. ואז ג'ק פרי נכנס והוריד לי הכול. פתאום נזכרתי שהוא בכלל בקרב, ויש סיכוי שהוא גם זוכה פה.
אני אהבתי את הבחירה באנדראדה ולא רק בגלל הפיסט באמפ הוא בתקופה טובה, הקהל מאחוריו, ויש לו מספיק זמן בשביל לפדות את החוזה. כמובן שהוא חלק מה־UE, וגם זה תורם לאירוע.
בשלב הזה קורי חזר וביקש שאני אחזור למקום שלי, כדי שהוא יוכל לתת את הכרטיסים לשורה הראשונה לאנשים שלא הספיקו להצטלם עם האליפות.
חזרתי למקום שלי.
והמשכנו.

היאנג באקס נגד קופלנד וקייג'
מה? שוב אני שואל – מה? איך הגענו למצב הזה? את קופלנד ראיתי פורש ב־2011 מה הוא עושה מחוץ ל־WWE? באיזה ציר זמן ובתוך איזה יומן היאבקות אני נמצא כרגע?
יש שלושה מתאבקים עיקריים שחיכיתי לראות באירוע הזה ושלא ראיתי בעבר בלייב: קני אומגה, ג'ון מוקסלי ואדם קופלנד.
והנה אני שר את שיר הכניסה של קופלנד עם עוד עשרות אלפי אנשים בזמן שהוא נכנס לזירה.
וואו. הקרב היה טוב, ואני חושב שלא יכולתי לבקש יותר מזה. הם נתנו קלאסיקה של קרב זוגות. השתמשו בכל הטריקים שיש, נתנו מחוות יפות להארדיז ולדאדליז, ואפילו גרמו לי לחשוב שניק עשה בוץ' – בזמן שהכול היה חלק מההצגה. קופלנד קופץ מתחת ליד של השופט כדי למנוע ממנו לספור לשלוש, הספיר של קופלנד לקייג' אלה היו רגעים בלתי נשכחים מהקרב. אחרי הקרב קיבלנו שואו־קייס של מחלקת הזוגות. קודם כל, ממש שמחתי לראות ש־FTR חזרו רשמית. זה טאג שאני ממש אוהב וחושב שהם אנדרייטד.
MCMG והניו לבל מגיעים גם הם והקהל בטירוף.

דארבי נגד נייט

דארבי–נייט היה הרבה יותר טוב מדארבי–פרי מלפני שנתיים.
ובניגוד ללפני שנתיים, הפעם לא ראיתי את סטינג קודם בבאקסטייג', אז ההפתעה הייתה גדולה הרבה יותר והקהל פשוט השתולל מהתרגשות.
אהבתי מאוד את הקטע על הסולם, שנראה כמו העברת מקל בין סטינג לבן שלו – רק שהפעם זה הבן שקופץ מהסולם.
האמת? הוא כבר נראה כמו מתאבק.
וזה למרות שהוא בכלל לא רצה להיות מתאבק, והחליט על זה רק בשלב מאוד מאוחר, במהלך קרב הפרישה של אבא שלו.
אני נזכר בחיוך של דארבי כשהוא אמר לי שהוא לא יכול להבטיח לי שהוא לא יהרוג את עצמו.
והנה הוא מטפס על הסטייג' לגובה אדיר, גובה שלא בטוח שאפשר להעביר במצלמה עד כמה הוא באמת גבוה.
המשוגע הזה קופץ על נייט. ולאחר כמה שניות הוא מוסיף עוד קפיצה מהסטייג' – שגם הוא גבוה מאוד – על נייט ששוכב על אלונקה.
אחלה ניצחון. אחלה דארבי. אחלה סטינג.

מרסדס נגד ווילו

מרסדס–ווילו היה קרב עם כל כך הרבה היסטוריה, והוא הפך לכל כך אישי, שאי אפשר שלא להישאב לתוך הקרב והסיפור.
ווילו, עם פציעה לגיטימית ביד, נותנת הופעה דומיננטית יותר ממה שחלק גדול מהרוסטר מסוגל לתת בשתי ידיים, מרסדס כמובן משחקת על היד הפצועה שלה.
והרגע שבו היא תפסה אותה בפנים וניסתה להפוך אותה לג'וקר ייזכר עוד הרבה זמן. זוכרים שאמרתי כמה טוב היה שנייג'ל נכנע ולא התעלף? כאן זה השתלם מאוד.
מרסדס תופסת את ווילו בתנועת הכנעה, אבל ווילו לא צריכה להיכנע היא פשוט מתעלפת.
ואז, אחרי הקרב, אנחנו רואים את נייג'ל חוזר לעמדת השדרנים על כיסא גלגלים.
שוב טאצ' קטן, אבל כל כך יפה, שמחבר את שני הסיפורים האלה יחד.



וויל אוספריי נגד קני אומגה

והגענו לקרב המרכזי או כמה שהאווירה השתנתה.
וויל אוספריי באחת הכניסות הכי יפות שיצא לי לראות. אם זה בהתחלה, כשאמא שלו מדברת על הדרך שהוא עבר, ועד ההליכה שלו מאחורי הקלעים, שבה הוא נתקל בכל היריבים והחברים שלו מהעבר ובדרך שהובילה אותו לכאן, ואז מוקסלי יוצא משום מקום, נותן לאוספריי את הדגל ואת ברכת הדרך. ובשוט הזה אפשר לראות שעל החלוק של אוספריי יש רק שרוול אחד עם כנף (One Wing). הקהל התפוצץ כשהוא יצא ושאג את שיר הכניסה שלו, וואו איזה אנרגיות איזה טירוף.
קני אומגה, מצדו, נותן כבוד להיסטוריה האישית שלו, והסרטון שלו לפני הקרב ביפנית.
בכללי, היו פה כמה אלמנטים שהזכירו לי מאוד את הסגנון של NJPW: בנייה איטית, השימוש בשולחן ככלי נשק, החברים שעומדים לצידך במהלך הקרב.
ואיזה קרב.
קני מתחיל בתור ההיל השולט שמשחק עם הטרף שלו. הוא כל כך בטוח בעצמו, שהוא לוקח את הזמן בין מכה למכה ובין מהלך למהלך כדי לדבר למצלמה או לקהל.
הכריזמה שנוטפת ממנו בזמן שהוא עושה את זה היא משהו שאי אפשר ללמד.
קני ממשיך להתעלל באוספריי גם מחוץ לזירה, ושם אנחנו מקבלים גם אינטראקציה בין שני הסטייבלים, עד שהשופטים יוצאים להרגיע אותם.
קני מעיף את אוספריי על השולחן וגורם לו לדמם.
שלולית דם גדולה מופיעה על הרצפה, בזמן שהשיער של אוספריי כבר נצבע באדום.
וזה דווקא מוסיף לו הרבה עניין.
הוא נראה כאילו הוא שינה דמות.



אומגה, שרבים כבר הספידו אותו, ממשיך במומנטום ומשתיק את כל המבקרים באחת ההופעות הטובות שלו בארגון.
אוספריי לא אומר נואש ומצליח לחזור לקרב.
השיא מגיע כשהוא מצליח להיות השני בהיסטוריה שמצליח לצאת מ־OWA. ככה בונים רגע גדול. פינישר שהיה מוגן במשך 14 שנה פתאום לא מצליח לסיים את הקרב, והקהל לא יודע את נפשו מרוב שמחה. הקצב הולך ומתגבר לקראת הסיום. אומגה יוצא פעמיים מהצמדה ב־1.
אבל בסוף גם הוא לא יכול לגבור על אוספריי בגרסה הזאת, מול הקהל הביתי. כמה שהקרב הזה היה טוב כמה שהוא היה יפה כמה שהקהל היה מושקע בתוכו ואז מגיע הסיום.
הבנתי שישר כשנגמר הקרב האירוע יורד משידור, והקהל בבית הפסיד את מה שהתרחש שם. קני, במהלך הקרב, או שמכר ממש טוב את היד השמאלית שלו – או שהוא באמת שבר אותה והמשיך להתאבק. איך שנגמר הקרב, הוא פנה למייקל נקזוואה וביקש ממנו קרח ליד. קני ניסה בכל כוחו להרים את חגורת האליפות מהרצפה. אבל לא הצליח. עד שאוספריי עזר לו ממש כמו המצב עכשיו קני כבר לא יכול להחזיק את הארגון הזה לבד והוא נתמך באוספריי. קני, כמו ביפן, גם פה מעביר את המושכות לאוספריי.
השניים מתחבקים ובוכים ביחד במרכז הזירה. קני מרים את היד של אוספריי, שחוגג גם עם חברי UE. אחר כך הוא הולך לעזור לקני, שנשען גם על מאט ג'קסון כדי לחזור אל מאחורי הקלעים. אוספריי עוד מסתובב וחוגג עם הקהל, ממש לפני שהוא חוזר אל מאחורי הקלעים.
והכרוז מאחל לנו לילה טוב ותודה שהגענו לאירוע.





אני יכול לרשום עוד 12 עמודים על היומיים האלה, אבל גם הם לא יצליחו להעביר את הרגשות שחוויתי במהלכם.
מדהים שחברה שעוד לא קיימת אפילו עשור הצליחה להרים אירוע כזה גדול.
ואולי זה האירוע הכי גדול שהם הקימו אי פעם.
הם עברו את תקופת השיא של 2021.

הכיסא – חלק ב'

באתי מוכן ולמוד ניסיון הפעם.
ידעתי מראש שיהיה הרבה יותר קל לחזור עם הכיסא לישראל אם אטוס דרך שדה התעופה הית'רו, וגם זכרתי את כל השלבים שצריך לעבור כדי להבטיח שהכיסא יעלה על הטיסה. ישר כשהגעתי לשדה התעופה הלכתי לחנות שבה עטפתי את הכיסא בפעם הקודמת. לשמחתי, היא נשארה באותו מקום וסיפקה את אותו השירות.
רק שהמחיר הוכפל מאז לפני שנתיים. העובדים היו מאוד נחמדים ואמרו שהם כבר עטפו המון כיסאות כאלה, כולל קבוצה גדולה מספרד שהגיעה כמה שעות לפניי.
משם חיפשתי את עמדת אל על, שעברה לצד השני של שדה התעופה. הבידוק עבר מאוד בקלות. כבר ידעתי לאיזה מסוע אני צריך ללכת עם הכיסא, כי הוא נחשב כבודה חריגה. כמובן שבטיסת אל על יהיה דיליי והיה שם מאוד עמוס ולחוץ, המשיכו להעמיס מזוודות גם כשכבר היינו על המטוס.
ברגע שלא עצרו אותי לשאול מה זאת הכבודה ששלחתי, ידעתי שיש פה בעיה אבל לא היה לי יותר מדי מה לעשות איתה. כשנחתתי, באמת ראיתי שהכיסא לא הגיע.
עובד של אל על עזר לי לחפש אותו, אך ללא הצלחה.
הוא פתח דו"ח על כבודה שלא נמצאה ואמר לי שברגע שימצאו אותה, הם ישלחו לי אותה עם שליח עד הבית.
נכון לכתיבת שורות אלה, הכיסא עדיין לא הגיע אליי.
אבל אתמול קיבלתי הודעה שהכיסא נמצא.
עכשיו נשאר רק לחכות ולראות אם זה באמת הכיסא – ובאיזה מצב הוא הגיע.



טוני קהאן מודיע ש־AEW יחזרו לוומבלי, אבל הוא לא יודע מתי.
תודה, טוני.
אני וחשבון הבנק שלי צריכים קצת הפסקה.
זה הארגון שהכי קרוב לקלוע בול לטעם שלי כצופה היאבקות. אני מושקע בו, ולעיתים קרובות אפילו מצליח להיות צודק בתחושות שלי לגבי לאיזה כיוון הסיפורים הולכים ומה יהיו הקרבות באירועים הבאים.
ואחרי הכול, זה לא באמת אמור להפתיע. האהבה שלי לארגון, הידע שלי בו והחיבור שלי אליו הם כנראה הסיבה שאני מצליח לזהות כל כך הרבה מהדברים האלה.
כי אחרי הכול, AEW מייצג:

ALL ELAD WRESTLING.

[KB24]

מצבי כרגע

[DarkArts]

(09-04-2026, 01:16 PM)KB24 כתב:  

מצבי כרגע

מה זה, נתת הסבר של כל דקה של מה שהיה בטיול?

[KB24]

(09-04-2026, 01:17 PM)DarkArts כתב:  מה זה, נתת הסבר של כל דקה של מה שהיה בטיול?

לא יודע לי מרגיש שיש המון דברים שלא הכנסתי בכלל
אהה וזה עוד בלי תמונות

[Liorton]

(09-04-2026, 01:14 PM)KB24 כתב:  היה כיף

סיכום מטורף. נהניתי לקרוא.

[DarkArts]

(09-04-2026, 01:18 PM)KB24 כתב:  לא יודע לי מרגיש שיש המון דברים שלא הכנסתי בכלל
אהה וזה עוד בלי תמונות

נראה לי הכל לוקח לפחות עמוד שלם

[master of doom]

(09-04-2026, 01:14 PM)KB24 כתב:  היה כיף

תאמלק לי

[DarkArts]

(09-04-2026, 02:20 PM)master of doom כתב:  תאמלק לי

כיף

[KB24]

הכסא הגיע
שאפו לאל על על משלוח בערב שישי