תגיד את האמת

[Asaf]

אני חושב שהתסכול הוא משהו מתמשך , שהתחיל עוד מההפסד המעפן לאוסטין ת׳אורי במאניה וההפסד הדומיננטי לסולו סיקואה בסעודיה, כבר אז הרגישו שהערך של השם סינה פשוט לא אותו הדבר.

היו פה ציפיות שלפחות בשנת פרישה שייתנו לו בוקינג כמו שצריך, שיחזירו עתרה ליושנה לשם של ג׳ון סינה פעם אחרונה לפני שהוא הולך.

ולבסוף קיבלנו כמו שאמרו פה בעיקר רגעים אבל יריקות בוקינג לפרצוף שלנו, עם ריצת היל בינונית גנרית שנגמרה בפייסטרן חסר הגיון , סבלנו מריחות של שתי קרבות PLE מבוזבזים עם לוגאן פול, סטוריליין לא גמור עם R טרות, שום המשכיות.

אבל אנחנו המשכנו להיות מושקעים כי זה הטור פרידה של ג׳ון, הרוב פה רצו לראות פרידה מכובדת שמגיעה למי שרובנו גדלנו עליו.

אני הייתי באופן אישי מאד בסדר עם זה שסינה יפסיד לגונתר אחרי שעשה עבודה מצוינת עם דומיניק, אבל בטח שלא בהכנעה, והם היו יכולים בכל זאת להציל קצת את הסיום הזה אם היו מביאים את אדג׳ לטקס פרידה, עזבו אדג׳, היו יכולים לפחות להכריז שסינה ייכנס להיכל התהילה בשביל להרים את הערב הזה.

היה אפשר לקבל את האכזבה של הכניעה בסוף אם שמת הפרישה של סינה לא הייתה מרגישה כמו יריקה בפרצוף רוב הזמן

[SwitchBlade]

(12-14-2025, 08:14 PM)The Visionary כתב:  שבוע חדש דל"פ חדשה - אבל השבוע זו לא דל"פ אלא תיאוריה שלי על מה שקורה ל-WWE. וזה לא טוב. אני אתייחס לנושא מהדיון על ג'ון סינה וטור הפרישה שמתנהל כאן בימים האחרונים, אבל לא מהזווית של סינה אלא מהזווית של הארגון.

טור הפרישה של ג'ון סינה עבור ה-WWE היה פיילוט למה שאני רוצה לכנות "נטפליקסיזציה". המונח האמיתי הוא "שיטיפיקציה", שמשמעותה ירידה באיכות של שירותים ומוצרים מקוונים כמו אמזוון, פייסבוק, גוגל, טוויטר והוא נתבע בסוף 2022 - תחילת 2023 על ידי בלוגר וסופר בשם קורי דוקטורוב. ולמה אני חושב שזה מה שקורה ל-WWE? כי זה מה שנטפליקס עושים.

- בהתחלה נטפליקס הייתה המוצר המרענן - הסטרימינג החוקי והזול, שאפשר לשתף עם חברים ומשפחה ללא הגבלה, שאתה מקבל עונה שלמה של סדרה ביום אחד כדי להחליט מתי תראה.

- אחר כך נטפליקס התבססה בתור הכוח שמשנה את עולם ה-TV (והקולנוע יש שיגידו) והחלה להשתנות בעצמה. פתאום אין עוד שיתוף סיסמאות, פתאום סדרות שהיו אמורות להסתיים מקבלות אקסטרה עונות שגם נחצות לחלקים (כן ריק ומורטי ו'דברים מוזרים', אני מסתכל עליכם). ופתאום מי שהייתה הרוח הרעננה הופכת להיות ערפל שמכביד עלינו לראות את המסלול.

- בשלב הנוכחי - נטפליקס כבר לא ממש מנסה לחדש. היא מגלה במקרה משהו שעובד ואז מפיקה עוד ועוד ממנו עד שלקהל שלה נמאס ומגלים משהו אחר.

אז למה אני אומר שטור הפרישה של ג'ון סינה היה הפיילוט של העניין עבור ה-WWE? כי הם עושים כרגע את מה שנטפליקס עושה בשנים האחרונות. למה להשקיע בכתיבה ראויה ואיכותית כשאפשר להשקיע ברגעים ויראליים שימשכו את הצופים לאירוע הבא או לתכנית הבאה? זה הרי יותר קל לתת לאיו סקיי לקפוץ עם פח על הראש מאשר לכתוב סיפור קוהרנטי של שלושה חודשים. וזה לא שלא ראינו כתיבה טובה מטריפל אייץ', 2023-2024 היו שנים לא רעות בכלל לעולם הרסלינג.

כשמפרקים את טור הפרישה של ג'ון סינה לרגעים, מקבלים שנה מטורפת: הפסד ברגע האחרון בראמבל, ניצחון ב-EC והיל טרן בנוכחות דה רוק, ניצחון ברסלמניה, סגירת מעגלים עם רנדי אורטון, ר' טרות', CM פאנק, סמי זיין וברוק לסנר וכמובן טיפוח טאלנטים חדשים בדמות דומיניק גררו וגונת'ר. בפועל? אין כמעט אף אחד שיוצא מרוצה מהשנה הזו. ההיל טרן הרגיש מבוזבז ומיותר, הקרבות ברובם לא היו רסלינג ברמה גבוהה, הסקוואש ללסנר והטאפ אאוט לגונת'ר לא יורדים חלק בגרון להרבה אנשים.

אבל מבחינת ה-WWE? המספרים לא משקרים. אנשים צפו, אנשים דיברו וזה מה שחשוב. לא המה - אלא הכמה שיח זה יוצר ברשת. ואם זה עבד לג'ון סינה, למה שזה לא יעבוד עם ברוק לסנר? הנה, אנחנו פחות מ-24 שעות לפרישה של סינה וכבר מתחילים לדבר על זה שהחצי הראשון של 2026 יוקדש לטור הפרישה של לסנר, החל מהראמבל ועד לפרישה בסאמרסלאם 2026 שיתקיים בעיר הבית שלו. ואם עושים את זה ללסנר, אז לא יעשו את זה לרומן ריינס ב-2027 ויתנו לו ללכת להוליווד? וריי מיסטריו שכבר עבר את גיל 50, לא מגיע לו טור פרישה?

אז נכון, ג'ון סינה עבור רבים הוא ה-GOAT. עבור לא מעט אנשים השנה האחרונה הייתה הזדמנות לבוא ולעשות כבוד למתאבק שדור שלם של מתאבקים גדל עליו. יש היום בחברה מתאבקים שהתחילו לצפות ב-WWE אחרי שג'ון סינה כבר היה אלוף עולם פעם או פעמיים וגם הם זכו לראות את האליל שלהם נותן את הכל בזירה פעם אחת אחרונה. אבל ג'ון סינה, כמו ג'ון סינה, הוא חייל טוב של המערכת. הוא עשה את כל מה שביקשו ממנו ואפילו קצת מעבר. הבעיה היא שלא כל המתאבקים הם ג'ון סינה, ואם טורי הפרישה יתחילו להיות עניין שבשגרה, הנטפליקסיזציה של ה-WWE לא רק שתהרוס את חווית השנה האחרונה, אלא יכולה להעביר אותנו סופית לשנים שבהן מה שחשוב הוא כמות הצפיות באינסטגרם ולא הסיפור. וכן, אני יודע שיש מי שיגידו שאנחנו כבר שם, אבל אני מעדיף לחשוב שעדיין לא הגענו לשם סופית.

אהבתי מאוד את הדעה ונהנתי מאוד לקרוא, אבל עלו לי כמה סייגים ואני סקרן לשמוע מה אתה חושב.

1. מה שונה 2025 מ2019?
גם ב2019 הייתה "שיטיפיקציה" למוצר.
2025 לא גרועה יותר מרוב השנים בעשור הקודם. 
כמובן, אנחנו לא ב2023.. אבל בעיניי 2025 עדיין מחזיקה במוצר מתוחכם ומלוטש הרבה יותר מאשר כנראה אפילו כל העשור הקודם. כנראה שאין שנה בעשור הקודם שהייתי בוחר לצפות בה על פני 2025, בפער.

עדיין מדובר במוצר מעולה.
ברייקר וברונסון ריד היו מדהימים השנה, סת' רולינס עבד על כולם עם פציעה, לפאנק היו יריבויות טובות מאוד, מקנטייר ממשיך להיות מצוין, ריינס נתן הופעה מדהימה מול ברונסון ריד, ביילי/סול רוקה היה מעולה, איליה דרגונוב נותן ראן נפלא. 
אנחנו כל כך עסוקים בלהתגעגע ל2023 שאנחנו מפספסים לראות ש2025 זו שנה מצוינת למוצר.
כן.. יש בעיות - ג'יי אוסו, סצנת המיין איבנט, הריין של קודי, האלופים ששמורים מידי, ג'יי אוסו, ג'יי אוסו. 

אבל אני מתקשה לקבל בקלות טענה על 'שיטיפיקציה' ב2025 כשזו אובייקטיבית שנה טובה. יכול להיות שנהינו מפונקים.

2. אני בכנות תוהה אם הכוונה שלהם מלכתחילה הייתה לעשות משהו מחורבן - או שיצא וזה התחרבן בלי כוונה.

אני דווקא תופס את המחשבה מאחורי הריין של סינה כמחשבה מאוד תמימה.
הם באמת רצו לעשות משהו..
היה להם את סינה, היה להם את הטרן, היה להם את רוק. 
אני יצאתי עם תחושה שהם באמת ניסו לעשות משהו מיוחד ומעניין לשנה האחרונה, ומשחקי אגו פוליטיים הרסו להם, וכמובן הסתמכות יתר על רוק.

אם הם באמת החליטו בצורה זדונית לעשות משהו מרושע ומשעמם - לא היינו רואים את הסיכון הענק הזה שהם לקחו בדמות של טרן של סינה.
אני באמת חושב שהם ניסו.. וזה לא עבד.

ואז הם ניסו שוב, לדעתי בצורה כנה, לתת ראן All-star של סינה בזמן שנשאר, תוך כדי סימון וי על כמה שיותר קרבות אחרונים שהם יכלו.
אני דווקא יוצא פה עם התחושה שהם כן ניסו לעשות משהו, ופשוט נכשלו - בשונה מלנסות לא להתאמץ או להרגיל אותנו לזבל או לעשות משהו גרוע. 

[DDJ]

אני הולך להפגיז עכשיו ולהוציא הרבה ב"תגיד את האמת", הייתי מוסיף גם לנושא "מה עיצבן אותי"
זה הולך להיות ארוך

אני מגיע מעולמות הבימוי, בין אם זה בימוי הופעות או בימוי טלוויזיה (לא במאי, אבל קרוב לזה)
ומה שמאוד מציק לי ומאוד מעצבן אותי,
זה הזריקת זין וחוסר ההשקעה, בין אם היא טכנית או בין אם היא יצירתית, קריאטיבית,
בכל מה שקשור לכניסות מתאבקים, פירוטכניקה וביצועים יצירתיים,
ואני אפילו לא אגע כמעט ברמת השירים הגנריים שבצדק נשמעים טרוניות מכאן ועד הודעה חדשה, נושא שהוא כבר ידוע לכולם.

אין שום סיבה בעולם, באמת שום סיבה, שב-2025, עם כל קידמת הטכנולוגיה והכניסה לעולם ה-AI,
בטח עם כניסת נטפליקס שהיא פלטפורמת הפקות הסטרימינג הטובה בעולם,
שכל הכניסות, כל העיצובים, כל הפירוטכניקה תיראה כזו עלובה וזורקת זין,
על אחד הנושאים שלטעמי, הכי חשובים שיש ברמה ההפקתית כשאתה בא לגשת למופע/ספורט/תוכנית טלוויזיה/הצגה וכו' וכו',
ואף יותר מזה, אם אני מקשר את זה ספציפית לארגון רסלינג, כשאחד התפקידים שלך הוא בין היתר לנסות להוציא את המיטב
מכל דמות שאתה נותן לה זמן מסך קבוע ב-TV.

אני רוצה להראות כאן 3 כניסות של מתאבקים מהעבר
חצי דקה בערך כל כניסה, בהשקעה מותאמת אישית שלגמרי שיפרה את חווית הצופה (מעבר לשיר כניסה)
ואפילו חשוב יותר מזה - העניקה הרגשה טובה, תשומת לב, וזיהוי מותאם אישית עבור אותו מתאבק

מוצג א':





היכולת לקחת מנגינה מקפיצה, אך סה"כ די גנרית,
ולהפוך אותה לכניסה אדירה, עם הזיקוקים שבאים בתזמון ובצורה מושלמת,
בחלק מהמקרים הוסיפו לכניסה של קורט עוד שובל זיקוקים שיוצא מה-LIGHTING RIG
(מרובע תלת המימד מעל הזירה שמשמש בעיקר למסכים)
תוספת כ"כ יפה ומגניבה שהפכה את הכניסה שלו לדעתי לטופ של הטופ בכל מה שקשור לכניסות מתאבקים,
תוכלו לראות את זה כאן:






מוצג ב':




כניסה נוסטלגית שפשוט זורעת לנו חול בעיניים על ההשקעה והחשיבה של פעם,
רנדי אורטון זו אחת הדוגמאות הכי טובות שיש, לאיך מפתחים מתאבק
ואיך הופכים אותו לכוכב, פשוט לקחת את חומר הגלם שנקרא רנדי אורטון,
ולתת לו את כל מה שהוא צריך, בוקינג מעולה, טאונט מגניב שיושב עליו כ"כ טוב,
לקחת את הגולדן בוי הזה ואשכרה להשקיע במפלי זהב מאחוריו,
וזה שוב - כשאני אפילו לא מתייחס לשיר הכניסה שהוא כמובן אדיר, אלא ממש לכל מה שמסביב.
רנדי אורטון הפך לכוכב לאו דווקא בגלל שהוא מתאבק טוב, או רק בגלל שהוא GOOD LOOKING,
אלא הירידה לפרטים הקטנים, ההשקעה, הטאונט שהעצים אותו, המיתוג של ה-RKO,
אלו הפכו אותו לכוכב שהוא היום, ואפשר להגיד שאורטון כבר 15 שנה, רוכב על ההצלחה הזו
ועל העבודה המאוד יפה שעשו איתו בתחילת הקריירה.

מוצג ג':



ניתן עוד דוגמא של מתאבק מידקארד4לייף כמו קופי קינגסטון,
עם כניסה מותאמת אישית, עם טאונט שקורץ לצעירים ולפייס כמו קופי,
עם זיקוקים שבאים בול עם עיצוב הטיטנטרון (אדום-צהוב-ירוק)
כניסה שנותנת אחלה תשומת לב, ומשאירה אותך עירני ובעל ציפייה
לראות מה המתאבק הזה שווה.


דברים כאלו כמעט ולא קיימים יותר ב-WWE, אולי בעצם מלבד אצל המתאבקים הגדולים ביותר,
כי הארגון הוכיח לנו, כשהוא רוצה, הוא עדיין יודע איך לרדת לפרטים הקטנים ולתת אינטרפטציה אישית למתאבק,
כמו אצל קודי רודס, שאצלו הכל מתוקתק ומותאם אישית מהרגע שהוא נחת חזרה בארגון.
אבל נשים את קודי רודס בצד, זה לגמרי מורגש היום, שהם לא מנסים יותר אפילו לגרות את העיניים והאוזניים שלנו בצפייה בתוכניות.
שירים גנריים ללא טעם (ברוב המוחלט), עיצובי במה שהם מאוד "בתבנית" בלי שום יכולת יצירתית,
וזה בא לידי ביטוי במיוחד כשיש אירועים באצטדיונים,
אופי של מתאבקים שיוצאים מפס ייצור, ברובם בלי שום יכולת להוציא רגש ותגובות מספיקות מהקהל, טאונטים חלשים שלא תופסים,
מורגש מאוד שאין שום ראש קריאטיבי אמיתי בתחום הזה, שיתנו לו את החופש להשתעשע, ולעיתים להתפרע,
ולשדרג לנו את חווית הצפייה לעיתים בעשרות מונים.
גם כשיש פירוטכניקה וזיקוקים, והיא מאוד מועטה בהשוואה לפעם, זה אפילו לא בא לידי ביטוי בשילוב טוב,
אלא סתם לזרוק זיקוקים ולראות מה ייצא, בטח בהשוואה לעומת הדוגמאות הנ"ל.
הדבר היחיד שאני מזהה זה שהם התאהבו בניסיונות של לתפוס שוטים וזווית של מצלמה, שימוש במצלמות רחף,
ואין בעיה, כשזה עובד זה מאוד יפה, אבל זה לא מספיק ובעיקר לא צריך להזניח את שאר הדברים.

עד לפני שנה, ה-WWE הלכו קצת על שילוב של AR מציאות רבודה,
והביאו לנו אנימציות בכניסה, כמו אצל יום הדין (האנימציה האפלה), קווין אוונס (הקיר שמתפרק) או רומן ריינס (האגרוף שיורד מלמעלה ומטה)
יש כאלו שיגידו שזה מעט ילדותי, אני יכול קצת להסכים עם זה, אבל בהרבה מקרים, במיוחד אצל יום הדין זה מאוד הוסיף,
ובכלל, היום אפשר לעשות דברים מדהימים עם מציאות רבודה, וזה נשמע שגם כאן, הם לא ממש רצו לצאת מהקופסא.

אני אקח שני מתאבקים שהם כרגע בטופ של דרג' ב' - דומיניק מיסטריו וברון ברייקר
הכניסה של דומיניק היא מאוד סתמית, שיר הכניסה גרוע ורדוד מאוד, אין שום דבר מיוחד, אולי מלבד אותה כניסה, נדמה לי ברסלמניה
שהביאו לו לחקות את אדי עם הכניסה של המכונית.
עכשיו לא חייב לחקות אותו, אבל אפשר לעשות משהו בסגנון, שיתאים לדמות של הילד חרא והרמאי, שכולם מקנאים בו.
כשאני מסתכל על דומיניק מיסטריו, שהיא דמות שלגמרי מצליחה בזכות עצמה ובזכות האופי שיש לדמות,
מלבד אולי השפם שלו, חסר לי מאוד עוד סימני הזדהות שיכולים להטיס אותו עוד קדימה.
הדמות של דומיניק זו דמות שלגמרי צריכים לשבת עליה מיטב מוחות הקריאטיב וכל חודש לשלוף שפן חדש ולמקסם את העניין,
וזה פשוט לא קורה.

לגבי ברון ברייקר, הוא מסוג הדמויות שלגמרי צריכים כניסה שתתחיל ב"בום"
אני לא יודע מה אני חושב על הסירנה בתחילת הכניסה שלו, אני מוצא את זה די צורם ולא מתאים,
והמשך המנגינה שלו פשוט גנרית, ומתפיידת בערך אחרי 20 שניות, זה פשוט לא מספיק.
הדמות של ברייקר ומה שהוא מביא איתו לקרבות המון פעמים זה RUN AND BALAGAN, ההרגשה שאנחנו רואים את ה-REAL DEAL,
ולכן לדוגמא כניסה בסגנון של קורט אנגל, עם פיירו שיושב טוב אמורה לשבת עליו בול.
כן יש קצת משחקים עם תאורה, שזה משהו שהם כן אוהבים לעשות (כמו גם בכניסה של איו סקיי)
וזה נחמד, אבל זה לא מספיק.
אני אפילו אתייחס לריה ריפלי, שאין ספק שיש לה כניסה סופר חזקה, ואפילו כאן, חסר איזה פיירו חזק
בין ה"BRUTALITY", לבין הרגע שמנגינת הגיטרות מתחילה להישמע.

אני אחזור קצת לדוגמאות העבר,
אני אקח את הטאונט של טריפל H, ה-WATER SPIT,
על פניו זה נשמע קצת מגוחך, אבל הארגון ידע ממש איך למקסם את העניין,
ואיך לשלב את זה בול עם השיר, עם תזמון המנגינה, את זווית המצלמה,
והפכה את זה לטאונט אחד המזוהים שהיו אי פעם בארגון.

אני יכול לקחת את החגורה המסתובבת של ג'ון סינה,
עוד בראן הראשון שלו שהוא כבר הפך להיות דמות רצינית יותר אך עדיין קורצת לדמות של הראפר,
היכולת להפוך את החגורה למותאמת אישית עבורו, לעשות משהו יצירתי, שיגרום לו להיות פופולרי מאוד
במיוחד בקרב ילדים (שזו הייתה המטרה), וזה עבד ביג טיים.

אני אלך לכניסה האייקונית של סטון קולד
עם הזכוכית המתנפצת והפופ האדיר, ואתן קרדיט ליכולת שלהם תוך כדי תנועה
לשפר את זה עוד יותר, לשלם ללהקה ולהוציא את יצירת המופת הזאת



0:29 (ועל הדרך גם תראו את הקרב )

שפשוט העלתה את רמת הגימור של הכניסה בעשרות מונים, והפכה להיות תרתי משמע, מוזיקה לאוזניים בפני המעריצים.


לסיכום -
בעבר, הם לגמרי ידעו להוציא את המיטב מכל הטכנולוגיה, הפירוטכניקה והיצירתיות
ורמת ההשקעה והירידה לפרטים הקטנים לגמרי ניכרת לעין ושיפרה כ"כ את חווית הצפייה עבור הצופה.
ואילו היום נראה שהם פשוט זנחו לגמרי את זה והפסיקו להשקיע, הפסיקו לתת הרגשה של מופע,
ופשוט אומרים לעצמם - ניתן להם אצטדיון, נעשה סטייג' מינימלי וזה מספיק בשביל לתת הרגשה טובה עבור הצופה/האדם בקהל.
וזה עוד יותר מרגיז, שאנחנו נמצאים בעידן שבהם הדברים שאפשר לעשות עם טכנולוגיה מתקדמת ופירוטכניקה היא פשוט בשמיים,
ואנחנו נמצאים בעידן שמעולם הארגון הזה לא היה עשיר יותר להשקיע בדברים כאלה, שעולים הרבה כסף,
ובכלל, כמו שדיברו כאן בעבר, וגם אני דיברתי, בעידן היח"צ, הטראפיק והרגעים הגדולים.
כשאני מסתכל על ההתאמה האישית שנעשתה בעבר עבור כמעט כל מתאבק,
אני לגמרי יודע איך להעריך את זה, ומתוסכל מכמה זה חסר כרגע,
ומתוסכל מזה שניכר שפשוט לאף אחד שם לא אכפת.

חפרתי, מקווה שהיה שווה את זה

[StavHen]

בהמשך ליופי של פוסט של DDJ .

המצב נהיה הזיה.
עשיתי ספירה ולקראת 2026 אנחנו עומדים על 21 אלופים בארגון, וזה פשוט יותר מדי.
זה מרגיש כאילו זורקים חגורות על כל דבר שזז בין אם זה אליפויות ה-Speed, ה-Evolve או המידקארד החדש של הנשים.
אינפלציה כזאת של החגורות פשוט שוחקת את הערך של התארים שבאמת חשובים.
לדעתי חייבים לחתוך בבשר החי ולחזור לבסיס: 4 חגורות לכל בראנד וזהו אלוף ראשי, אלוף מיד-קארד, זוגות ואלופת נשים. כל השאר? סתם רעש רקע מיותר.

מיצג ויזואלי :

[WWFWCW]

(12-16-2025, 12:30 AM)DDJ כתב:  אני הולך להפגיז עכשיו ולהוציא הרבה ב"תגיד את האמת", הייתי מוסיף גם לנושא "מה עיצבן אותי"
זה הולך להיות ארוך

אני מגיע מעולמות הבימוי, בין אם זה בימוי הופעות או בימוי טלוויזיה (לא במאי, אבל קרוב לזה)
ומה שמאוד מציק לי ומאוד מעצבן אותי,
זה הזריקת זין וחוסר ההשקעה, בין אם היא טכנית או בין אם היא יצירתית, קריאטיבית,
בכל מה שקשור לכניסות מתאבקים, פירוטכניקה וביצועים יצירתיים,
ואני אפילו לא אגע כמעט ברמת השירים הגנריים שבצדק נשמעים טרוניות מכאן ועד הודעה חדשה, נושא שהוא כבר ידוע לכולם.

אין שום סיבה בעולם, באמת שום סיבה, שב-2025, עם כל קידמת הטכנולוגיה והכניסה לעולם ה-AI,
בטח עם כניסת נטפליקס שהיא פלטפורמת הפקות הסטרימינג הטובה בעולם,
שכל הכניסות, כל העיצובים, כל הפירוטכניקה תיראה כזו עלובה וזורקת זין,
על אחד הנושאים שלטעמי, הכי חשובים שיש ברמה ההפקתית כשאתה בא לגשת למופע/ספורט/תוכנית טלוויזיה/הצגה וכו' וכו',
ואף יותר מזה, אם אני מקשר את זה ספציפית לארגון רסלינג, כשאחד התפקידים שלך הוא בין היתר לנסות להוציא את המיטב
מכל דמות שאתה נותן לה זמן מסך קבוע ב-TV.

אני רוצה להראות כאן 3 כניסות של מתאבקים מהעבר
חצי דקה בערך כל כניסה, בהשקעה מותאמת אישית שלגמרי שיפרה את חווית הצופה (מעבר לשיר כניסה)
ואפילו חשוב יותר מזה - העניקה הרגשה טובה, תשומת לב, וזיהוי מותאם אישית עבור אותו מתאבק

מוצג א':





היכולת לקחת מנגינה מקפיצה, אך סה"כ די גנרית,
ולהפוך אותה לכניסה אדירה, עם הזיקוקים שבאים בתזמון ובצורה מושלמת,
בחלק מהמקרים הוסיפו לכניסה של קורט עוד שובל זיקוקים שיוצא מה-LIGHTING RIG
(מרובע תלת המימד מעל הזירה שמשמש בעיקר למסכים)
תוספת כ"כ יפה ומגניבה שהפכה את הכניסה שלו לדעתי לטופ של הטופ בכל מה שקשור לכניסות מתאבקים,
תוכלו לראות את זה כאן:






מוצג ב':




כניסה נוסטלגית שפשוט זורעת לנו חול בעיניים על ההשקעה והחשיבה של פעם,
רנדי אורטון זו אחת הדוגמאות הכי טובות שיש, לאיך מפתחים מתאבק
ואיך הופכים אותו לכוכב, פשוט לקחת את חומר הגלם שנקרא רנדי אורטון,
ולתת לו את כל מה שהוא צריך, בוקינג מעולה, טאונט מגניב שיושב עליו כ"כ טוב,
לקחת את הגולדן בוי הזה ואשכרה להשקיע במפלי זהב מאחוריו,
וזה שוב - כשאני אפילו לא מתייחס לשיר הכניסה שהוא כמובן אדיר, אלא ממש לכל מה שמסביב.
רנדי אורטון הפך לכוכב לאו דווקא בגלל שהוא מתאבק טוב, או רק בגלל שהוא GOOD LOOKING,
אלא הירידה לפרטים הקטנים, ההשקעה, הטאונט שהעצים אותו, המיתוג של ה-RKO,
אלו הפכו אותו לכוכב שהוא היום, ואפשר להגיד שאורטון כבר 15 שנה, רוכב על ההצלחה הזו
ועל העבודה המאוד יפה שעשו איתו בתחילת הקריירה.

מוצג ג':



ניתן עוד דוגמא של מתאבק מידקארד4לייף כמו קופי קינגסטון,
עם כניסה מותאמת אישית, עם טאונט שקורץ לצעירים ולפייס כמו קופי,
עם זיקוקים שבאים בול עם עיצוב הטיטנטרון (אדום-צהוב-ירוק)
כניסה שנותנת אחלה תשומת לב, ומשאירה אותך עירני ובעל ציפייה
לראות מה המתאבק הזה שווה.


דברים כאלו כמעט ולא קיימים יותר ב-WWE, אולי בעצם מלבד אצל המתאבקים הגדולים ביותר,
כי הארגון הוכיח לנו, כשהוא רוצה, הוא עדיין יודע איך לרדת לפרטים הקטנים ולתת אינטרפטציה אישית למתאבק,
כמו אצל קודי רודס, שאצלו הכל מתוקתק ומותאם אישית מהרגע שהוא נחת חזרה בארגון.
אבל נשים את קודי רודס בצד, זה לגמרי מורגש היום, שהם לא מנסים יותר אפילו לגרות את העיניים והאוזניים שלנו בצפייה בתוכניות.
שירים גנריים ללא טעם (ברוב המוחלט), עיצובי במה שהם מאוד "בתבנית" בלי שום יכולת יצירתית,
וזה בא לידי ביטוי במיוחד כשיש אירועים באצטדיונים,
אופי של מתאבקים שיוצאים מפס ייצור, ברובם בלי שום יכולת להוציא רגש ותגובות מספיקות מהקהל, טאונטים חלשים שלא תופסים,
מורגש מאוד שאין שום ראש קריאטיבי אמיתי בתחום הזה, שיתנו לו את החופש להשתעשע, ולעיתים להתפרע,
ולשדרג לנו את חווית הצפייה לעיתים בעשרות מונים.
גם כשיש פירוטכניקה וזיקוקים, והיא מאוד מועטה בהשוואה לפעם, זה אפילו לא בא לידי ביטוי בשילוב טוב,
אלא סתם לזרוק זיקוקים ולראות מה ייצא, בטח בהשוואה לעומת הדוגמאות הנ"ל.
הדבר היחיד שאני מזהה זה שהם התאהבו בניסיונות של לתפוס שוטים וזווית של מצלמה, שימוש במצלמות רחף,
ואין בעיה, כשזה עובד זה מאוד יפה, אבל זה לא מספיק ובעיקר לא צריך להזניח את שאר הדברים.

עד לפני שנה, ה-WWE הלכו קצת על שילוב של AR מציאות רבודה,
והביאו לנו אנימציות בכניסה, כמו אצל יום הדין (האנימציה האפלה), קווין אוונס (הקיר שמתפרק) או רומן ריינס (האגרוף שיורד מלמעלה ומטה)
יש כאלו שיגידו שזה מעט ילדותי, אני יכול קצת להסכים עם זה, אבל בהרבה מקרים, במיוחד אצל יום הדין זה מאוד הוסיף,
ובכלל, היום אפשר לעשות דברים מדהימים עם מציאות רבודה, וזה נשמע שגם כאן, הם לא ממש רצו לצאת מהקופסא.

אני אקח שני מתאבקים שהם כרגע בטופ של דרג' ב' - דומיניק מיסטריו וברון ברייקר
הכניסה של דומיניק היא מאוד סתמית, שיר הכניסה גרוע ורדוד מאוד, אין שום דבר מיוחד, אולי מלבד אותה כניסה, נדמה לי ברסלמניה
שהביאו לו לחקות את אדי עם הכניסה של המכונית.
עכשיו לא חייב לחקות אותו, אבל אפשר לעשות משהו בסגנון, שיתאים לדמות של הילד חרא והרמאי, שכולם מקנאים בו.
כשאני מסתכל על דומיניק מיסטריו, שהיא דמות שלגמרי מצליחה בזכות עצמה ובזכות האופי שיש לדמות,
מלבד אולי השפם שלו, חסר לי מאוד עוד סימני הזדהות שיכולים להטיס אותו עוד קדימה.
הדמות של דומיניק זו דמות שלגמרי צריכים לשבת עליה מיטב מוחות הקריאטיב וכל חודש לשלוף שפן חדש ולמקסם את העניין,
וזה פשוט לא קורה.

לגבי ברון ברייקר, הוא מסוג הדמויות שלגמרי צריכים כניסה שתתחיל ב"בום"
אני לא יודע מה אני חושב על הסירנה בתחילת הכניסה שלו, אני מוצא את זה די צורם ולא מתאים,
והמשך המנגינה שלו פשוט גנרית, ומתפיידת בערך אחרי 20 שניות, זה פשוט לא מספיק.
הדמות של ברייקר ומה שהוא מביא איתו לקרבות המון פעמים זה RUN AND BALAGAN, ההרגשה שאנחנו רואים את ה-REAL DEAL,
ולכן לדוגמא כניסה בסגנון של קורט אנגל, עם פיירו שיושב טוב אמורה לשבת עליו בול.
כן יש קצת משחקים עם תאורה, שזה משהו שהם כן אוהבים לעשות (כמו גם בכניסה של איו סקיי)
וזה נחמד, אבל זה לא מספיק.
אני אפילו אתייחס לריה ריפלי, שאין ספק שיש לה כניסה סופר חזקה, ואפילו כאן, חסר איזה פיירו חזק
בין ה"BRUTALITY", לבין הרגע שמנגינת הגיטרות מתחילה להישמע.

אני אחזור קצת לדוגמאות העבר,
אני אקח את הטאונט של טריפל H, ה-WATER SPIT,
על פניו זה נשמע קצת מגוחך, אבל הארגון ידע ממש איך למקסם את העניין,
ואיך לשלב את זה בול עם השיר, עם תזמון המנגינה, את זווית המצלמה,
והפכה את זה לטאונט אחד המזוהים שהיו אי פעם בארגון.

אני יכול לקחת את החגורה המסתובבת של ג'ון סינה,
עוד בראן הראשון שלו שהוא כבר הפך להיות דמות רצינית יותר אך עדיין קורצת לדמות של הראפר,
היכולת להפוך את החגורה למותאמת אישית עבורו, לעשות משהו יצירתי, שיגרום לו להיות פופולרי מאוד
במיוחד בקרב ילדים (שזו הייתה המטרה), וזה עבד ביג טיים.

אני אלך לכניסה האייקונית של סטון קולד
עם הזכוכית המתנפצת והפופ האדיר, ואתן קרדיט ליכולת שלהם תוך כדי תנועה
לשפר את זה עוד יותר, לשלם ללהקה ולהוציא את יצירת המופת הזאת



0:29 (ועל הדרך גם תראו את הקרב )

שפשוט העלתה את רמת הגימור של הכניסה בעשרות מונים, והפכה להיות תרתי משמע, מוזיקה לאוזניים בפני המעריצים.


לסיכום -
בעבר, הם לגמרי ידעו להוציא את המיטב מכל הטכנולוגיה, הפירוטכניקה והיצירתיות
ורמת ההשקעה והירידה לפרטים הקטנים לגמרי ניכרת לעין ושיפרה כ"כ את חווית הצפייה עבור הצופה.
ואילו היום נראה שהם פשוט זנחו לגמרי את זה והפסיקו להשקיע, הפסיקו לתת הרגשה של מופע,
ופשוט אומרים לעצמם - ניתן להם אצטדיון, נעשה סטייג' מינימלי וזה מספיק בשביל לתת הרגשה טובה עבור הצופה/האדם בקהל.
וזה עוד יותר מרגיז, שאנחנו נמצאים בעידן שבהם הדברים שאפשר לעשות עם טכנולוגיה מתקדמת ופירוטכניקה היא פשוט בשמיים,
ואנחנו נמצאים בעידן שמעולם הארגון הזה לא היה עשיר יותר להשקיע בדברים כאלה, שעולים הרבה כסף,
ובכלל, כמו שדיברו כאן בעבר, וגם אני דיברתי, בעידן היח"צ, הטראפיק והרגעים הגדולים.
כשאני מסתכל על ההתאמה האישית שנעשתה בעבר עבור כמעט כל מתאבק,
אני לגמרי יודע איך להעריך את זה, ומתוסכל מכמה זה חסר כרגע,
ומתוסכל מזה שניכר שפשוט לאף אחד שם לא אכפת.

חפרתי, מקווה שהיה שווה את זה

במילה אחת - תשוקה
אין היום את התשוקה שהיתה פעם בביזנס ולביזנס, זה מתבטא גם ברצון להשקיע ולחדש
פעם היו לך מתאבקים שהעבירו את הלילה ברכב שלהם וישנו בו כדי להופיע בזירת רסלינג עבור תשלום של 100-50 דולר
אני מעדיף לצפות בתקופות ובתוכניות של פעם ובגלל שאני לא ממהר זה יקח לי שנים, תענוג

[The Visionary]

(12-16-2025, 12:03 AM)SwitchBlade כתב:  אהבתי מאוד את הדעה ונהנתי מאוד לקרוא, אבל עלו לי כמה סייגים ואני סקרן לשמוע מה אתה חושב.

1. מה שונה 2025 מ2019?
גם ב2019 הייתה "שיטיפיקציה" למוצר.
2025 לא גרועה יותר מרוב השנים בעשור הקודם. 
כמובן, אנחנו לא ב2023.. אבל בעיניי 2025 עדיין מחזיקה במוצר מתוחכם ומלוטש הרבה יותר מאשר כנראה אפילו כל העשור הקודם. כנראה שאין שנה בעשור הקודם שהייתי בוחר לצפות בה על פני 2025, בפער.

עדיין מדובר במוצר מעולה.
ברייקר וברונסון ריד היו מדהימים השנה, סת' רולינס עבד על כולם עם פציעה, לפאנק היו יריבויות טובות מאוד, מקנטייר ממשיך להיות מצוין, ריינס נתן הופעה מדהימה מול ברונסון ריד, ביילי/סול רוקה היה מעולה, איליה דרגונוב נותן ראן נפלא. 
אנחנו כל כך עסוקים בלהתגעגע ל2023 שאנחנו מפספסים לראות ש2025 זו שנה מצוינת למוצר.
כן.. יש בעיות - ג'יי אוסו, סצנת המיין איבנט, הריין של קודי, האלופים ששמורים מידי, ג'יי אוסו, ג'יי אוסו. 

אבל אני מתקשה לקבל בקלות טענה על 'שיטיפיקציה' ב2025 כשזו אובייקטיבית שנה טובה. יכול להיות שנהינו מפונקים.

2. אני בכנות תוהה אם הכוונה שלהם מלכתחילה הייתה לעשות משהו מחורבן - או שיצא וזה התחרבן בלי כוונה.

אני דווקא תופס את המחשבה מאחורי הריין של סינה כמחשבה מאוד תמימה.
הם באמת רצו לעשות משהו..
היה להם את סינה, היה להם את הטרן, היה להם את רוק. 
אני יצאתי עם תחושה שהם באמת ניסו לעשות משהו מיוחד ומעניין לשנה האחרונה, ומשחקי אגו פוליטיים הרסו להם, וכמובן הסתמכות יתר על רוק.

אם הם באמת החליטו בצורה זדונית לעשות משהו מרושע ומשעמם - לא היינו רואים את הסיכון הענק הזה שהם לקחו בדמות של טרן של סינה.
אני באמת חושב שהם ניסו.. וזה לא עבד.

ואז הם ניסו שוב, לדעתי בצורה כנה, לתת ראן All-star של סינה בזמן שנשאר, תוך כדי סימון וי על כמה שיותר קרבות אחרונים שהם יכלו.
אני דווקא יוצא פה עם התחושה שהם כן ניסו לעשות משהו, ופשוט נכשלו - בשונה מלנסות לא להתאמץ או להרגיל אותנו לזבל או לעשות משהו גרוע. 

קודם כל, סחתיין שקראת את החפירה.
לגבי ההשגות שלך -

1. אני חייב להגיד, 2025 לא הייתה השנה של "שיטיפיקציה" למוצר - אלא שנה של פיילוט עבור העניין. ואני אסביר.

ציינת לא מעט דברים חיוביים שקרו בשנה הזו והיא אכן הייתה באופן יחסי טובה בחלק מהדברים, אבל בסוף החותמת של 2025 תהיה 'שנת הפרישה של ג'ון סינה'. וברגע שיש לך שנה מלאה ברסלינג שכל כולה צבוע בצבע אחד, וכבר מתחילים לדבר על זה שרוצים לעשות את זה עבור מתאבקים נוספים (לסנר וריינס אלו שמות שכבר רצים - מידיעה), אתה מבין שאתה לא הולך למקום טוב עם זה. לצורך העניין, אם אני אשאל אותך על הפרישה של מייקלס, כולם ידעו להגיד 'רסלמניה 26 נגד אנדרטייקר בקרב קריירה נגד סטרייק'. אבל לכולם ייקח שנייה או שתיים לחשב באיזה שנה זה היה. כנ"ל קרב הפרישה של ריק פלייר נגד מייקלס ברסלמניה 24 וה-I'm sorry, I love you המפורסם. כשישאלו את כל הצופים מה קרה בעולם הרסלינג ב-2025, אף אחד לא יגיד "ג'יי אוסו לקח ראמבל ואליפות ראשית ברסלמניה" או "CM פאנק שוב זכה באליפות העולם של ה-WWE", אפילו לא יגידו "גולדברג פרש". כולם יגידו - 'שנת הפרישה של ג'ון סינה'.

2. אתה שואל איפה השינוי בין 2025 ל-2019? השינוי הוא TKO לדעתי. נכון שגם לוינס היו שנים של חרא רסלינג. ואני לא שוכח לרגע שמדובר בחרא של בן אדם ובוס שעדיף שהוא כבר לא בסביבה. אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח - תמיד הייתה לו Passion לפרו-רסלינג ולמען האמת אני לא חושב שהאנשים בחליפות של TKO מחזיקים בדבר הזה. אפילו דה רוק, שהוא ה-WWE בתוך הבורד של TKO שמחזיק 40% מהחברה כרגע, אין לו באמת Passion לפרו-רסלינג. נכון, כשהוא יגיע הוא יהיה זהב ומעולה אבל זה בגלל שהוא שחקן טוב שיודע למכור את העבודה שלו. אבל האם יש לו באמת דרייב וחשק? קשה לי מאוד להאמין לאור ההופעות הבלתי-תלויות בכלום שלו וההיעלמויות החוזרות.

אז מה כן יש להם? רצון להראות דוחות טובים כל רבעון. בגלל זה הזירה מתמלאת ספונסרים, בגלל זה מחירי הכרטיסים עולים כל שבועיים (ואז כדי למכור אותם חוזרים לנוסטלגיה), בגלל זה רסלמניה שכבר נמכרה לניו-אורלינס והתחילו לשווק אותה - נמכרה פתאום מחדש ללאס וגאס (שהייתה גרועה במיוחד עבור רסלמניה 41 אבל הצ'ק החזיר אליה גם את 42). בגלל זה אתה מקבל רסלמניה ראשונה מחוץ לאמריקה דווקא אצל הסעודים - וזה לא שוינס מקמהן לא אהב לעשות עסקים עם הסעודים, הוא אהב מאוד, אבל עם יד על הלב, יש כאן מישהו שחושב שרסלמניה הראשונה מחוץ לאמריקה הייתה מגיעה קודם כל אליהם תחת וינס?

ואיך אתה מציג דוחות טובים? נוסטלגיה. כי נוסטלגיה זה מוכר תמיד. אם ה-WWE היו יכולים לעשות את זה מבחינה טכנולוגית, קרב הפרישה של סינה לא היה גונת'ר, אלא סינה נגד הולוגרם הוגאן בקרב 'אייקון נגד אייקון'.

אז למה אני חושב שלמרות ש-2025 יכולה לעבור כשנה טובה עבור הרסלינג מצד אחד, אבל מצד שני פתח לאסון? כי בהרגשה שלי ה-WWE הפסיקו לנסות לייצר משהו שהוא לא "רגעים ויראליים". כשאני רואה את איו סקיי בליינאפ של WAR GAMES, אני יודע שהיא תקפוץ עם פח על הראש שלה מהקצה של הכלוב. יותר מזה - אני יודע שה-WWE רוצים שאני אחכה לרגע הזה כי הם מכניסים לשדרנים את העניין הזה בתכנית שלפני האירוע וברגע שזה מתחיל לצוץ על המסך, וייד בארט אומר לי "תכין את הטלפון כי החרא הזה יהיה ויראלי". וזה לא שיש הצדקה עלילתית שגורמת לאיו סקיי לקפוץ עם פח על הראש, זה פשוט ספוט שהיא עשתה פעם אחת, תפס ועכשיו הם עושים אותו בכל פאקינג שנה.

רוצה עוד דוגמה? הטרור טווינס - ריה ריפלי ודמיאן פריסט. פריסט בסמאדאון, ריפלי בשיאו של סטוריליין (טוב או לא) עם איו סקיי נגד הקבוקי ב-RAW. דמיאן פריסט נכנס לעלילה נגד אליסטר בלאק וצריך שותפה? ריה ריפלי שמופרדת ממנו כולה שנה. אין מתאבקות בסמאקדאון שאפשר היה להכניס לסטוריליין הזה? ברור שיש, אבל הם מעדיפים לטחון על המסך את ריפלי כי היא מוכרת ויש ערך "נוסטלגי" בטאג שלה עם פריסט.

הלאה - האוסוס התאחדו בשבוע שעבר. הקרב הראשון שלהם? ניו דיי, כשה-WWE מזכירים כבר שבוע שמדובר באחד מהפיודים הכי גדולים בהיסטוריה של מחלקת הזוגות. האם חסרים טאג טימס במחלקת הזוגות של RAW? ברור שלא, אבל יש כאן "היסטוריה" ו"ערך נוסטלגי" שאפשר לזרוק לתכנית שבועית של RAW.

עוד דוגמה? גונת'ר. זוכר את הפיוד הראשון שלו כאלוף עולם בשנה שעברה? אוטיס ואקירה טוזאווה. מי היו הראשונים שהוא פוגש הערב ב-RAW אחרי שהוא מסיים את הפרומו שלו ועושה את הדרך החוצה מהאולם? אני אתן לך לנחש לבד. כי חשוב להזכיר לנו כל הזמן "מה היה" ולא "מה יכול להיות".

^^^ ואלו שלוש דוגמאות מהשבוע האחרון בלבד!

[SaHBK]

(12-16-2025, 12:30 AM)DDJ כתב:  אני הולך להפגיז עכשיו ולהוציא הרבה ב"תגיד את האמת", הייתי מוסיף גם לנושא "מה עיצבן אותי"
זה הולך להיות ארוך

אני מגיע מעולמות הבימוי, בין אם זה בימוי הופעות או בימוי טלוויזיה (לא במאי, אבל קרוב לזה)
ומה שמאוד מציק לי ומאוד מעצבן אותי,
זה הזריקת זין וחוסר ההשקעה, בין אם היא טכנית או בין אם היא יצירתית, קריאטיבית,
בכל מה שקשור לכניסות מתאבקים, פירוטכניקה וביצועים יצירתיים,
ואני אפילו לא אגע כמעט ברמת השירים הגנריים שבצדק נשמעים טרוניות מכאן ועד הודעה חדשה, נושא שהוא כבר ידוע לכולם.

אין שום סיבה בעולם, באמת שום סיבה, שב-2025, עם כל קידמת הטכנולוגיה והכניסה לעולם ה-AI,
בטח עם כניסת נטפליקס שהיא פלטפורמת הפקות הסטרימינג הטובה בעולם,
שכל הכניסות, כל העיצובים, כל הפירוטכניקה תיראה כזו עלובה וזורקת זין,
על אחד הנושאים שלטעמי, הכי חשובים שיש ברמה ההפקתית כשאתה בא לגשת למופע/ספורט/תוכנית טלוויזיה/הצגה וכו' וכו',
ואף יותר מזה, אם אני מקשר את זה ספציפית לארגון רסלינג, כשאחד התפקידים שלך הוא בין היתר לנסות להוציא את המיטב
מכל דמות שאתה נותן לה זמן מסך קבוע ב-TV.

אני רוצה להראות כאן 3 כניסות של מתאבקים מהעבר
חצי דקה בערך כל כניסה, בהשקעה מותאמת אישית שלגמרי שיפרה את חווית הצופה (מעבר לשיר כניסה)
ואפילו חשוב יותר מזה - העניקה הרגשה טובה, תשומת לב, וזיהוי מותאם אישית עבור אותו מתאבק

מוצג א':





היכולת לקחת מנגינה מקפיצה, אך סה"כ די גנרית,
ולהפוך אותה לכניסה אדירה, עם הזיקוקים שבאים בתזמון ובצורה מושלמת,
בחלק מהמקרים הוסיפו לכניסה של קורט עוד שובל זיקוקים שיוצא מה-LIGHTING RIG
(מרובע תלת המימד מעל הזירה שמשמש בעיקר למסכים)
תוספת כ"כ יפה ומגניבה שהפכה את הכניסה שלו לדעתי לטופ של הטופ בכל מה שקשור לכניסות מתאבקים,
תוכלו לראות את זה כאן:






מוצג ב':




כניסה נוסטלגית שפשוט זורעת לנו חול בעיניים על ההשקעה והחשיבה של פעם,
רנדי אורטון זו אחת הדוגמאות הכי טובות שיש, לאיך מפתחים מתאבק
ואיך הופכים אותו לכוכב, פשוט לקחת את חומר הגלם שנקרא רנדי אורטון,
ולתת לו את כל מה שהוא צריך, בוקינג מעולה, טאונט מגניב שיושב עליו כ"כ טוב,
לקחת את הגולדן בוי הזה ואשכרה להשקיע במפלי זהב מאחוריו,
וזה שוב - כשאני אפילו לא מתייחס לשיר הכניסה שהוא כמובן אדיר, אלא ממש לכל מה שמסביב.
רנדי אורטון הפך לכוכב לאו דווקא בגלל שהוא מתאבק טוב, או רק בגלל שהוא GOOD LOOKING,
אלא הירידה לפרטים הקטנים, ההשקעה, הטאונט שהעצים אותו, המיתוג של ה-RKO,
אלו הפכו אותו לכוכב שהוא היום, ואפשר להגיד שאורטון כבר 15 שנה, רוכב על ההצלחה הזו
ועל העבודה המאוד יפה שעשו איתו בתחילת הקריירה.

מוצג ג':



ניתן עוד דוגמא של מתאבק מידקארד4לייף כמו קופי קינגסטון,
עם כניסה מותאמת אישית, עם טאונט שקורץ לצעירים ולפייס כמו קופי,
עם זיקוקים שבאים בול עם עיצוב הטיטנטרון (אדום-צהוב-ירוק)
כניסה שנותנת אחלה תשומת לב, ומשאירה אותך עירני ובעל ציפייה
לראות מה המתאבק הזה שווה.


דברים כאלו כמעט ולא קיימים יותר ב-WWE, אולי בעצם מלבד אצל המתאבקים הגדולים ביותר,
כי הארגון הוכיח לנו, כשהוא רוצה, הוא עדיין יודע איך לרדת לפרטים הקטנים ולתת אינטרפטציה אישית למתאבק,
כמו אצל קודי רודס, שאצלו הכל מתוקתק ומותאם אישית מהרגע שהוא נחת חזרה בארגון.
אבל נשים את קודי רודס בצד, זה לגמרי מורגש היום, שהם לא מנסים יותר אפילו לגרות את העיניים והאוזניים שלנו בצפייה בתוכניות.
שירים גנריים ללא טעם (ברוב המוחלט), עיצובי במה שהם מאוד "בתבנית" בלי שום יכולת יצירתית,
וזה בא לידי ביטוי במיוחד כשיש אירועים באצטדיונים,
אופי של מתאבקים שיוצאים מפס ייצור, ברובם בלי שום יכולת להוציא רגש ותגובות מספיקות מהקהל, טאונטים חלשים שלא תופסים,
מורגש מאוד שאין שום ראש קריאטיבי אמיתי בתחום הזה, שיתנו לו את החופש להשתעשע, ולעיתים להתפרע,
ולשדרג לנו את חווית הצפייה לעיתים בעשרות מונים.
גם כשיש פירוטכניקה וזיקוקים, והיא מאוד מועטה בהשוואה לפעם, זה אפילו לא בא לידי ביטוי בשילוב טוב,
אלא סתם לזרוק זיקוקים ולראות מה ייצא, בטח בהשוואה לעומת הדוגמאות הנ"ל.
הדבר היחיד שאני מזהה זה שהם התאהבו בניסיונות של לתפוס שוטים וזווית של מצלמה, שימוש במצלמות רחף,
ואין בעיה, כשזה עובד זה מאוד יפה, אבל זה לא מספיק ובעיקר לא צריך להזניח את שאר הדברים.

עד לפני שנה, ה-WWE הלכו קצת על שילוב של AR מציאות רבודה,
והביאו לנו אנימציות בכניסה, כמו אצל יום הדין (האנימציה האפלה), קווין אוונס (הקיר שמתפרק) או רומן ריינס (האגרוף שיורד מלמעלה ומטה)
יש כאלו שיגידו שזה מעט ילדותי, אני יכול קצת להסכים עם זה, אבל בהרבה מקרים, במיוחד אצל יום הדין זה מאוד הוסיף,
ובכלל, היום אפשר לעשות דברים מדהימים עם מציאות רבודה, וזה נשמע שגם כאן, הם לא ממש רצו לצאת מהקופסא.

אני אקח שני מתאבקים שהם כרגע בטופ של דרג' ב' - דומיניק מיסטריו וברון ברייקר
הכניסה של דומיניק היא מאוד סתמית, שיר הכניסה גרוע ורדוד מאוד, אין שום דבר מיוחד, אולי מלבד אותה כניסה, נדמה לי ברסלמניה
שהביאו לו לחקות את אדי עם הכניסה של המכונית.
עכשיו לא חייב לחקות אותו, אבל אפשר לעשות משהו בסגנון, שיתאים לדמות של הילד חרא והרמאי, שכולם מקנאים בו.
כשאני מסתכל על דומיניק מיסטריו, שהיא דמות שלגמרי מצליחה בזכות עצמה ובזכות האופי שיש לדמות,
מלבד אולי השפם שלו, חסר לי מאוד עוד סימני הזדהות שיכולים להטיס אותו עוד קדימה.
הדמות של דומיניק זו דמות שלגמרי צריכים לשבת עליה מיטב מוחות הקריאטיב וכל חודש לשלוף שפן חדש ולמקסם את העניין,
וזה פשוט לא קורה.

לגבי ברון ברייקר, הוא מסוג הדמויות שלגמרי צריכים כניסה שתתחיל ב"בום"
אני לא יודע מה אני חושב על הסירנה בתחילת הכניסה שלו, אני מוצא את זה די צורם ולא מתאים,
והמשך המנגינה שלו פשוט גנרית, ומתפיידת בערך אחרי 20 שניות, זה פשוט לא מספיק.
הדמות של ברייקר ומה שהוא מביא איתו לקרבות המון פעמים זה RUN AND BALAGAN, ההרגשה שאנחנו רואים את ה-REAL DEAL,
ולכן לדוגמא כניסה בסגנון של קורט אנגל, עם פיירו שיושב טוב אמורה לשבת עליו בול.
כן יש קצת משחקים עם תאורה, שזה משהו שהם כן אוהבים לעשות (כמו גם בכניסה של איו סקיי)
וזה נחמד, אבל זה לא מספיק.
אני אפילו אתייחס לריה ריפלי, שאין ספק שיש לה כניסה סופר חזקה, ואפילו כאן, חסר איזה פיירו חזק
בין ה"BRUTALITY", לבין הרגע שמנגינת הגיטרות מתחילה להישמע.

אני אחזור קצת לדוגמאות העבר,
אני אקח את הטאונט של טריפל H, ה-WATER SPIT,
על פניו זה נשמע קצת מגוחך, אבל הארגון ידע ממש איך למקסם את העניין,
ואיך לשלב את זה בול עם השיר, עם תזמון המנגינה, את זווית המצלמה,
והפכה את זה לטאונט אחד המזוהים שהיו אי פעם בארגון.

אני יכול לקחת את החגורה המסתובבת של ג'ון סינה,
עוד בראן הראשון שלו שהוא כבר הפך להיות דמות רצינית יותר אך עדיין קורצת לדמות של הראפר,
היכולת להפוך את החגורה למותאמת אישית עבורו, לעשות משהו יצירתי, שיגרום לו להיות פופולרי מאוד
במיוחד בקרב ילדים (שזו הייתה המטרה), וזה עבד ביג טיים.

אני אלך לכניסה האייקונית של סטון קולד
עם הזכוכית המתנפצת והפופ האדיר, ואתן קרדיט ליכולת שלהם תוך כדי תנועה
לשפר את זה עוד יותר, לשלם ללהקה ולהוציא את יצירת המופת הזאת



0:29 (ועל הדרך גם תראו את הקרב )

שפשוט העלתה את רמת הגימור של הכניסה בעשרות מונים, והפכה להיות תרתי משמע, מוזיקה לאוזניים בפני המעריצים.


לסיכום -
בעבר, הם לגמרי ידעו להוציא את המיטב מכל הטכנולוגיה, הפירוטכניקה והיצירתיות
ורמת ההשקעה והירידה לפרטים הקטנים לגמרי ניכרת לעין ושיפרה כ"כ את חווית הצפייה עבור הצופה.
ואילו היום נראה שהם פשוט זנחו לגמרי את זה והפסיקו להשקיע, הפסיקו לתת הרגשה של מופע,
ופשוט אומרים לעצמם - ניתן להם אצטדיון, נעשה סטייג' מינימלי וזה מספיק בשביל לתת הרגשה טובה עבור הצופה/האדם בקהל.
וזה עוד יותר מרגיז, שאנחנו נמצאים בעידן שבהם הדברים שאפשר לעשות עם טכנולוגיה מתקדמת ופירוטכניקה היא פשוט בשמיים,
ואנחנו נמצאים בעידן שמעולם הארגון הזה לא היה עשיר יותר להשקיע בדברים כאלה, שעולים הרבה כסף,
ובכלל, כמו שדיברו כאן בעבר, וגם אני דיברתי, בעידן היח"צ, הטראפיק והרגעים הגדולים.
כשאני מסתכל על ההתאמה האישית שנעשתה בעבר עבור כמעט כל מתאבק,
אני לגמרי יודע איך להעריך את זה, ומתוסכל מכמה זה חסר כרגע,
ומתוסכל מזה שניכר שפשוט לאף אחד שם לא אכפת.

חפרתי, מקווה שהיה שווה את זה

שאפו איזה יופי של תגובה באמת כל הכבוד על ההשקעה, אין בכלל שום צל של ספק במה שאתה הצגת כן אתה צודק לחלוטין, אהבתי שהבאת כאן את העין המקצועית שלך בדבר. זה באמת עצוב בתכלס אני מרגיש את זה כבר המון שנים, בכללי הכל נהיה די רדוד ובלנד כזה בעיצוב של ראו וסמאק, תפתחו פרק של אחד מהם לפני 13-10 שנה אפילו לא אמרתי אטיטוד/רותלס.. ותראו את ההבדל של העיצובי לעומת היום, אם זה בסטייג, בתפאורה פאקינג אינטרו שתמיד היה ופתאום את אפילו אין.

[Yosihait]

(12-16-2025, 07:33 AM)StavHen כתב:  בהמשך ליופי של פוסט של DDJ .

המצב נהיה הזיה.
עשיתי ספירה ולקראת 2026 אנחנו עומדים על 21 אלופים בארגון, וזה פשוט יותר מדי.
זה מרגיש כאילו זורקים חגורות על כל דבר שזז בין אם זה אליפויות ה-Speed, ה-Evolve או המידקארד החדש של הנשים.
אינפלציה כזאת של החגורות פשוט שוחקת את הערך של התארים שבאמת חשובים.
לדעתי חייבים לחתוך בבשר החי ולחזור לבסיס: 4 חגורות לכל בראנד וזהו אלוף ראשי, אלוף מיד-קארד, זוגות ואלופת נשים. כל השאר? סתם רעש רקע מיותר.

מיצג ויזואלי :

סורי, בעיניי אין שום צורך להחשיב את התארים של NXT או SPEED או EVOLVE. זה כמו להגיד שתואר AAA גם נחשב. גם בתקופת ה"בסיס" עם ארבעה תארים, יכולת להחשיב את טריטוריית הפיתוח, לא?

כך שיש 11 תארים נטו. מה התווסף לנו? שלושה תארי נשים. האם צריך? שאלה יותר ממוקדת. תארי זוגות לנשים אני חושב שכן, מידקארד נשים לא.

[בליסטרה]

לפני התארי מידקארד לנשים כל מה שמתחת לאליפות הדיוות היה זוועה
דווקא עם הטאג טים יש קצת סלט בין 2 הבראנדים

[SaHBK]

מתגעגע לימים שראו וסמאק היו אשכרה הפכים וכמו אויבים, שאם היינו רואים מתאבק של ראו בסאמק או להיפך זה היה מרגיש ביג דיל.