![[Image: All_Elite_Wrestling_logo_2024.svg]](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/7/77/All_Elite_Wrestling_logo_2024.svg){kind=logo}
המהפכה שהתחילה בציוץ – התסכול מהמונופול, אימפריית BTE והולדת AEW
לפני שאנחנו מתקדמים עם הפינה היומית חייבים לחזור להתחלה. לא להתחלת הארגון עצמו, אלא להתחלת המהפכה. זה לא סיפור על חברה שנולדה בחדר ישיבות או על אנשי עסקים שחיפשו השקעה חדשה. זהו סיפור על תסכול של מיליוני אוהדי רסלינג, על קבוצת מתאבקים שסירבה לקבל את חוקי המשחק כפי שהיו, ועל תוכנית יוטיוב קטנה שהצליחה לשנות את פני התעשייה כולה.
בשנים שלאחר קריסת WCW בשנת 2001, הפכה WWE לכוח הדומיננטי כמעט ללא עוררין בעולם הרסלינג האמריקאי. במשך תקופה ארוכה לא היה ארגון בעל המשאבים, החשיפה וההשפעה שיכול היה לאתגר אותה באמת. אמנם ארגונים כמו TNA, ROH ו-NJPW המשיכו לספק רסלינג איכותי, אך אף אחד מהם לא נתפס כמתחרה אמיתי ל-WWE במיינסטרים. ככל שהתקדם העשור השני של שנות ה־2000, גברה התחושה בקרב חלק גדול מהאוהדים שהמוצר הפך צפוי מדי, שהיצירתיות נשחקה ושכישרונות רבים אינם מקבלים את הבמה שמגיעה להם. האוהדים לא חיפשו את נפילתה של WWE – הם חיפשו אלטרנטיבה אמיתית.
בזמן שהמיינסטרים נראה תקוע במקום, מחוץ לו התרחש משהו מיוחד. קני אומגה, קודי רודס, מאט ג'קסון, ניק ג'קסון והאנגמן אדם פייג' הפכו לכמה מהשמות המדוברים ביותר בזירת האינדיז העולמית. רבים מהם היו מזוהים עם Bullet Club, הסטייבל האגדי של NJPW, שהפך לאחת התופעות המשפיעות ביותר ברסלינג המודרני. חולצות Bullet Club נמכרו ברחבי העולם במספרים חסרי תקדים עבור מתאבקים שלא היו חתומים ב-WWE, והקבוצה הוכיחה שאפשר להפוך למותג בינלאומי מצליח גם מחוץ למערכת המסורתית של התעשייה.
הנשק הסודי של החבורה היה Being The Elite. מה שהחל כסדרת וולוגים פשוטה ביוטיוב הפך במהירות לאחד מכלי הסיפור החדשניים ביותר בעולם הרסלינג. דרך BTE נבנו דמויות, נוצרו יריבויות, התפתחו סטוריליינים שלמים ונוצר קשר ישיר עם הקהל. במקום לצפות במתאבקים רק בזירה, האוהדים ליוו אותם ביום־יום, מאחורי הקלעים, בטיסות, בחדרי הלבשה ובחיים האישיים שלהם. בהדרגה נבנתה סביב The Elite קהילה נאמנה שהרגישה שהיא חלק ממשהו גדול יותר.
במקביל, חברי The Elite הוכיחו שאפשר להצליח גם מבחינה עסקית. דרך Pro Wrestling Tees הם הפכו למכונת מרצ'נדייז חסרת תקדים. המכירות שלהם התחרו לעיתים באלו של כוכבי WWE מובילים, והוכיחו שיש להם בסיס אוהדים עצום שמוכן לתמוך בהם ישירות. עבור קודי, אומגה והבאקס זו הייתה הוכחה שהם כבר לא רק מתאבקים מצליחים – הם מותג.
הרגע ששינה את ההיסטוריה הגיע במאי 2017. עיתונאי הרסלינג הבכיר דייב מלצר נשאל בטוויטר האם ROH מסוגל למכור 10,000 כרטיסים לאירוע אחד בארצות הברית. תשובתו הייתה קצרה: "לא בזמן הקרוב". עבור רוב האנשים זו הייתה הערכה מקצועית. עבור קודי רודס והיאנג באקס זו הייתה כפפה שנזרקה לרגליהם. הם החליטו להוכיח שכל התעשייה טועה.
![[Image: 4WnXVGXrdi_qpcIRHM7REb17gEGDh5YvlJAyudlR...eV98aegSnB]](https://lh4.googleusercontent.com/4WnXVGXrdi_qpcIRHM7REb17gEGDh5YvlJAyudlRJNCZMsfgluwmwfJMw1Fsab16xPXno2-Q9OaFhtjOKEzZbhxD-tyfl2z70ucPO8TAOfKhCcuI7Stt09wJrDD-YWeV98aegSnB)
כך נולד All In.
הרעיון היה פשוט ומטורף בו־זמנית: להפיק אירוע רסלינג עצמאי לחלוטין, ללא WWE וללא גב של תאגיד ענק, ולמכור יותר מ־10,000 כרטיסים. במשך חודשים ארוכים קידמו קודי והיאנג באקס את האירוע דרך Being The Elite והרשתות החברתיות. ההייפ הלך וגדל, וכשהכרטיסים יצאו למכירה הם נחטפו בתוך פחות מחצי שעה.
למרות ש-All In הוצג כאירוע עצמאי, חשוב לציין שהוא לא הופק בחלל ריק. ארגון ROH סיפק חלק משמעותי מהתמיכה הלוגיסטית, התפעולית וההפקתית שאפשרה לקיים אירוע בסדר גודל כזה. רבים מהמתאבקים שהופיעו באירוע היו תחת חוזה ב-ROH או עבדו איתו באופן קבוע, והארגון מילא תפקיד חשוב מאחורי הקלעים. בדיעבד, יש בכך אירוניה יפה: במרץ 2022 ירכוש טוני קהאן את ROH ויהפוך אותו לחלק ממשפחת AEW, במה שנתפס בעיני אוהדים רבים כסגירת מעגל היסטורית.
ב־1 בספטמבר 2018 התמלא ה-Sears Centre בשיקגו ב־11,263 אוהדים. זה לא היה רק אירוע מוצלח – זו הייתה הצהרת עצמאות. במשך שנים נאמר שמתאבקים מחוץ ל-WWE לא יכולים למלא אולמות גדולים, לא יכולים להפוך לכוכבים גלובליים ולא יכולים לבנות אלטרנטיבה אמיתית. All In הוכיח אחרת.
אחד הרגעים הגדולים והמרגשים של הערב היה הזכייה של קודי רודס באליפות העולם של NWA לאחר שניצח את ניק אולדיס. עבור קודי, זה היה הרבה יותר מעוד תואר. אביו, דאסטי רודס, היה אחד השמות המזוהים ביותר עם מורשת ה-NWA, והניצחון סימל עבור רבים סגירת מעגל מרגשת. התמונות של קודי מחזיק את חגורת האליפות לצד משפחתו הפכו מיד לאחד הרגעים האייקוניים ביותר בתולדות האירוע.
האירוע כולו היה עמוס בכישרון ובכוכבים מכל רחבי עולם הרסלינג. קני אומגה ניצח את פנטה אל זרו בקרב יחידים מצוין שהמחיש מדוע נחשב בעיני רבים למתאבק הטוב בעולם באותה תקופה.
האנגמן אדם פייג' ניצח את ג'ואי ג'נלה ב-Chicago Street Fight אכזרי ובלתי נשכח, קרב שסייע לבסס אותו כאחד הכוכבים העולים החשובים ביותר בדור החדש.
בקרב המרכזי של הערב התמודדו חברי The Golden Elite – קוטה איבושי, מאט ג'קסון וניק ג'קסון – מול ריי מיסטריו, ריי פיניקס ובנדידו. עבור אוהדים רבים זה היה קרב חלומות. מצד אחד עמדו כמה מהשמות החמים ביותר ברסלינג העולמי, ומהצד השני אחד המתאבקים האהובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה המודרנית, ריי מיסטריו. הקרב סיפק אווירה מחשמלת והיווה סיום מושלם לערב שהרגיש כמו חגיגה של כל מה שהפך את The Elite לתופעה.
אחד הסיפורים המעניינים ביותר סביב All In היה כריס ג'ריקו. בתחילת 2018 ג'ריקו כבר הוכיח שהוא מוכן לעבוד מחוץ ל-WWE כאשר הופיע ב-NJPW ונכנס לפיוד המתוקשר מול קני אומגה. עם זאת, ג'ריקו הקפיד לאורך התקופה להבהיר שהוא מכבד את וינס מקמהן ואת מערכת היחסים ארוכת השנים שלו עם WWE, ואף רמז במספר ראיונות שלא יופיע באירועי רסלינג עצמאיים בארצות הברית. לכן, כאשר לפתע הופיע ב-All In כשהוא מחופש לפנטה אל זרו ותקף את קני אומגה, הקהל נכנס להלם מוחלט. לא מדובר היה רק בהופעת אורח מפתיעה של כוכב גדול, אלא ברגע שגרם לאוהדים להבין שכללי המשחק משתנים. בדיעבד, רבים רואים בהופעה הזו את אחד הסימנים הברורים הראשונים לכך שמשהו הרבה יותר גדול מאירוע חד־פעמי עומד להיוולד.
ההצלחה של All In הייתה ההוכחה הפומבית לכך שהחזון של The Elite יכול לעבוד בקנה מידה גדול. במשך שנים טענו רבים בתעשייה שמתאבקים מחוץ ל-WWE לעולם לא יצליחו למלא אולם בסדר גודל כזה, אך האירוע הוכיח את ההפך. הוא גם הוכיח שקיים קהל עצום שמוכן להשקיע זמן, כסף ורגש במוצר חדש.
בשלב הזה נכנס לתמונה טוני קהאן. בנו של המיליארדר שאהד קהאן, הבעלים של קבוצת ה-NFL ג'קסונוויל ג'אגוארס ומועדון הכדורגל פולהאם, היה אוהד רסלינג מושבע מאז ילדותו. קהאן ראה את מה שרבים אחרים פספסו: הקהל כבר היה קיים, הכוכבים כבר היו קיימים, והמותג כבר היה קיים. כל מה שהיה חסר היה גיבוי כלכלי משמעותי ופלטפורמה שתאפשר לקחת את החזון הזה לשלב הבא.
בחודשים שלאחר מכן החלו להופיע סימנים ראשונים למה שעומד להגיע. בנובמבר 2018 נרשמו סימני מסחר כמו All Elite Wrestling, Double or Nothing, Tuesday Night Dynamite ושמות נוספים. במקביל, קודי רודס, היאנג באקס, האנגמן אדם פייג' וקני אומגה החלו לסיים את התחייבויותיהם בארגונים שבהם פעלו.
ואז הגיע הרגע שכל האוהדים חיכו לו.
ב־1 בינואר 2019 נחשפה באופן רשמי All Elite Wrestling במסגרת פרק מיוחד של Being The Elite. לאחר חודשים של שמועות, רמזים וספקולציות, החלום הפך למציאות. קודי רודס, קני אומגה, מאט ג'קסון וניק ג'קסון הוכרזו כסגני נשיא בכירים של החברה, בעוד שטוני קהאן מונה לנשיא ומנכ"ל. האנגמן אדם פייג' הוצג כאחד מפרויקטי הדגל של הארגון החדש וכמי שאמור להוביל את הדור הבא.
ב־8 בינואר 2019 קיימה החברה את מסיבת העיתונאים הראשונה שלה בג'קסונוויל. במהלך האירוע נחשפו החתמות משמעותיות כמו SCU, בריט בייקר, MJF, ג'ואי ג'נלה ו-PAC. מעל כולם בלט כמובן כריס ג'ריקו, שהעניק לארגון החדש לגיטימציה מיידית. זמן קצר לאחר מכן, בפברואר 2019, הצטרף גם קני אומגה באופן רשמי לאחר שסיים את דרכו ב-NJPW, במהלך שנחשב לאחת ההחתמות החשובות ביותר בתולדות החברה.
ב־25 במאי 2019 התקיים Double or Nothing, אירוע הבכורה הרשמי של AEW. האולם בלאס וגאס היה מלא, ההייפ היה עצום, והתחושה הייתה שהבטחות השנים האחרונות עומדות למבחן. במהלך הערב חשף ברט הארט את אליפות העולם החדשה של AEW, והקהל קיבל טעימה ראשונה מהחזון של החברה. האירוע זכה לשבחים רבים מצד אוהדים ועיתונאים כאחד והוכיח שההצלחה של All In לא הייתה תאונה חד־פעמית.
אבל הרגע הזכור ביותר של הערב הגיע בסיומו. ג'ון מוקסלי, שהופיע במשך שנים ב-WWE תחת השם דין אמברוז, ערך את הופעת הבכורה שלו ב-AEW והדהים את עולם הרסלינג. ההגעה שלו סימלה עבור רבים את תחילתו של עידן חדש, שבו AEW מסוגלת לא רק ליצור כוכבים חדשים אלא גם למשוך אליה שמות גדולים מהמיינסטרים.
ימים ספורים לאחר מכן הגיעה הכרזה היסטורית נוספת: AEW חתמה על חוזה שידור עם TNT. עבור אוהדי רסלינג ותיקים, הבחירה ב-TNT הייתה הרבה מעבר לעסקה טלוויזיונית. זו הייתה אותה רשת ששידרה את WCW בתקופת הזוהר שלה, והמהלך הרגיש כמו סגירת מעגל היסטורית. לראשונה מאז תחילת שנות ה־2000 קם ארגון בעל גב כלכלי משמעותי, חשיפה ארצית ויכולת אמיתית להתחרות על תשומת הלב של קהל המיינסטרים.
לכן הפרק הזה הוא אולי החשוב ביותר בכל ההיסטוריה של AEW. בלי התסכול של האוהדים לא הייתה מהפכה. בלי Being The Elite לא הייתה קהילה. בלי הציוץ של דייב מלצר לא היה All In. בלי All In לא הייתה ההוכחה שאפשר להצליח. בלי ROH לא הייתה התשתית שסייעה לאירוע לקרום עור וגידים. בלי טוני קהאן לא היה הגב הכלכלי הדרוש. ובלי כל אותם אירועים, לא הייתה AEW.במבט לאחור, All In היה הרבה יותר מאירוע רסלינג מוצלח. עבור אוהדים רבים הוא סימן את סופה של תקופה שהחלה עם רכישת WCW על ידי WWE בשנת 2001. במשך כמעט שני עשורים שלמים לא הייתה בצפון אמריקה תחושה שקיים כוח המסוגל לערער באמת על מעמדה של WWE. All In לא יצר את AEW באופן רשמי, אבל הוא הוכיח לעולם שקיימים כוכבים, קהל וביקוש לאלטרנטיבה גדולה. במובנים רבים, זה היה האירוע שסיים את עידן המונופול והצית מחדש את הרעיון שתחרות אמיתית ברסלינג האמריקאי היא אפשרית.
![[Image: 815952_0d355e85dd634e3385520fbc645b4e29~mv2.jpg]](https://static.wixstatic.com/media/815952_0d355e85dd634e3385520fbc645b4e29~mv2.jpg/v1/fill/w_1000,h_563,al_c,q_85,usm_0.66_1.00_0.01/815952_0d355e85dd634e3385520fbc645b4e29~mv2.jpg)
בשנים שלאחר קריסת WCW בשנת 2001, הפכה WWE לכוח הדומיננטי כמעט ללא עוררין בעולם הרסלינג האמריקאי. במשך תקופה ארוכה לא היה ארגון בעל המשאבים, החשיפה וההשפעה שיכול היה לאתגר אותה באמת. אמנם ארגונים כמו TNA, ROH ו-NJPW המשיכו לספק רסלינג איכותי, אך אף אחד מהם לא נתפס כמתחרה אמיתי ל-WWE במיינסטרים. ככל שהתקדם העשור השני של שנות ה־2000, גברה התחושה בקרב חלק גדול מהאוהדים שהמוצר הפך צפוי מדי, שהיצירתיות נשחקה ושכישרונות רבים אינם מקבלים את הבמה שמגיעה להם. האוהדים לא חיפשו את נפילתה של WWE – הם חיפשו אלטרנטיבה אמיתית.
בזמן שהמיינסטרים נראה תקוע במקום, מחוץ לו התרחש משהו מיוחד. קני אומגה, קודי רודס, מאט ג'קסון, ניק ג'קסון והאנגמן אדם פייג' הפכו לכמה מהשמות המדוברים ביותר בזירת האינדיז העולמית. רבים מהם היו מזוהים עם Bullet Club, הסטייבל האגדי של NJPW, שהפך לאחת התופעות המשפיעות ביותר ברסלינג המודרני. חולצות Bullet Club נמכרו ברחבי העולם במספרים חסרי תקדים עבור מתאבקים שלא היו חתומים ב-WWE, והקבוצה הוכיחה שאפשר להפוך למותג בינלאומי מצליח גם מחוץ למערכת המסורתית של התעשייה.
הנשק הסודי של החבורה היה Being The Elite. מה שהחל כסדרת וולוגים פשוטה ביוטיוב הפך במהירות לאחד מכלי הסיפור החדשניים ביותר בעולם הרסלינג. דרך BTE נבנו דמויות, נוצרו יריבויות, התפתחו סטוריליינים שלמים ונוצר קשר ישיר עם הקהל. במקום לצפות במתאבקים רק בזירה, האוהדים ליוו אותם ביום־יום, מאחורי הקלעים, בטיסות, בחדרי הלבשה ובחיים האישיים שלהם. בהדרגה נבנתה סביב The Elite קהילה נאמנה שהרגישה שהיא חלק ממשהו גדול יותר.
במקביל, חברי The Elite הוכיחו שאפשר להצליח גם מבחינה עסקית. דרך Pro Wrestling Tees הם הפכו למכונת מרצ'נדייז חסרת תקדים. המכירות שלהם התחרו לעיתים באלו של כוכבי WWE מובילים, והוכיחו שיש להם בסיס אוהדים עצום שמוכן לתמוך בהם ישירות. עבור קודי, אומגה והבאקס זו הייתה הוכחה שהם כבר לא רק מתאבקים מצליחים – הם מותג.
הרגע ששינה את ההיסטוריה הגיע במאי 2017. עיתונאי הרסלינג הבכיר דייב מלצר נשאל בטוויטר האם ROH מסוגל למכור 10,000 כרטיסים לאירוע אחד בארצות הברית. תשובתו הייתה קצרה: "לא בזמן הקרוב". עבור רוב האנשים זו הייתה הערכה מקצועית. עבור קודי רודס והיאנג באקס זו הייתה כפפה שנזרקה לרגליהם. הם החליטו להוכיח שכל התעשייה טועה.
כך נולד All In.
הרעיון היה פשוט ומטורף בו־זמנית: להפיק אירוע רסלינג עצמאי לחלוטין, ללא WWE וללא גב של תאגיד ענק, ולמכור יותר מ־10,000 כרטיסים. במשך חודשים ארוכים קידמו קודי והיאנג באקס את האירוע דרך Being The Elite והרשתות החברתיות. ההייפ הלך וגדל, וכשהכרטיסים יצאו למכירה הם נחטפו בתוך פחות מחצי שעה.
למרות ש-All In הוצג כאירוע עצמאי, חשוב לציין שהוא לא הופק בחלל ריק. ארגון ROH סיפק חלק משמעותי מהתמיכה הלוגיסטית, התפעולית וההפקתית שאפשרה לקיים אירוע בסדר גודל כזה. רבים מהמתאבקים שהופיעו באירוע היו תחת חוזה ב-ROH או עבדו איתו באופן קבוע, והארגון מילא תפקיד חשוב מאחורי הקלעים. בדיעבד, יש בכך אירוניה יפה: במרץ 2022 ירכוש טוני קהאן את ROH ויהפוך אותו לחלק ממשפחת AEW, במה שנתפס בעיני אוהדים רבים כסגירת מעגל היסטורית.
ב־1 בספטמבר 2018 התמלא ה-Sears Centre בשיקגו ב־11,263 אוהדים. זה לא היה רק אירוע מוצלח – זו הייתה הצהרת עצמאות. במשך שנים נאמר שמתאבקים מחוץ ל-WWE לא יכולים למלא אולמות גדולים, לא יכולים להפוך לכוכבים גלובליים ולא יכולים לבנות אלטרנטיבה אמיתית. All In הוכיח אחרת.
אחד הרגעים הגדולים והמרגשים של הערב היה הזכייה של קודי רודס באליפות העולם של NWA לאחר שניצח את ניק אולדיס. עבור קודי, זה היה הרבה יותר מעוד תואר. אביו, דאסטי רודס, היה אחד השמות המזוהים ביותר עם מורשת ה-NWA, והניצחון סימל עבור רבים סגירת מעגל מרגשת. התמונות של קודי מחזיק את חגורת האליפות לצד משפחתו הפכו מיד לאחד הרגעים האייקוניים ביותר בתולדות האירוע.
האירוע כולו היה עמוס בכישרון ובכוכבים מכל רחבי עולם הרסלינג. קני אומגה ניצח את פנטה אל זרו בקרב יחידים מצוין שהמחיש מדוע נחשב בעיני רבים למתאבק הטוב בעולם באותה תקופה.
האנגמן אדם פייג' ניצח את ג'ואי ג'נלה ב-Chicago Street Fight אכזרי ובלתי נשכח, קרב שסייע לבסס אותו כאחד הכוכבים העולים החשובים ביותר בדור החדש.
בקרב המרכזי של הערב התמודדו חברי The Golden Elite – קוטה איבושי, מאט ג'קסון וניק ג'קסון – מול ריי מיסטריו, ריי פיניקס ובנדידו. עבור אוהדים רבים זה היה קרב חלומות. מצד אחד עמדו כמה מהשמות החמים ביותר ברסלינג העולמי, ומהצד השני אחד המתאבקים האהובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה המודרנית, ריי מיסטריו. הקרב סיפק אווירה מחשמלת והיווה סיום מושלם לערב שהרגיש כמו חגיגה של כל מה שהפך את The Elite לתופעה.
אחד הסיפורים המעניינים ביותר סביב All In היה כריס ג'ריקו. בתחילת 2018 ג'ריקו כבר הוכיח שהוא מוכן לעבוד מחוץ ל-WWE כאשר הופיע ב-NJPW ונכנס לפיוד המתוקשר מול קני אומגה. עם זאת, ג'ריקו הקפיד לאורך התקופה להבהיר שהוא מכבד את וינס מקמהן ואת מערכת היחסים ארוכת השנים שלו עם WWE, ואף רמז במספר ראיונות שלא יופיע באירועי רסלינג עצמאיים בארצות הברית. לכן, כאשר לפתע הופיע ב-All In כשהוא מחופש לפנטה אל זרו ותקף את קני אומגה, הקהל נכנס להלם מוחלט. לא מדובר היה רק בהופעת אורח מפתיעה של כוכב גדול, אלא ברגע שגרם לאוהדים להבין שכללי המשחק משתנים. בדיעבד, רבים רואים בהופעה הזו את אחד הסימנים הברורים הראשונים לכך שמשהו הרבה יותר גדול מאירוע חד־פעמי עומד להיוולד.
ההצלחה של All In הייתה ההוכחה הפומבית לכך שהחזון של The Elite יכול לעבוד בקנה מידה גדול. במשך שנים טענו רבים בתעשייה שמתאבקים מחוץ ל-WWE לעולם לא יצליחו למלא אולם בסדר גודל כזה, אך האירוע הוכיח את ההפך. הוא גם הוכיח שקיים קהל עצום שמוכן להשקיע זמן, כסף ורגש במוצר חדש.
בשלב הזה נכנס לתמונה טוני קהאן. בנו של המיליארדר שאהד קהאן, הבעלים של קבוצת ה-NFL ג'קסונוויל ג'אגוארס ומועדון הכדורגל פולהאם, היה אוהד רסלינג מושבע מאז ילדותו. קהאן ראה את מה שרבים אחרים פספסו: הקהל כבר היה קיים, הכוכבים כבר היו קיימים, והמותג כבר היה קיים. כל מה שהיה חסר היה גיבוי כלכלי משמעותי ופלטפורמה שתאפשר לקחת את החזון הזה לשלב הבא.
בחודשים שלאחר מכן החלו להופיע סימנים ראשונים למה שעומד להגיע. בנובמבר 2018 נרשמו סימני מסחר כמו All Elite Wrestling, Double or Nothing, Tuesday Night Dynamite ושמות נוספים. במקביל, קודי רודס, היאנג באקס, האנגמן אדם פייג' וקני אומגה החלו לסיים את התחייבויותיהם בארגונים שבהם פעלו.
ואז הגיע הרגע שכל האוהדים חיכו לו.
ב־1 בינואר 2019 נחשפה באופן רשמי All Elite Wrestling במסגרת פרק מיוחד של Being The Elite. לאחר חודשים של שמועות, רמזים וספקולציות, החלום הפך למציאות. קודי רודס, קני אומגה, מאט ג'קסון וניק ג'קסון הוכרזו כסגני נשיא בכירים של החברה, בעוד שטוני קהאן מונה לנשיא ומנכ"ל. האנגמן אדם פייג' הוצג כאחד מפרויקטי הדגל של הארגון החדש וכמי שאמור להוביל את הדור הבא.
ב־8 בינואר 2019 קיימה החברה את מסיבת העיתונאים הראשונה שלה בג'קסונוויל. במהלך האירוע נחשפו החתמות משמעותיות כמו SCU, בריט בייקר, MJF, ג'ואי ג'נלה ו-PAC. מעל כולם בלט כמובן כריס ג'ריקו, שהעניק לארגון החדש לגיטימציה מיידית. זמן קצר לאחר מכן, בפברואר 2019, הצטרף גם קני אומגה באופן רשמי לאחר שסיים את דרכו ב-NJPW, במהלך שנחשב לאחת ההחתמות החשובות ביותר בתולדות החברה.
ב־25 במאי 2019 התקיים Double or Nothing, אירוע הבכורה הרשמי של AEW. האולם בלאס וגאס היה מלא, ההייפ היה עצום, והתחושה הייתה שהבטחות השנים האחרונות עומדות למבחן. במהלך הערב חשף ברט הארט את אליפות העולם החדשה של AEW, והקהל קיבל טעימה ראשונה מהחזון של החברה. האירוע זכה לשבחים רבים מצד אוהדים ועיתונאים כאחד והוכיח שההצלחה של All In לא הייתה תאונה חד־פעמית.
אבל הרגע הזכור ביותר של הערב הגיע בסיומו. ג'ון מוקסלי, שהופיע במשך שנים ב-WWE תחת השם דין אמברוז, ערך את הופעת הבכורה שלו ב-AEW והדהים את עולם הרסלינג. ההגעה שלו סימלה עבור רבים את תחילתו של עידן חדש, שבו AEW מסוגלת לא רק ליצור כוכבים חדשים אלא גם למשוך אליה שמות גדולים מהמיינסטרים.
ימים ספורים לאחר מכן הגיעה הכרזה היסטורית נוספת: AEW חתמה על חוזה שידור עם TNT. עבור אוהדי רסלינג ותיקים, הבחירה ב-TNT הייתה הרבה מעבר לעסקה טלוויזיונית. זו הייתה אותה רשת ששידרה את WCW בתקופת הזוהר שלה, והמהלך הרגיש כמו סגירת מעגל היסטורית. לראשונה מאז תחילת שנות ה־2000 קם ארגון בעל גב כלכלי משמעותי, חשיפה ארצית ויכולת אמיתית להתחרות על תשומת הלב של קהל המיינסטרים.
לכן הפרק הזה הוא אולי החשוב ביותר בכל ההיסטוריה של AEW. בלי התסכול של האוהדים לא הייתה מהפכה. בלי Being The Elite לא הייתה קהילה. בלי הציוץ של דייב מלצר לא היה All In. בלי All In לא הייתה ההוכחה שאפשר להצליח. בלי ROH לא הייתה התשתית שסייעה לאירוע לקרום עור וגידים. בלי טוני קהאן לא היה הגב הכלכלי הדרוש. ובלי כל אותם אירועים, לא הייתה AEW.במבט לאחור, All In היה הרבה יותר מאירוע רסלינג מוצלח. עבור אוהדים רבים הוא סימן את סופה של תקופה שהחלה עם רכישת WCW על ידי WWE בשנת 2001. במשך כמעט שני עשורים שלמים לא הייתה בצפון אמריקה תחושה שקיים כוח המסוגל לערער באמת על מעמדה של WWE. All In לא יצר את AEW באופן רשמי, אבל הוא הוכיח לעולם שקיימים כוכבים, קהל וביקוש לאלטרנטיבה גדולה. במובנים רבים, זה היה האירוע שסיים את עידן המונופול והצית מחדש את הרעיון שתחרות אמיתית ברסלינג האמריקאי היא אפשרית.
![[Image: bhNK8.gif]](https://s12.gifyu.com/images/bhNK8.gif)
![[Image: 20251226_SD_FC.jpg]](https://www.wwe.com/f/styles/wwe_16_9_s/public/2025/12/20251226_SD_FC.jpg)
![[Image: VID-20260703-144824-791-mp4-1-1-ezgif-co...verter.gif]](https://i.ibb.co/9mGFFFCT/VID-20260703-144824-791-mp4-1-1-ezgif-com-video-to-gif-converter.gif)
![[Image: main-large.gif]](https://i.ibb.co/3y6GvDGh/main-large.gif)