דיון - הקרב עם המצ'אפ הכי נוצץ וגדול בכל הזמנים

[gilam]

(11-27-2025, 02:38 PM)xXRed4EverXx כתב:  לא התכוונתי לקרב עצמו שהיה בזיוני בגלל מה שעשה מייקלס.
אלא מבחינת שם.

מייקלס יצא גאון וזה מאחד שלא הפסיק לבקר אותו.
החלאה ויסלח לי הנפטר היה הוגן.

[xXRed4EverXx]

(11-27-2025, 11:39 PM)gilam כתב:  מייקלס יצא גאון וזה מאחד שלא הפסיק לבקר אותו.
החלאה ויסלח לי הנפטר היה הוגן.

שמע בגדול בגדול אני מסכים עם מייקלס במהות, הוגאן רימה אותו כי התכנון היה שהוגאן מנצח ב SS, מייקלס אחר כך מנצח ומשווה ל1:1 והולכים לקרב מכריע אבל הוגאן דפק הכל.
ובכל זאת, כמקצוען הוא לא היה צריך לחרבן את הקרב ככה

[SwitchBlade]

(11-28-2025, 01:03 AM)xXRed4EverXx כתב:  שמע בגדול בגדול אני מסכים עם מייקלס במהות, הוגאן רימה אותו כי התכנון היה שהוגאן מנצח ב SS, מייקלס אחר כך מנצח ומשווה ל1:1 והולכים לקרב מכריע אבל הוגאן דפק הכל.
ובכל זאת, כמקצוען הוא לא היה צריך לחרבן את הקרב ככה

מבין את דעתך, אבל אני דווקא חושב שהוגאן חירבן על הקרב הרבה יותר.
אף אחד לא רוצה לראות את הוגאן מנצח את שון מייקלס. 
אם זה סיום הקרב - הוא הרוס מלכתחילה.

מייקלס הפך את הקרב הזה לתצוגה נדירה של צחוק מהעבודה ברסלינג, על הבמה הגדולה ביותר.
במהלך מבריק ובביצוע גאוני הוא הצליח להשפיל את הפוליטיקאי הגדול ביותר ברסלינג, מי שהוא היה אמור לשים אובר. 

[Cenation]

(11-27-2025, 09:43 AM)StavHen כתב:  עזבו שיווק הוליוודי הסטריק נגד הקריירה זה הטופ
דיון מעניין.
אני מבין את הבחירה בסינה-רוק בגלל המספרים והשיווק המפלצתי, אבל בתור מי שחי את ה-WWE מאז אמצע שנות ה-2000, לסינה-רוק היה טעם קצת... מלאכותי.

בעיניי, המצ'אפ הכי גדול, נוצץ ומרגש בכל הזמנים הוא ללא ספק: אנדרטייקר נגד שון מייקלס רסלמניה 26.

למה זה עוקף את סינה-רוק?

המורשת של רסלמניה 25:
אי אפשר להבין את הגודל של המפגש הזה בלי להזכיר ששנה קודם לכן, ברסלמניה 25,
הם נתנו את קרב הרסלינג הטוב ביותר בהיסטוריה של רסלמניה (וכנראה בכל הזמנים).
יצירת אומנות של 5 כוכבים. ההייפ ל-26 לא נבנה על פרומואים , אלא על הידיעה הברורה שאנחנו עומדים לראות שלמות בזירה בפעם השנייה.
הציפייה הייתה בשמיים בגלל האיכות, לא בגלל הפוסטרים.

הסיכון האמיתי (Stakes):
בסינה-רוק היה "כבוד" וסיסמאות.
אצל טייקר ומייקלס היה מונח על הכף הדבר הכי קדוש ברסלינג (הסטריק) מול הדבר הכי גדול ברסלינג (הקריירה של מר רסלמניה).
המתח באוויר לא היה "מי ינצח", אלא "האם אנחנו עומדים לראות סוף של תקופה?".

הAura:
כששניהם עמדו בזירה, זה הרגיש כמו שני אלים שנלחמים.
האור נגד החושך.
המבט של שון מייקלס עושה את הסימן של שיסוף הגרון לטייקר לפני הטומבסטון האחרון הוא רגע אייקוני ששום כוכב הוליווד לא יכול לשחק.

הבנייה:
זה היה המשך ישיר לקרב המושלם במניה 25.
האובססיה של מייקלס, ההתגרות בטייקר, העובדה שזה היה ה-Main Event האמיתי והבלתי מעורער.

סינה נגד רוק היה "Box Office".
טייקר נגד שון מייקלס היה אומנות. זה הרגע שבו הרסלינג הרגיש הכי גדול שיש.

סתיו תגובה פשוט נהדרת, סחתיין אחי היה תענוג לקרוא
יפה מאוד שהעלת את טייקר נגד מייקלס, מבחינתי זה חד משמעית מועמד ענק לתואר שאנחנו מדברים עליו

גם דוגמה נהדרת לסוג הקרבות והאירועים שכבר לא יהיה ניתן לשחזר לעולם