תגיד את האמת

[תנולהיותאורח]

(12-13-2025, 09:51 PM)lidoradir כתב:  לא אופתע אם הוא יהיה ההדליינר כבר עכשיו באפריל הקרוב.

זאת לא סטפני השנה?

[Bam Bam Bigelow]

דל״באם באם ליום ראשון.

טוב, באם באם התאפק (כמעט) יפה כל הפסטיסינה הזה, אבל יאללה, הבחור ״תלה״ את המגפיים ומישהו צריך לצעוק שהמלך הוא עירום.

סינה הוא לא הGOAT, ולהגיד שהוא כזה, זה להוזיל את כל העסק.
למעשה, כל הסטוריטלינג הזה שמנסה להפוך אותו לGOAT, זה אולי שכתוב ההיסטוריה הכי טוב של העסק, כמעט כמו (רוג׳ר, תשלים אותי חביבי).

נתחיל בזה שסינה לא היה הפנים של החברה במשך 20 שנה. בעשור האחרון הוא פארטיימר במקרה הטוב, ובעשור האחרון הפנים של החברה היו רומן ריינס, ברוק לסנר וניקיטה ליונס.
יאללה נריץ אחורה לתחילת הקריירה - בשנת 2004 סינה באמת היה דמות חביבה של ראפר ששר. זה היה על הכיפאק. וגם הזכייה הראשונה שלו באה בטוב, אפילו באם באם היה בעדו.
אבל הדחיפה שלו קדימה על חשבון שאר חלקים ברוסטר לא באה בטוב להמון אנשים. למה? כי הדמות שלו הפכה מדמות מעניינת (יחסית) לדמות שטוחה של גיבור טוב חסר אישיות, במיוחד שאנחנו יכולים להסתכל מי היו באותם שנים ברוסטר: שון מייקלס (הגואט האמיתי, דרך אגב), קורט אנגל, אנדרטייקר (בשנות הפיק לפי חלקים נרחבים פה בפורום), אדי גואררו, כריס ג׳ריקו, אדג, ריי ריי, בוקר טי (לא אתה) , RVD, ג׳ף הארדי, קרליטו (כן אתה), קיין וJBL. אה וגם אחד שהיה החבר של הבת של הבעלים.
קיצר - זה רוסטר מ-צ-ו-י-ן! והדחיפה קדימה של סינה על חשבון החברה הטובים האלה גרמה לעלילות רדודות בהשוואה לעלילות שבאו לפני. אז גם בתקופה הזאת - הוא היה הפנים של החברה לחברה בגילאים מאוד מסויימים (חס וחלילה לא מתנסה על גילנות, כן? רק מציין עובדה) - בשביל המון אנשים, הוא היה הפנים של כל עידן הPG הגרוע שהמוצר הפך להיות.

שנית - מצטער חברים, הוא לא מתאבק זירה טוב. הוא פשוט לא.
נכון, הוא נתן כמה קרבות טובים בעשור האבוד של באם באם (2010-2020), אבל הן היו מעט מדי ומאוחר מדי.

שלישית - הוא מעולה על המיק. ויכול לקבור כל מתאבק. וזה חשוב.
אבל זה לא הדבר הכי חשוב.
מבחינתי - סינה הוא האנטיתזה של ריקושט (וואי וואי וואי, איך אמרתי את זה) - אמן על המיק ומשעמם בזירה.

זהו.
כמו שהיום חבל מאוד שקודי הוא הפנים של החברה, כי הוא מעניין כמו צפייה בבועות סבון, חלקנו יודעים שיש לו פוטנציאל אם רק יעשה היל טרן, אבל ההיל טרן לא מגיע, החגורה ממשיכה להיות מסביב למתניים שלו, אבל הוא עדיין מקבל פופים?

אז זה סינה של לפני 20 שנה.

וזה בסדר שאין קונצנזוס סביב מתאבק מסויים, ושיש כאלה שמעריכים אותו, וכאלה שממש לא.

רק שלGOAT, לא אמור להיות מחלוקת, הוא אמור להיות כזה (AKA, שון מייקלס, ברט הארט, רוק, אוסטין ואפילו הוגאן המנוול).

[StavHen]

(12-14-2025, 12:40 PM)Bam Bam Bigelow כתב:  דל״באם באם ליום ראשון.

באם באם היקר נא ראה תגובתי באשכול אחר מלפני כמה ימים :



בימים האחרונים אני מריץ בראש את השאלה הזו: מה באמת מגדיר את "הגדול בכל הזמנים"?
האם זה מי שנתן את הקרבות הכי טובים? מי שהכניס הכי הרבה כסף? או מי ששרד הכי הרבה זמן?
כשמסתכלים על ה-4 הגדולים (סינה, אוסטין/רוק, טייקר, מייקלס), התמונה מתבהרת, והמסקנה שלי אולי תכעיס כמה נוסטלגיים, אבל היא האמת:
ג'ון סינה הוא היחיד שיש לו V בכל הקטגוריות.

בואו נפרק את זה:

1. מול אוסטין ודה רוק :
הטיעון שלהם הוא ה"פיק" (Peak). אין ספק, ב-1998-2001 הם היו אלוהים.
אבל זה נגמר מהר מדי. אוסטין נשבר פיזית, רוק עזב להוליווד.
הם היו "אורחים" לתקופה קסומה.
ג'ון סינה? הוא היה הבית.
הוא סחב את הארגון על הגב במשך יותר מ-15 שנה רצוף כפרנצ'ייז פלייר הבלתי מעורער.
לנצח מירוץ זה מרשים, לנצח מרתון עם משקולות על הגב זה גדולה אמיתית.

2. מול שון מייקלס :
מייקלס הוא כנראה המתאבק הכי טוב בזירה אי פעם (ה-G.O.A.T של הוורק-רייט).
אבל... אי אפשר להתעלם מהחור השחור של 1998-2002.
כשמייקלס היה "האיש", החברה כמעט פשטה רגל (תקופת ה-New Generation), והוא פרש ל-4 שנים בשיא בגלל בעיות אישיות ופיזיות.
סינה מעולם לא עזב, מעולם לא איבד את המושכות, והיה מכונת כסף גדולה יותר ממייקלס בפער.
מייקלס הוא ה"שואוסטופר", אבל סינה הוא ה"ביזנס".

3. מול אנדרטייקר :
זו ההשוואה הכי קשה.
טייקר הוא המצפון של ה-WWE, הלויאליות בהתגלמותה.
אבל צריך להודות על האמת: טייקר היה ה"אטרקציה".
הוא לא היה האיש שצריך להתראיין ב-Good Morning America כל בוקר, למכור בובות לילדים ולספוג את כל האש מהתקשורת.
סינה היה הפנים של החברה בטוב וברע. הוא היה המגן האנושי של ה-WWE.

4. תקופת סופר סינה :
אי אפשר לנהל את הדיון הזה בלי להזכיר את התקופה שבה הוא היה "קובר" אנשים.
נכון, כולנו שנאנו את זה בזמן אמת.
צעקנו בוז כשהוא ניצח את הנקסוס או עצר את המומנטום של מתאבקים אחרים.
אבל תגידו את האמת - זה חלק בלתי נפרד ממי שהוא.
אי אפשר להיות GOAT אם אתה מפסיד כל הזמן.
הוגאן עשה את זה, אוסטין עשה את זה ואחרים גם.
הדומיננטיות הזו, היכולת לנצח כנגד כל הסיכויים (גם כשזה מעצבן), והעובדה שהוא ידע לייצר כל כך הרבה אמוציות ושנאה כלפיו -
זה בדיוק מה שבנה את המיתוס. בלי "סופר סינה" הבלתי מנוצח, לא היינו מקבלים את האגדה שהוא היום.

5. עוד נקודה לציון : Triple H
אם אנחנו מדברים על יציבות, אמינות ולסחוב את העסק אי אפשר להתעלם מהאיש שכולם אהבו לשנוא.
נכון, מבקרים אותו על ה"Reign of Terror" ועל הפוליטיקה, אבל תסתכלו על העובדות: כשאוסטין ורוק עזבו בתחילת שנות ה-2000, טריפל H היה זה שנשאר להחזיק את הטירה.
הוא עבד פצוע (מי יכול לשכוח את הקרע בארבע-ראשי?), הוא היה שם כל שבוע, והוא היה ה"בוס" שכולם שילמו כרטיס כדי לראות אותו מפסיד.
הוא בנה את בטיסטה, את אורטון, וכן גם את סינה (במניה 22).
מבחינת ה-V של איכות ימים והשפעה, הוא נמצא באותה סקאלה בדיוק, פשוט מהצד האפל של המתרס.
הוא היה ה"סינה" של ההילים עוד לפני שסינה נהיה סינה.

6. המבחן האולטימטיבי: מבחן ההשוואה
יש סיבה למה בכל פעם שקם "פנים" חדש לחברה, ההשוואה היא תמיד לסינה.
כשרומן ריינס עלה לגדולה, השאלה הייתה "האם הוא יכול להיות הסינה הבא?".
כשקודי רודס לקח את האליפות, השאלה הייתה "האם הוא יכול לסחוב את המותג כמו סינה?".

השורה התחתונה:
ג'ון סינה הוא שילוב נדיר של הכוח והאמינות הפיזית (בנאדם שלא נפצע, ואם כן חוזר תוך חודשיים), הכריזמה והחיבור לקהל (לטוב ולרע), והיציבות.
הוא לא הבריז, הוא לא נשבר, והוא לא עזב כשנהיה קשה.
ב-2025, כשהוא תולה את הנעליים, מגיע לו התואר הזה.
אוסטין הציל את ה-WWE, טייקר היה הנשמה, טריפל H היה העוגן, אבל ג'ון סינה היה ה-WWE.

Thank You Cena

[Bam Bam Bigelow]

(12-14-2025, 12:48 PM)StavHen כתב:  באם באם היקר נא ראה תגובתי באשכול אחר מלפני כמה ימים :



בימים האחרונים אני מריץ בראש את השאלה הזו: מה באמת מגדיר את "הגדול בכל הזמנים"?
האם זה מי שנתן את הקרבות הכי טובים? מי שהכניס הכי הרבה כסף? או מי ששרד הכי הרבה זמן?
כשמסתכלים על ה-4 הגדולים (סינה, אוסטין/רוק, טייקר, מייקלס), התמונה מתבהרת, והמסקנה שלי אולי תכעיס כמה נוסטלגיים, אבל היא האמת:
ג'ון סינה הוא היחיד שיש לו V בכל הקטגוריות.

בואו נפרק את זה:

1. מול אוסטין ודה רוק :
הטיעון שלהם הוא ה"פיק" (Peak). אין ספק, ב-1998-2001 הם היו אלוהים.
אבל זה נגמר מהר מדי. אוסטין נשבר פיזית, רוק עזב להוליווד.
הם היו "אורחים" לתקופה קסומה.
ג'ון סינה? הוא היה הבית.
הוא סחב את הארגון על הגב במשך יותר מ-15 שנה רצוף כפרנצ'ייז פלייר הבלתי מעורער.
לנצח מירוץ זה מרשים, לנצח מרתון עם משקולות על הגב זה גדולה אמיתית.

2. מול שון מייקלס :
מייקלס הוא כנראה המתאבק הכי טוב בזירה אי פעם (ה-G.O.A.T של הוורק-רייט).
אבל... אי אפשר להתעלם מהחור השחור של 1998-2002.
כשמייקלס היה "האיש", החברה כמעט פשטה רגל (תקופת ה-New Generation), והוא פרש ל-4 שנים בשיא בגלל בעיות אישיות ופיזיות.
סינה מעולם לא עזב, מעולם לא איבד את המושכות, והיה מכונת כסף גדולה יותר ממייקלס בפער.
מייקלס הוא ה"שואוסטופר", אבל סינה הוא ה"ביזנס".

3. מול אנדרטייקר :
זו ההשוואה הכי קשה.
טייקר הוא המצפון של ה-WWE, הלויאליות בהתגלמותה.
אבל צריך להודות על האמת: טייקר היה ה"אטרקציה".
הוא לא היה האיש שצריך להתראיין ב-Good Morning America כל בוקר, למכור בובות לילדים ולספוג את כל האש מהתקשורת.
סינה היה הפנים של החברה בטוב וברע. הוא היה המגן האנושי של ה-WWE.

4. תקופת סופר סינה :
אי אפשר לנהל את הדיון הזה בלי להזכיר את התקופה שבה הוא היה "קובר" אנשים.
נכון, כולנו שנאנו את זה בזמן אמת.
צעקנו בוז כשהוא ניצח את הנקסוס או עצר את המומנטום של מתאבקים אחרים.
אבל תגידו את האמת - זה חלק בלתי נפרד ממי שהוא.
אי אפשר להיות GOAT אם אתה מפסיד כל הזמן.
הוגאן עשה את זה, אוסטין עשה את זה ואחרים גם.
הדומיננטיות הזו, היכולת לנצח כנגד כל הסיכויים (גם כשזה מעצבן), והעובדה שהוא ידע לייצר כל כך הרבה אמוציות ושנאה כלפיו -
זה בדיוק מה שבנה את המיתוס. בלי "סופר סינה" הבלתי מנוצח, לא היינו מקבלים את האגדה שהוא היום.

5. עוד נקודה לציון : Triple H
אם אנחנו מדברים על יציבות, אמינות ולסחוב את העסק אי אפשר להתעלם מהאיש שכולם אהבו לשנוא.
נכון, מבקרים אותו על ה"Reign of Terror" ועל הפוליטיקה, אבל תסתכלו על העובדות: כשאוסטין ורוק עזבו בתחילת שנות ה-2000, טריפל H היה זה שנשאר להחזיק את הטירה.
הוא עבד פצוע (מי יכול לשכוח את הקרע בארבע-ראשי?), הוא היה שם כל שבוע, והוא היה ה"בוס" שכולם שילמו כרטיס כדי לראות אותו מפסיד.
הוא בנה את בטיסטה, את אורטון, וכן גם את סינה (במניה 22).
מבחינת ה-V של איכות ימים והשפעה, הוא נמצא באותה סקאלה בדיוק, פשוט מהצד האפל של המתרס.
הוא היה ה"סינה" של ההילים עוד לפני שסינה נהיה סינה.

6. המבחן האולטימטיבי: מבחן ההשוואה
יש סיבה למה בכל פעם שקם "פנים" חדש לחברה, ההשוואה היא תמיד לסינה.
כשרומן ריינס עלה לגדולה, השאלה הייתה "האם הוא יכול להיות הסינה הבא?".
כשקודי רודס לקח את האליפות, השאלה הייתה "האם הוא יכול לסחוב את המותג כמו סינה?".

השורה התחתונה:
ג'ון סינה הוא שילוב נדיר של הכוח והאמינות הפיזית (בנאדם שלא נפצע, ואם כן חוזר תוך חודשיים), הכריזמה והחיבור לקהל (לטוב ולרע), והיציבות.
הוא לא הבריז, הוא לא נשבר, והוא לא עזב כשנהיה קשה.
ב-2025, כשהוא תולה את הנעליים, מגיע לו התואר הזה.
אוסטין הציל את ה-WWE, טייקר היה הנשמה, טריפל H היה העוגן, אבל ג'ון סינה היה ה-WWE.

Thank You Cena

יאללה:
הטיעון שאתה הולך איתו הוא V בכל הקטגוריות, אבל יש לך קטגוריות שהן תלויות תקופה (הכניס הכי הרבה כסף למשל, ברור שהפנים הבאות של המוצר יכניס יותר כסף ממנו), ויש קטגוריות שהן הכרחיות ולא התייחס אליהן בכלל - כמו יצירתיות - קטגוריה שסינה ויתר עליה בכוונת תחילה.
תקח את כל החברס שאתה משווה אליהן - כולם יצרו סגנונות חדשים שאפשר להגיד על המון מתאבקים שהם הממשיכים שלהם... כמה מתאבקים כאלה יש בסגנון של סינה? יש כזה סגנון?

אוסטין והרוק
אתה מציג את הפיק שלהם כמשהו לא חשוב, אבל הפיק הזה הוא הדבר הכי חשוב - זאת הייתה תקופה אחרת, תקופה שבה הייתה מישהי שלא הייתה קיימת בכל תקופתו של סינה - תחרות.
ואוסטין והרוק הם לא היו אורחים, הם היו הסיבה שהתחרות נגמרה. בלי רוק ואוסטין - אין לסינה מה לסחוב. וזה בלי קשר שאוסטין שינה את הדרך שטופ פייס מתנהג.
אז אתה אומר שסינה רץ מרתון - אבל הוא רץ לבד. ואולי אוסטין והרוק רצו ריצת 100 מטר, אבל אין ספר שריצת 100 מטר היסטורית עדיפה על מרתון בלי יריב ראוי.

מייקלס

עוד פעם - זה תקופה אחרת. מייקלס פעל בלי מדיה חברתית, מרצ׳נדייז גלובלי, קהל של ילדים ומונופול מוחלט.
נכון - מייקלס עזב ב98-02, אבל אז בוא נכניס את 2017-2024 למשוואה.
לבסוף - בשנים שהם פעלו ביחד, וסינה ״נדחף״ קדימה, עדיין מייקלס היה הבחור שהקרבות שלו הן סוחבות אירועים, ולא הפוך.

טייקר
טייקר היה הרבה יותר זמן מסינה
טייקר לא נדחף קדימה (אולי למעט השנים האחרונות של הקריירה)
טייקר לא נזקק לשיווק אגרסיבי לילדים או PG.

לטייקר יש יותר תמימות דעים לדעתי לעומת סינה.

טריפל H

אם טריפל H החזיק את החברה בלי להיות הפנים
ואם טריפל H בנה כוכבים במקום לקבור אותם
ואם טריפל H סחב גם שהוא פצוע, וגם ש״שנאו אוו״
אז זה מוכיח שלהיות שם זה לא בהכרח להיות הגדול ביותר.

״כל פייס נמדד מול סינה״
זה לא הוכחה לגדולה -זה הוכחה לסטנדארט תאגידי.


אני מסכים איתך על:
סינה הוא הפרנצייז פלייר הגדול בהיסטוריה
הפנים הכי יציבות
מכונת מרצ׳נדייז

אבל
הוא לא שינה את הענף.
הוא לא הגואט.

[StavHen]

(12-14-2025, 01:36 PM)Bam Bam Bigelow כתב:  יאללה:

קודם כל, שאפו על התגובה.
כיף לנהל דיון ברמה כזו,
לגבי ה-GOAT? אנחנו חלוקים, ואני רוצה להתמקד בנקודה שבה לדעתי הניתוח שלך מפספס את המציאות של אותן שנים.

1. המיתוס של "סינה רץ לבד" (היעדר התחרות) אתה טוען שבלי אוסטין ורוק "אין לסינה מה לסחוב" ושהוא רץ בלי יריב ראוי.
זו שגיאה היסטורית. נכון, WCW מתו.
אבל התחרות בתוך ה-WWE בשנים 2005-2010 הייתה אולי הכי קשה שהייתה אי פעם על המשבצת של הטופ. סינה לא היה לבד בואקום.
היו לידו את אדג', רנדי אורטון, בטיסטה, וג'ף הארדי. אלו לא "ניצבים". אלו הול-אוף-פיימרים בשיא הכוח שלהם שניסו לקחת לו את המקום:

בטיסטה: עלה לגדולה בדיוק באותו זמן (רסלמניה 21), והיה סטאר מטורף. אבל הוא עזב ב-2010.
ג'ף הארדי: אנשים שוכחים, אבל ב-2008-2009 ג'ף הארדי עקף את סינה במכירות מרצ'נדייז לתקופה מסוימת!
הוא היה איום ממשי על מעמדו של סינה כפייס מוביל. אבל הוא קרס בגלל בעיות אישיות ועזב.
אדג': היה ההיל המושלם והקונטרה הכי טובה לסינה, אבל נאלץ לפרוש מוקדם ב-2011 בגלל הצוואר.

רנדי אורטון (התחרות האמיתית) :איך אפשר להגיד שלא הייתה תחרות כשאורטון היה שם מהיום הראשון?
שניהם גדלו באותו מחזור, אורטון אפילו קיבל את הפוש הגדול לפני סינה (האלוף הכי צעיר).
אז למה סינה נהיה הפנים ואורטון "מספר 2"? לא בגלל קונספירציה, אלא בגלל אמינות.
בשנים הקריטיות (2005-2009), בזמן שסינה היה חייל ממושמע שמתייצב לכל אירוע ולכל ראיון, אורטון היה מסתבך עם ה-Wellness Policy, היו לו בעיות גישה, והוא היה לא יציב. החברה לא יכלה לשים את כל הביצים בסל של אורטון באותה תקופה. סינה ניצח אותו כי סינה היה המבוגר האחראי.

שון מייקלס (הקדנציה השנייה) : ציינת שמייקלס היה שם והוא ה-GOAT.
אין ויכוח שמייקלס של 2002-2010 נתן את הקרבות הכי טובים.
אבל אתה שוכח פרט קריטי: מייקלס לא רצה להיות "האיש". אחרי הקאמבק, מייקלס סירב לקחת את אליפות ה-WWE לתקופות ארוכות.
הוא לא רצה את הלו"ז המטורף, את האחריות ואת הלחץ שהפילו אותו בניינטיז.
הוא רצה להיות "אטרקציה מיוחדת" שגונבת את ההצגה, לא זה שסוחב את החברה.
סינה לקח את התיק שמייקלס הניח על הרצפה. אי אפשר להאשים את סינה שהוא "לקח את המקום" למישהו שלא רצה אותו.

אז למה סינה נשאר למעלה והם לא? סינה לא "קיבל" את זה כי לא היה מישהו אחר, הוא שרד כשאחרים נפלו, עזבו או פרשו.
לנצח מרתון מול מתחרים שנופלים מהרגליים אחד אחרי השני זה לא אומר שרצת לבד, זה אומר שהיית הכי עמיד.

2. "הוא לא שינה את הענף" פה אני ממש לא מסכים. אוסטין הציל את הענף, סינה הגדיר אותו מחדש.
המעבר ממוצר Attitude למוצר גלובלי, משפחתי, שמוכר בובות ומביא ספונסרים ענקיים זה שינוי תרבותי שחתום על שמו של סינה.
לגבי "הסגנון של סינה"? תסתכל על רומן ריינס ועל קודי רודס.
הם לא מעתיקים את ה-AA, הם מעתיקים את ה"מודל": הפרומואים, העבודה מול המצלמה, ההבנה שאתה פרזנטור ולא רק מתאבק.
סינה המציא את תבנית ה"סופרסטאר המודרני". זה השינוי.

3. "סטנדרט תאגידי" אתה כותב את זה כעלבון, אבל בביזנס שמגלגל מיליארדים, להיות "הסטנדרט התאגידי" זה הדבר הכי קשה שיש.
שון מייקלס (שאני מת עליו כמתאבק) קרס תחת הלחץ הזה בניינטיז.
הוא איבד את החיוך, עשה סמים והלך הביתה בשיא.
סינה החזיק את המעמסה הזו בלי להיסדק. היכולת להיות "האיש של החברה" במשך עשור וחצי זו תכונה של GOAT, לא של פקיד.

לסיכום: הגדולה של סינה היא לא בסלטות ולא בזה שהוא חיסל את WCW.
הגדולה שלו היא שהוא לקח חברה במשבר זהות (אחרי שאוסטין/רוק עזבו), נלחם ברוסטר פנימי של אריות (אורטון, אדג', הארדי, בטיסטה), וסחב את העסק לעידן הרווחי ביותר שלו עד היום בזמן שהאחרים נשרו בדרך. אם זה לא GOAT, אני לא יודע מה כן.

לסיכום סיכומת: חולה עליך באםבאם.

[The Visionary]

שבוע חדש דל"פ חדשה - אבל השבוע זו לא דל"פ אלא תיאוריה שלי על מה שקורה ל-WWE. וזה לא טוב. אני אתייחס לנושא מהדיון על ג'ון סינה וטור הפרישה שמתנהל כאן בימים האחרונים, אבל לא מהזווית של סינה אלא מהזווית של הארגון.

טור הפרישה של ג'ון סינה עבור ה-WWE היה פיילוט למה שאני רוצה לכנות "נטפליקסיזציה". המונח האמיתי הוא "שיטיפיקציה", שמשמעותה ירידה באיכות של שירותים ומוצרים מקוונים כמו אמזוון, פייסבוק, גוגל, טוויטר והוא נתבע בסוף 2022 - תחילת 2023 על ידי בלוגר וסופר בשם קורי דוקטורוב. ולמה אני חושב שזה מה שקורה ל-WWE? כי זה מה שנטפליקס עושים.

- בהתחלה נטפליקס הייתה המוצר המרענן - הסטרימינג החוקי והזול, שאפשר לשתף עם חברים ומשפחה ללא הגבלה, שאתה מקבל עונה שלמה של סדרה ביום אחד כדי להחליט מתי תראה.

- אחר כך נטפליקס התבססה בתור הכוח שמשנה את עולם ה-TV (והקולנוע יש שיגידו) והחלה להשתנות בעצמה. פתאום אין עוד שיתוף סיסמאות, פתאום סדרות שהיו אמורות להסתיים מקבלות אקסטרה עונות שגם נחצות לחלקים (כן ריק ומורטי ו'דברים מוזרים', אני מסתכל עליכם). ופתאום מי שהייתה הרוח הרעננה הופכת להיות ערפל שמכביד עלינו לראות את המסלול.

- בשלב הנוכחי - נטפליקס כבר לא ממש מנסה לחדש. היא מגלה במקרה משהו שעובד ואז מפיקה עוד ועוד ממנו עד שלקהל שלה נמאס ומגלים משהו אחר.

אז למה אני אומר שטור הפרישה של ג'ון סינה היה הפיילוט של העניין עבור ה-WWE? כי הם עושים כרגע את מה שנטפליקס עושה בשנים האחרונות. למה להשקיע בכתיבה ראויה ואיכותית כשאפשר להשקיע ברגעים ויראליים שימשכו את הצופים לאירוע הבא או לתכנית הבאה? זה הרי יותר קל לתת לאיו סקיי לקפוץ עם פח על הראש מאשר לכתוב סיפור קוהרנטי של שלושה חודשים. וזה לא שלא ראינו כתיבה טובה מטריפל אייץ', 2023-2024 היו שנים לא רעות בכלל לעולם הרסלינג.

כשמפרקים את טור הפרישה של ג'ון סינה לרגעים, מקבלים שנה מטורפת: הפסד ברגע האחרון בראמבל, ניצחון ב-EC והיל טרן בנוכחות דה רוק, ניצחון ברסלמניה, סגירת מעגלים עם רנדי אורטון, ר' טרות', CM פאנק, סמי זיין וברוק לסנר וכמובן טיפוח טאלנטים חדשים בדמות דומיניק גררו וגונת'ר. בפועל? אין כמעט אף אחד שיוצא מרוצה מהשנה הזו. ההיל טרן הרגיש מבוזבז ומיותר, הקרבות ברובם לא היו רסלינג ברמה גבוהה, הסקוואש ללסנר והטאפ אאוט לגונת'ר לא יורדים חלק בגרון להרבה אנשים.

אבל מבחינת ה-WWE? המספרים לא משקרים. אנשים צפו, אנשים דיברו וזה מה שחשוב. לא המה - אלא הכמה שיח זה יוצר ברשת. ואם זה עבד לג'ון סינה, למה שזה לא יעבוד עם ברוק לסנר? הנה, אנחנו פחות מ-24 שעות לפרישה של סינה וכבר מתחילים לדבר על זה שהחצי הראשון של 2026 יוקדש לטור הפרישה של לסנר, החל מהראמבל ועד לפרישה בסאמרסלאם 2026 שיתקיים בעיר הבית שלו. ואם עושים את זה ללסנר, אז לא יעשו את זה לרומן ריינס ב-2027 ויתנו לו ללכת להוליווד? וריי מיסטריו שכבר עבר את גיל 50, לא מגיע לו טור פרישה?

אז נכון, ג'ון סינה עבור רבים הוא ה-GOAT. עבור לא מעט אנשים השנה האחרונה הייתה הזדמנות לבוא ולעשות כבוד למתאבק שדור שלם של מתאבקים גדל עליו. יש היום בחברה מתאבקים שהתחילו לצפות ב-WWE אחרי שג'ון סינה כבר היה אלוף עולם פעם או פעמיים וגם הם זכו לראות את האליל שלהם נותן את הכל בזירה פעם אחת אחרונה. אבל ג'ון סינה, כמו ג'ון סינה, הוא חייל טוב של המערכת. הוא עשה את כל מה שביקשו ממנו ואפילו קצת מעבר. הבעיה היא שלא כל המתאבקים הם ג'ון סינה, ואם טורי הפרישה יתחילו להיות עניין שבשגרה, הנטפליקסיזציה של ה-WWE לא רק שתהרוס את חווית השנה האחרונה, אלא יכולה להעביר אותנו סופית לשנים שבהן מה שחשוב הוא כמות הצפיות באינסטגרם ולא הסיפור. וכן, אני יודע שיש מי שיגידו שאנחנו כבר שם, אבל אני מעדיף לחשוב שעדיין לא הגענו לשם סופית.

[master of doom]

(12-14-2025, 08:14 PM)The Visionary כתב:  שבוע חדש דל"פ חדשה - אבל השבוע זו לא דל"פ אלא תיאוריה שלי על מה שקורה ל-WWE. וזה לא טוב. אני אתייחס לנושא מהדיון על ג'ון סינה וטור הפרישה שמתנהל כאן בימים האחרונים, אבל לא מהזווית של סינה אלא מהזווית של הארגון.

טור הפרישה של ג'ון סינה עבור ה-WWE היה פיילוט למה שאני רוצה לכנות "נטפליקסיזציה". המונח האמיתי הוא "שיטיפיקציה", שמשמעותה ירידה באיכות של שירותים ומוצרים מקוונים כמו אמזוון, פייסבוק, גוגל, טוויטר והוא נתבע בסוף 2022 - תחילת 2023 על ידי בלוגר וסופר בשם קורי דוקטורוב. ולמה אני חושב שזה מה שקורה ל-WWE? כי זה מה שנטפליקס עושים.

- בהתחלה נטפליקס הייתה המוצר המרענן - הסטרימינג החוקי והזול, שאפשר לשתף עם חברים ומשפחה ללא הגבלה, שאתה מקבל עונה שלמה של סדרה ביום אחד כדי להחליט מתי תראה.

- אחר כך נטפליקס התבססה בתור הכוח שמשנה את עולם ה-TV (והקולנוע יש שיגידו) והחלה להשתנות בעצמה. פתאום אין עוד שיתוף סיסמאות, פתאום סדרות שהיו אמורות להסתיים מקבלות אקסטרה עונות שגם נחצות לחלקים (כן ריק ומורטי ו'דברים מוזרים', אני מסתכל עליכם). ופתאום מי שהייתה הרוח הרעננה הופכת להיות ערפל שמכביד עלינו לראות את המסלול.

- בשלב הנוכחי - נטפליקס כבר לא ממש מנסה לחדש. היא מגלה במקרה משהו שעובד ואז מפיקה עוד ועוד ממנו עד שלקהל שלה נמאס ומגלים משהו אחר.

אז למה אני אומר שטור הפרישה של ג'ון סינה היה הפיילוט של העניין עבור ה-WWE? כי הם עושים כרגע את מה שנטפליקס עושה בשנים האחרונות. למה להשקיע בכתיבה ראויה ואיכותית כשאפשר להשקיע ברגעים ויראליים שימשכו את הצופים לאירוע הבא או לתכנית הבאה? זה הרי יותר קל לתת לאיו סקיי לקפוץ עם פח על הראש מאשר לכתוב סיפור קוהרנטי של שלושה חודשים. וזה לא שלא ראינו כתיבה טובה מטריפל אייץ', 2023-2024 היו שנים לא רעות בכלל לעולם הרסלינג.

כשמפרקים את טור הפרישה של ג'ון סינה לרגעים, מקבלים שנה מטורפת: הפסד ברגע האחרון בראמבל, ניצחון ב-EC והיל טרן בנוכחות דה רוק, ניצחון ברסלמניה, סגירת מעגלים עם רנדי אורטון, ר' טרות', CM פאנק, סמי זיין וברוק לסנר וכמובן טיפוח טאלנטים חדשים בדמות דומיניק גררו וגונת'ר. בפועל? אין כמעט אף אחד שיוצא מרוצה מהשנה הזו. ההיל טרן הרגיש מבוזבז ומיותר, הקרבות ברובם לא היו רסלינג ברמה גבוהה, הסקוואש ללסנר והטאפ אאוט לגונת'ר לא יורדים חלק בגרון להרבה אנשים.

אבל מבחינת ה-WWE? המספרים לא משקרים. אנשים צפו, אנשים דיברו וזה מה שחשוב. לא המה - אלא הכמה שיח זה יוצר ברשת. ואם זה עבד לג'ון סינה, למה שזה לא יעבוד עם ברוק לסנר? הנה, אנחנו פחות מ-24 שעות לפרישה של סינה וכבר מתחילים לדבר על זה שהחצי הראשון של 2026 יוקדש לטור הפרישה של לסנר, החל מהראמבל ועד לפרישה בסאמרסלאם 2026 שיתקיים בעיר הבית שלו. ואם עושים את זה ללסנר, אז לא יעשו את זה לרומן ריינס ב-2027 ויתנו לו ללכת להוליווד? וריי מיסטריו שכבר עבר את גיל 50, לא מגיע לו טור פרישה?

אז נכון, ג'ון סינה עבור רבים הוא ה-GOAT. עבור לא מעט אנשים השנה האחרונה הייתה הזדמנות לבוא ולעשות כבוד למתאבק שדור שלם של מתאבקים גדל עליו. יש היום בחברה מתאבקים שהתחילו לצפות ב-WWE אחרי שג'ון סינה כבר היה אלוף עולם פעם או פעמיים וגם הם זכו לראות את האליל שלהם נותן את הכל בזירה פעם אחת אחרונה. אבל ג'ון סינה, כמו ג'ון סינה, הוא חייל טוב של המערכת. הוא עשה את כל מה שביקשו ממנו ואפילו קצת מעבר. הבעיה היא שלא כל המתאבקים הם ג'ון סינה, ואם טורי הפרישה יתחילו להיות עניין שבשגרה, הנטפליקסיזציה של ה-WWE לא רק שתהרוס את חווית השנה האחרונה, אלא יכולה להעביר אותנו סופית לשנים שבהן מה שחשוב הוא כמות הצפיות באינסטגרם ולא הסיפור. וכן, אני יודע שיש מי שיגידו שאנחנו כבר שם, אבל אני מעדיף לחשוב שעדיין לא הגענו לשם סופית.

אתה צודק, אבל זה לא איזה שוס בעיניי. ה-WWE תמיד היו חברה שדומה לווט מדה בויז, וכל דבר ששווה להם כסף זה טוב מבחינתם. בגלל זה גולדברג ימעך את ברוק לסנר בדקה וחצי לדוגמה, למרות שמדובר בעגלה שלסנר הורג בלי להתאמץ בכלל.

[The Visionary]

(12-14-2025, 09:10 PM)master of doom כתב:  אתה צודק, אבל זה לא איזה שוס בעיניי. ה-WWE תמיד היו חברה שדומה לווט מדה בויז, וכל דבר ששווה להם כסף זה טוב מבחינתם. בגלל זה גולדברג ימעך את ברוק לסנר בדקה וחצי לדוגמה, למרות שמדובר בעגלה שלסנר הורג בלי להתאמץ בכלל.

ווט היא דוגמה מעולה. אם תלך לעונות 1-2 של דה בויז, תוכל לראות איך הם מקדמים את כל תעשיית גיבורי העל ולא רק את "The Seven" שהם הפרונט פייס של הארגון. יש להם קבוצות גיבורים בערים שונות ב-US, יש להם פרויקטים וכו', זה לא מה שקורה נכון להיום ב-WWE. היום אם אתה לא רומן ריינס, קודי רודס, סת' רולינס או CM פאנק - אין לך סטוריליין שיביא אותך למיין אבנט. וסליחה מכל המיד-קארדרים, אבל הסטוריליינים שלהם לא באמת כאלו שיקפיצו אותם למעלה. הם יצטרכו לעבור את אחד מאלו שציינתי כדי להיכנס לשם.

מחלקת הזוגות של סמאקדאון הייתה הדבר הכי חם של ה-WWE בעונת רסלמניה הקודמת, כשקרב ה-TLC שלהם היה הקרב הכי טוב ברסלמניה ובכלל התקיים אחריה. מישהו מהמתאבקים בקרב ההוא יצא לקריירת סינגלס השנה? מישהו מהזוגות האלו התקדם השנה כטאג?

אליפויות הנשים המרכזיות הן בדיחה אם הן לא על ביאנקה בלאייר, ריה ריפלי או ליב מורגן. בתוך חודש קיבלת את ניקי בלה ואת ג'ייד קארגיל עושות שני היל טרנים של N1C פייסיות על אלופות. ליטרלי אותו ההיל טרן - עוזרת לאלופה נגד מתאבקות אחרות ואז מתהפכת עליה, בהפרש של פחות משלושה שבועות זה מזה. אליפויות העולם של הנשים מרגישות מתות כרגע.

אלופי US או IC - למישהו אכפת מהחגורות האלו כרגע אצל הנשים? אצל הגברים המצב ב-US אחלה יחסית בגלל האופן צ'לאנג' ול-WWE יש מזל שדומיניק מיסטריו פשוט זהב כי אחרת גם ה-IC הייתה מתה. ואני מזכיר שהוא אלוף מאז רסלמניה, 8 חודשים - הוא לג'יט יכול לקחת את הריין ההיסטורי של גונת'ר ולגמד אותו אם ה-WWE יחכו איתו חצי שנה נוספת.

עריכה: שכחתי לגבי דומיניק שהפסיד לסינה. כי מה שהיה חשוב זה הרגע שבו סינה ישלים את הגראנד סלאם כמובן.

[master of doom]

(12-14-2025, 01:53 PM)StavHen כתב:  2. "הוא לא שינה את הענף" פה אני ממש לא מסכים. אוסטין הציל את הענף, סינה הגדיר אותו מחדש.
המעבר ממוצר Attitude למוצר גלובלי, משפחתי, שמוכר בובות ומביא ספונסרים ענקיים זה שינוי תרבותי שחתום על שמו של סינה.
לגבי "הסגנון של סינה"? תסתכל על רומן ריינס ועל קודי רודס.
הם לא מעתיקים את ה-AA, הם מעתיקים את ה"מודל": הפרומואים, העבודה מול המצלמה, ההבנה שאתה פרזנטור ולא רק מתאבק.
סינה המציא את תבנית ה"סופרסטאר המודרני". זה השינוי.

אני אגיב רק לזה כי זו הטענה העיקרית שלי נגד סינה בדיון הגואט. כן הארת את עיניי לשינוי התרבותי שסינה כן העביר את הביזנס, לא יכול לחשוב על שם אחר שיכל לסחוב את ה-WWE לכיוון המשפחתי הזה יותר טוב מג'ון סינה. ועדיין - אם אוסטין הציל את הביזנס, אני יכול להסיק מזה שאוסטין הגיע במצב קיצון, כשהכל היה על הכף, והוא סייע להפוך את הקערה על פיה. זה משהו שאני מחשיב כגדול יותר מלהגדיר עידן, כשלמרות התחרות שציינת, צריך להגיד שרוב מי שלכאורה איים על סינה התנדף באזור 2010 והוא קיבל קרדיט וגיבוי מלא גם כשהקהל נתן לו היט בימים שלפני ה-PG ארה.

בנוסף, בוא נתייחס רגע לאיכות השינוי שהוא ואחרים נתנו לביזנס - כשהוגאן הצטרף ל-NWO אני חושב שזה גרר אפקט שרשרת שגרם לביזנס להתאים את עצמו לתקופה וכתוצאה מכך להפוך ליותר טוב. הפסקנו עם העלילות המיושנות והחד גוניות, והמוצר נהיה יותר בוגר ו-"רע". אוסטין הוא כמובן חלק משמעותי מזה (אני מציין שאני ממש לא אומר שהוגאן יצר את אוסטין שזו טענה הזויה, אני אומר שזה שהמוצר הפך לבוגר יותר נתן לסטון קולד את האפשרות להוציא מעצמו מקסימום. דמיינו רגע את אוסטין בעידן ה-PG שבו הוא לא יכול לקלל ולעשות אצבע משולשת על הבוס) שהמוצר התפתח, הוא שינה לחלוטין את דמות הגיבור שהייתה מוכרת ברסלינג של פעם.
לגבי סינה, קשה לי לומר שעידן ה-PG הוביל אותנו למקום שהמוצר מעניין יותר. כמובן שתמיד נעשו התאמות, אבל אני לא מרגיש שינוי מהותי שנתן לקהל את מה שהוא צריך בעקבות הדומיננטיות שלו.

זה, על קצה המזלג, למה אני חושב שאוסטין והוגאן הם שמות גדולים יותר מסינה.

(12-14-2025, 09:41 PM)The Visionary כתב:  ווט היא דוגמה מעולה. אם תלך לעונות 1-2 של דה בויז, תוכל לראות איך הם מקדמים את כל תעשיית גיבורי העל ולא רק את "The Seven" שהם הפרונט פייס של הארגון. יש להם קבוצות גיבורים בערים שונות ב-US, יש להם פרויקטים וכו', זה לא מה שקורה נכון להיום ב-WWE. היום אם אתה לא רומן ריינס, קודי רודס, סת' רולינס או CM פאנק - אין לך סטוריליין שיביא אותך למיין אבנט. וסליחה מכל המיד-קארדרים, אבל הסטוריליינים שלהם לא באמת כאלו שיקפיצו אותם למעלה. הם יצטרכו לעבור את אחד מאלו שציינתי כדי להיכנס לשם.

מחלקת הזוגות של סמאקדאון הייתה הדבר הכי חם של ה-WWE בעונת רסלמניה הקודמת, כשקרב ה-TLC שלהם היה הקרב הכי טוב ברסלמניה ובכלל התקיים אחריה. מישהו מהמתאבקים בקרב ההוא יצא לקריירת סינגלס השנה? מישהו מהזוגות האלו התקדם השנה כטאג?

אליפויות הנשים המרכזיות הן בדיחה אם הן לא על ביאנקה בלאייר, ריה ריפלי או ליב מורגן. בתוך חודש קיבלת את ניקי בלה ואת ג'ייד קארגיל עושות שני היל טרנים של N1C פייסיות על אלופות. ליטרלי אותו ההיל טרן - עוזרת לאלופה נגד מתאבקות אחרות ואז מתהפכת עליה, בהפרש של פחות משלושה שבועות זה מזה. אליפויות העולם של הנשים מרגישות מתות כרגע.

אלופי US או IC - למישהו אכפת מהחגורות האלו כרגע אצל הנשים? אצל הגברים המצב ב-US אחלה יחסית בגלל האופן צ'לאנג' ול-WWE יש מזל שדומיניק מיסטריו פשוט זהב כי אחרת גם ה-IC הייתה מתה. ואני מזכיר שהוא אלוף מאז רסלמניה, 8 חודשים - הוא לג'יט יכול לקחת את הריין ההיסטורי של גונת'ר ולגמד אותו אם ה-WWE יחכו איתו חצי שנה נוספת.

עריכה: שכחתי לגבי דומיניק שהפסיד לסינה. כי מה שהיה חשוב זה הרגע שבו סינה ישלים את הגראנד סלאם כמובן.

אני כמובן מסכים איתך בכל מילה, אבל לא מצליח להבין את ההבדל משנים קודמות. זה תמיד היה ככה, הניסיון לייצר רגעים על חשבון סטוריליין איכותי שייתן לנו פייאוף. זו אותה גברת בשינוי אדרת, זוכר את מערבולת המידקארד? זה נבע בדיוק מזה שה-WWE זרקו על רוב המתאבקים ופשוט לא הייתה לך אינדיקציה לגבי סדרי הכוחות בקייפייב כי ידעת שהכל סתמי. וזה היה ככה שנים.

בנוסף לגולדברג נביא לדוגמה את החזרה ההזויה של בקי בסאמרסלאם, שבו היא "השיגה את הרגע שלה" כשניצחה בצורה מזעזעת ב-10 שניות את ביאנקה. הם כמעט יעדיפו את הטראפיק המיידי על חשבון לייצר משהו רציני וארוך טווח שבסוף ייתן לך משהו הרבה יותר גדול וטוב מהרגע הקצר וה-"גדול" שהם מייצרים בשביל לייקים.

[StavHen]

(12-15-2025, 07:53 AM)master of doom כתב:  אני אגיב רק לזה כי זו הטענה העיקרית שלי נגד סינה בדיון הגואט. כן הארת את עיניי לשינוי התרבותי שסינה כן העביר את הביזנס, לא יכול לחשוב על שם אחר שיכל לסחוב את ה-WWE לכיוון המשפחתי הזה יותר טוב מג'ון סינה. ועדיין - אם אוסטין הציל את הביזנס, אני יכול להסיק מזה שאוסטין הגיע במצב קיצון, כשהכל היה על הכף, והוא סייע להפוך את הקערה על פיה. זה משהו שאני מחשיב כגדול יותר מלהגדיר עידן, כשלמרות התחרות שציינת, צריך להגיד שרוב מי שלכאורה איים על סינה התנדף באזור 2010 והוא קיבל קרדיט וגיבוי מלא גם כשהקהל נתן לו היט בימים שלפני ה-PG ארה.

בנוסף, בוא נתייחס רגע לאיכות השינוי שהוא ואחרים נתנו לביזנס - כשהוגאן הצטרף ל-NWO אני חושב שזה גרר אפקט שרשרת שגרם לביזנס להתאים את עצמו לתקופה וכתוצאה מכך להפוך ליותר טוב. הפסקנו עם העלילות המיושנות והחד גוניות, והמוצר נהיה יותר בוגר ו-"רע". אוסטין הוא כמובן חלק משמעותי מזה (אני מציין שאני ממש לא אומר שהוגאן יצר את אוסטין שזו טענה הזויה, אני אומר שזה שהמוצר הפך לבוגר יותר נתן לסטון קולד את האפשרות להוציא מעצמו מקסימום. דמיינו רגע את אוסטין בעידן ה-PG שבו הוא לא יכול לקלל ולעשות אצבע משולשת על הבוס) שהמוצר התפתח, הוא שינה לחלוטין את דמות הגיבור שהייתה מוכרת ברסלינג של פעם.
לגבי סינה, קשה לי לומר שעידן ה-PG הוביל אותנו למקום שהמוצר מעניין יותר. כמובן שתמיד נעשו התאמות, אבל אני לא מרגיש שינוי מהותי שנתן לקהל את מה שהוא צריך בעקבות הדומיננטיות שלו.

זה, על קצה המזלג, למה אני חושב שאוסטין והוגאן הם שמות גדולים יותר מסינה.

תגובה מעולה, נגעת בדיוק בלב המחלוקת בינינו ההגדרה של "שינוי חיובי".
אתה טוען שאוסטין והוגאן הפכו את המוצר ל"טוב יותר" (יותר בוגר, רע, ומגניב), בעוד שסינה הפך אותו ל"פרווה" (PG).
בתור אוהד הארדקור? אני מסכים איתך.
היה הרבה יותר כיף לראות את אוסטין דופק סטאנר לוינס מאשר את סינה זורק חולצות לילדים.

אבל... וזה אבל ענק: אתה שופט "גדולה" לפי רמת הבידור, אני שופט "גדולה" לפי הישרדות ושגשוג העסק.

אוסטין הוא הכבאי שהגיע לבית בוער והציל אותו משריפה. זה הירואי, זה אקשן, וזה מצטלם נהדר.
ג'ון סינה הוא הארכיטקט שלקח את הבית השרוף הזה, שיפץ אותו, בנה לו יסודות עמידים לרעידת אדמה, והפך אותו לגורד שחקים ששווה מיליארדים.
להציל את העסק זה חד פעמי (וזה נגמר ב-2001 כשה-WCW נסגרו).
לבנות את העסק כך שהוא יהיה רלוונטי ב-2025? זה הרבה יותר קשה.

אתה אומר שהוגאן ואוסטין שיפרו את המוצר.
אני אומר שהם יצרו מודל לא יציב.
הקהל תמיד ידרוש משהו יותר קיצוני, ובסוף אתה מגיע לקיר (וזה בדיוק מה שקרה ב-2002-2003, המספרים צנחו כי הקהל מיצה את ההלם).
סינה עשה את העבודה השחורה והכפוית טובה: הוא הרגיל את הקהל מחדש למוצר "נקי".
בלי ה-PG ובלי סינה, ה-WWE לא היו מקבלים את עסקאות הטלוויזיה של המיליארדים היום (נטפליקס/TKO).
ספונסרים לא שמים כסף על אוסטין שעושה זין לוינס ולמצלמה. הם שמים כסף על החיוך של סינה.

כתבת משפט יפה: "דמיינו רגע את אוסטין בעידן ה-PG". בדיוק. הוא לא היה שורד דקה.
הוא דמות של תקופה אחת.
סינה? הוא התחיל כראפר גס רוח (הוא הפליק לסטפני בשידור חיייי זה זהב! ) והפך עם הזמן לדוד של הילדים.
הוא הוכיח שהוא יכול לעשות גם וגם.
היכולת להחזיק את החברה בתקופה שבה אסור לך להיות "מגניב ורע", ועדיין למכור כרטיסים? זה האתגר הכי גדול שהיה שבעיניי הוא עמד בו הכי טוב שיכל להיות.