Off topic - כל מה שלא היאבקות

[DarkArts]

(05-29-2025, 11:18 AM)ser duncan the tall כתב:  לא ראינו את נושא השיניים של הרמיוני בספר הרביעי מכיוון שחסכו לנו את כל הסצנה של הקללות בין השלישייה הראשית לשלישיית סלית'רין, שגרמו לשיניים שלה לצמוח ובגלל זה היא נאלצה ללכת למדאם פומפרי ופשוט לא עצרה אותה כמו שהשיניים היו אלא יישרה אותן

חייב שהסדרה תתקן את זה, זה גם היה סצנה שבה הראו לנו  שסנייפ רשע אבל עוד יותר.
 

(05-29-2025, 11:18 AM)ser duncan the tall כתב:  פיבס אני מחכה בעיקר לעונה 5 והבריחה של הוויזלים מהוגוורטס, היתר הוא לא כזה סיקרן אותי אני מודה.

אותי יותר מעניין מה יקרה בעונה 4 (אם כל ספר זה עונה באמת), פיבס עשה בלאגן לגמדוני הבית במטבח לפני הסעודה של תחילת השנה, וזה גרם להרמיוני יותר עצבים אחרי שהיא למדה שהוגוורטס מעסיקים גמדוני בית. (אפילו החליטה לעשות שביתת רעב, לפי מה שאני זוכר.)
 

(05-29-2025, 11:18 AM)ser duncan the tall כתב:  מסיבת יום המתים...וואו. אתה יודע מה הכי הזוי בסרט השני? מדובר בסרט הכי ארוך בסדרה והוא על הספר הכי קצר (אנקדוטה חביבה - הספר החמישי הוא הספר הארוך ביותר, אך הסרט הוא הקצר ביותר). לא מבין איך מכל השינויים הורידו את זה.

הסרט הכי ארוך הוא דווקא השני?
ברצינות חשבתי שזה החמישי, כי השביעי והשמיני לא נחשבים סרט אחד.
אבל כן, מסיבת יום המתים זה מה שהוביל לתחילת העלילה כביכול.

[The Visionary]

(05-28-2025, 10:39 PM)master of doom כתב:  



לפני 3 ימים רפא נדאל נפרד באופן רשמי מהרולאן גארוס, הפעם לתמיד. נכון, השנה הוא לא חלק מהטורניר, ונכון שהוא כבר פרש מטניס לפני חצי שנה, אבל עכשיו הייתה הפעם הראשונה שהיה אפשר להיפרד ממנו כמו שצריך בטורניר שהוא הכי אהב בעולם.

רק כדי לסבר את האוזן, הנה רשימת ההישגים החלקית של רפאל נדאל ברולאן גארוס:

1. 14 זכיות בטורניר שזה כמובן שיא זכיות בטורניר גראנד סלאם יחיד. 14 שנים שונות שבהן הוא זכה בו, זאת קריירה שלמה של שחקנים. עקביות בלתי ניתנת לעיכול. בתקופה שרפא התחיל לשחק טניס בוגרים, שיאן זכיות הגראנד סלאמים היה פיט סמפראס האגדי עם 14 זכיות בסה"כ. רפא השתווה אליו רק עם הזכיות ברולאן גארוס. חולני.

2. 4 הפסדים בלבד בטורניר לאורך הקריירה. אחד מול סודרלינג בהפתעה אדירה ב-2009, שניים מול ג'וקוביץ' ב-2015 וב-2021, ועוד אחד מול זברב בסיבוב הראשון בשנה שעברה. הוא הופיע בטורניר 18 פעמים, זכה בו 14 פעמים והפסיד רק 4 פעמים. זה טורניר גראנד סלאם אני מזכיר לכם.

3. אני מניח שכל מי שחובב טניס יחשוב שמלבד נדאל, השניים האחרים שמשלימים את טופ 3 הטניסאים בהיסטוריה הם רוג'ר פדרר ונובאק ג'וקוביץ'. המאזן של נדאל מולם ברולאן גארוס: 14-2. הוא מוביל 8-2 על ג'וקוביץ' בראש בראש, ו6-0 בלתי נתפס על פדרר. בסה"כ הוא ניצח אותם ב-7 גמרים (4 פדרר - 2006-2008, 2011, ו-3 ג'וקוביץ' - 2012, 2014, 2020) ובעוד 5 חצאי גמר. ואלה פדרר וג'וקוביץ', שחקנים עם 100+ תארים בקריירה ו-20+ גראנד סלאמים.

4. לאורך כל הקריירה שלו ברולאן גארוס שכללה 116 משחקים, רק ב-3 הוא "הדרדר" ל-5 מערכות. לאורך קריירה שלמה, הוא הפסיד 4 פעמים ורק 3 פעמים הצליחו להביא אותו ל-5 מערכות, זה לא הגיוני. אגב, את כל המשחקים הללו הוא ניצח (מול איסנר ב-2011, מול ג'וקוביץ' ב-2013 ומול FAA ב-2022).

5. 112-4 מאזן קריירה בטורניר גראנד סלאם.

כל הדברים האלה (ועוד הרבה שלא עולים לי לראש כרגע בגלל לינארית) שווים את האופן שבו נפרדו מרפא. מלך החימר עזב את המשטח שהוא כל כך אהב, סופית. אשקר אם אגיד שלא עלו לי דמעות.

יוצא לרגע מהרולאן גארוס - נדאל VS פדרר ב-5 מערכות ווימבלדון 2008, שנדאל מנצח בפעם הראשונה בטורניר הזה את פדרר זה משחק הטניס הכי גדול של כל הזמנים.

[master of doom]

(05-29-2025, 12:15 PM)ser duncan the tall כתב:  יוצא לרגע מהרולאן גארוס - נדאל VS פדרר ב-5 מערכות ווימבלדון 2008, שנדאל מנצח בפעם הראשונה בטורניר הזה את פדרר זה משחק הטניס הכי גדול של כל הזמנים.

זה משחק הטניס הראשון שראיתי ומן הסתם שאחריו הפכתי לאוהד של נדאל. משחק אגדי, שאני חושב שכמכלול בהחלט אפשר להגיד שהוא הטוב בכל הזמנים.

מבחינת רמת טניס נטו, המשחק התעלה לרמה גבוהה ביותר ולמרות זאת, יכול להיות שנדאל-ג'וקוביץ' מאוסטרליה 2012 התעלה עליו לפרקים. אבל מה שעושה אותו הגדול מכולם יותר מהכל זאת ההילה, הסיפור שמאחורי אותו משחק אגדי.

היו היה מלך בעולם הטניס. במשך למעלה מ-4 וחצי שנים, רוג'ר פדרר פשוט שחט כל מה שנקרה בדרכו, דרס את כל הרוסטר, ועשה את זה באלגנטיות בלתי נתפסת כאילו הוא מגחך עליך תוך כדי משחק. 11 גראנד סלאמים מתוך 16 אפשריים בין 2004 ל-2007, זה מאזן בלתי נתפס. רק פסגה אחת הוא לא כבש, הפסגה של הרולאן גארוס. ואז הגיע איזה ילד ספרדי נודניק שלא מפסיק לרוץ ולהשיג את הכדור, ומנע ממנו לכבוש את אותה פסגה שוב ושוב. הוא התמקם כשני לו (במשך 160 שבועות), אבל לא הצליח לדגדג את פדרר בשנה הראשונה שלו בשאר המשטחים, ובמיוחד לא בבית של פדרר, הדשא המהיר בווימבלדון.

אבל יש סיבה שרפאל נדאל הוא רפאל נדאל. ב-2006 הוא הדהים את עולם הטניס והעפיל לגמר ווימבלדון לראשונה, נגד כל ההשערות של חובבי הטניס בזמנו. בגמר הוא פגש את פריים רוג'ר פדרר (אבל באמת פריים, זאת שנת השיא שלו בקריירה עם מאזן הזוי של 92-5 בכל הטורנירים), ובמערכה הראשונה ספג 6-0 די משפיל ממלך הדשא. אם זה לא מספיק, במערכה השנייה נדאל הצליח להגיע לשובר שיוויון, אבל גם בו הוא הפסיד. כל ילד בן 20 אחר כנראה היה נשבר, אבל נדאל חזר למשחק ולקח את המערכה השלישית אחרי שובר שיוויון. זה לא הספיק לו ופדרר סגר את המשחק די בקלילות במערכה הבאה, אבל עדיין, בפעם הראשונה נדאל מביא קבלות מחוץ לחימר בטורניר גראנד סלאם.

בווימבלדון 2007 הוא חזר על ההישג, העפיל לגמר ושוב, פגש את פדרר. הפעם הוא הגיע יותר מנוסה ועם ביטחון, ולמרות פיגור 1-0 ו2-1 במערכות הוא חזר ל2-2 בהפתעה די גדולה (פדרר זכה בטורניר מ-2003 ברצף, ואף אחד לא באמת דגדג אותו באותה תקופה על הדשא, וכמובן שלא הצליח להביא אותו ל-5 מערכות), אבל פדרר התעשת ולמרות שהזיע הצליח לזכות שוב בטורניר עם ניצחון במערכה החמישית.

בווימבלדון 2008 שוב אותו סיפור, נדאל יותר בוגר ויותר מנוסה, שוב מעפיל לגמר ווימבלדון, אבל הפעם מול פדרר שטיפה נראה חלש יותר מהשנתיים האחרונות (הפסיד את התואר באוסטרליה אחרי הפסד בחצי הגמר לג'וקוביץ' הצעיר בדרך לגראנד סלאם הראשון שלו, וגם הושפל באופן מוחלט מול נדאל ברולאן גארוס ב-3 מערכות). משם אני מניח שאתה יודע מה קרה. נדאל לקח את שתי המערכות הראשונות בנוחות, הפסיד את ה-2 הבאות בשובר שיוויון והיה נראה לרגע שהוא קורס תחת הלחץ, אבל חזר כמו גדול כדי לקחת את האחרונה בתוצאה 9-7 ולסיים את סיפור 5 הזכיות הרצופות של פדרר על הדשא האנגלי.

מה שאני בא להגיד בכל החפירה הזאת זה שגמר ווימבלדון 2008 היה הפייאוף לצמיחה של נדאל משחקן חימר היסטורי לשחקן טניס היסטורי. בכל שנה הוא התקרב קצת יותר לפדרר, שיפר אלמנטים חסרים במשחק שלו, גדל וצמח גם פיזית, ובווימבלדון 2008 הוא הוכיח גם מנטליות מחוץ לחימר שהוא כל כך אוהב כדי לזכות במשחק ובטורניר הכי גדול בעולם הטניס (עם כל הכבוד לשאר הסלאמים). המשחק הזה הוא משחק משנה עידן, קו פרשת מים, תקרא לזה איך שאתה רוצה. החל מאותו טורניר, נדאל הפך למתמודד רציני בכל גראנד סלאם שהוא השתתף בו, ובסופו של דבר סיים את הקריירה עם 8 סלאמים שהם לא על החימר, מאזן שכל שחקן היה מקווה לסיים איתו קריירה על כל המשטחים כמובן.

ובגלל כל זה בנוסף לטניס האגדי, זה המשחק הגדול ביותר בכל הזמנים. לדעתי.

[The Visionary]

(05-29-2025, 12:45 PM)master of doom כתב:  זה משחק הטניס הראשון שראיתי ומן הסתם שאחריו הפכתי לאוהד של נדאל. משחק אגדי, שאני חושב שכמכלול בהחלט אפשר להגיד שהוא הטוב בכל הזמנים.

מבחינת רמת טניס נטו, המשחק התעלה לרמה גבוהה ביותר ולמרות זאת, יכול להיות שנדאל-ג'וקוביץ' מאוסטרליה 2012 התעלה עליו לפרקים. אבל מה שעושה אותו הגדול מכולם יותר מהכל זאת ההילה, הסיפור שמאחורי אותו משחק אגדי.

היו היה מלך בעולם הטניס. במשך למעלה מ-4 וחצי שנים, רוג'ר פדרר פשוט שחט כל מה שנקרה בדרכו, דרס את כל הרוסטר, ועשה את זה באלגנטיות בלתי נתפסת כאילו הוא מגחך עליך תוך כדי משחק. 11 גראנד סלאמים מתוך 16 אפשריים בין 2004 ל-2007, זה מאזן בלתי נתפס. רק פסגה אחת הוא לא כבש, הפסגה של הרולאן גארוס. ואז הגיע איזה ילד ספרדי נודניק שלא מפסיק לרוץ ולהשיג את הכדור, ומנע ממנו לכבוש את אותה פסגה שוב ושוב. הוא התמקם כשני לו (במשך 160 שבועות), אבל לא הצליח לדגדג את פדרר בשנה הראשונה שלו בשאר המשטחים, ובמיוחד לא בבית של פדרר, הדשא המהיר בווימבלדון.

אבל יש סיבה שרפאל נדאל הוא רפאל נדאל. ב-2006 הוא הדהים את עולם הטניס והעפיל לגמר ווימבלדון לראשונה, נגד כל ההשערות של חובבי הטניס בזמנו. בגמר הוא פגש את פריים רוג'ר פדרר (אבל באמת פריים, זאת שנת השיא שלו בקריירה עם מאזן הזוי של 92-5 בכל הטורנירים), ובמערכה הראשונה ספג 6-0 די משפיל ממלך הדשא. אם זה לא מספיק, במערכה השנייה נדאל הצליח להגיע לשובר שיוויון, אבל גם בו הוא הפסיד. כל ילד בן 20 אחר כנראה היה נשבר, אבל נדאל חזר למשחק ולקח את המערכה השלישית אחרי שובר שיוויון. זה לא הספיק לו ופדרר סגר את המשחק די בקלילות במערכה הבאה, אבל עדיין, בפעם הראשונה נדאל מביא קבלות מחוץ לחימר בטורניר גראנד סלאם.

בווימבלדון 2007 הוא חזר על ההישג, העפיל לגמר ושוב, פגש את פדרר. הפעם הוא הגיע יותר מנוסה ועם ביטחון, ולמרות פיגור 1-0 ו2-1 במערכות הוא חזר ל2-2 בהפתעה די גדולה (פדרר זכה בטורניר מ-2003 ברצף, ואף אחד לא באמת דגדג אותו באותה תקופה על הדשא, וכמובן שלא הצליח להביא אותו ל-5 מערכות), אבל פדרר התעשת ולמרות שהזיע הצליח לזכות שוב בטורניר עם ניצחון במערכה החמישית.

בווימבלדון 2008 שוב אותו סיפור, נדאל יותר בוגר ויותר מנוסה, שוב מעפיל לגמר ווימבלדון, אבל הפעם מול פדרר שטיפה נראה חלש יותר מהשנתיים האחרונות (הפסיד את התואר באוסטרליה אחרי הפסד בחצי הגמר לג'וקוביץ' הצעיר בדרך לגראנד סלאם הראשון שלו, וגם הושפל באופן מוחלט מול נדאל ברולאן גארוס ב-3 מערכות). משם אני מניח שאתה יודע מה קרה. נדאל לקח את שתי המערכות הראשונות בנוחות, הפסיד את ה-2 הבאות בשובר שיוויון והיה נראה לרגע שהוא קורס תחת הלחץ, אבל חזר כמו גדול כדי לקחת את האחרונה בתוצאה 9-7 ולסיים את סיפור 5 הזכיות הרצופות של פדרר על הדשא האנגלי.

מה שאני בא להגיד בכל החפירה הזאת זה שגמר ווימבלדון 2008 היה הפייאוף לצמיחה של נדאל משחקן חימר היסטורי לשחקן טניס היסטורי. בכל שנה הוא התקרב קצת יותר לפדרר, שיפר אלמנטים חסרים במשחק שלו, גדל וצמח גם פיזית, ובווימבלדון 2008 הוא הוכיח גם מנטליות מחוץ לחימר שהוא כל כך אוהב כדי לזכות במשחק ובטורניר הכי גדול בעולם הטניס (עם כל הכבוד לשאר הסלאמים). המשחק הזה הוא משחק משנה עידן, קו פרשת מים, תקרא לזה איך שאתה רוצה. החל מאותו טורניר, נדאל הפך למתמודד רציני בכל גראנד סלאם שהוא השתתף בו, ובסופו של דבר סיים את הקריירה עם 8 סלאמים שהם לא על החימר, מאזן שכל שחקן היה מקווה לסיים איתו קריירה על כל המשטחים כמובן.

ובגלל כל זה בנוסף לטניס האגדי, זה המשחק הגדול ביותר בכל הזמנים. לדעתי.

אני חושב שהוא המשחק הכי גדול בגלל מה שראינו: שחקן שהוא ALL-AROUND מושלם, מתאים את עצמו לכל סיטואציה ויודע לצאת מכל מצב בערך. אין שחקן שהיה מחובר לטניס כמו רוג'ר פדרר, לא מלמדים את זה. כשאבא ואמא שלו עשו אותו, היה מעורב שם מחבט טניס, אין ברירה אחרת. מולו עמד שחקן חימר מפלצתי, שבאותו משחק הביא את החימר אל הדשא. נדאל עשה שם דברים פשוט מטורפים. הוא הפסיד את 3-4 בגלל שאי אפשר להביא את הדשא לאורך זמן להתנהג כמו חימר, ואיכשהו הוא עשה את זה שוב במערכה 5. אני חושב שראיתי את המשחק הזה 10 פעמים, ואני עדיין לא בטוח בתוצאה כל פעם שאני רואה אותו מחדש.

[Jon_M0xley]

(05-29-2025, 09:46 AM)ser duncan the tall כתב:  מגילה

יש סיבה שהשחקן המקורי של וולדמורט לא חוזר לתפקיד? הוא היה מטורף ממש גרם לי לאהוב את הדמות מבחינת הפחד שהוא מעביר בין כולם, הדיבור, הצעקות, האבדהה קאדברהההה.

[The Visionary]

(05-29-2025, 02:29 PM)Jon_M0xley כתב:  יש סיבה שהשחקן המקורי של וולדמורט לא חוזר לתפקיד? הוא היה מטורף ממש גרם לי לאהוב את הדמות מבחינת הפחד שהוא מעביר בין כולם, הדיבור, הצעקות, האבדהה קאדברהההה.

וואי רייף פיינס בתור וולדמורט באדפטציה שתעשה כבוד לספרים זה יכול להיות חלום. אבל כמו שאמרתי קודם - לא צריך להחזיר שחקנים מהסרטים סתם ככה לדעתי.
מכל הדמויות, וולדמורט מרכזית שמתחילה להופיע פיזית רק בספר הרביעי (לא מחשיב את הספר הראשון שהוא על העורף של קווירל). לגמרי אפשרי לעשות מוב יחצ מטורף ולהחזיר את פיינס לתפקיד.

אני חושב שמכל הדמויות לדבר על הליהוק של וולדמורט כרגע זה הכי רחוק, אני עוד מנסה להבין איך אני דוחף את טום פלטון כרמוס לופין.

[DarkArts]

(05-29-2025, 02:41 PM)ser duncan the tall כתב:  טום פלטון כרמוס לופין.

תן לו להיות לוקהארט, לא צריך לופין.

[תנולהיותאורח]

טום פלטון צריך להיות לוציוס מאלפוי.

בנוגע לסרט השני לא מבין למה מסיבת יום המוות נחשבת לכם כחלק חשוב מהסרט זה לא כזה חשוב...
זה אומנם גרם לכך שהארי לא היה בסעודה אבל זה לא חלק שחשוב להעברת המסר בסרט.

אם כבר בוא נדבר על זה שבסרט שלוש, יש את כל הסיפור של לימוד הפטרונוס (והשימוש שלו על מאלפוי) והזכייה בגביע הקווידיץ' שמובילים את זה שלופין/דמבלדור מספר להארי שאבא שלו תמיד בתוכו וכי הפטרונוס שלו זה האייל שזה מה שאבא שלו היה.

סרט הרביעי הכי פספס בקטע הזה שם כי הוא העלים את דובי שבאמת חלק מאוד חשוב לספרים. אחר כך גם העלימו אותו מהסרט החמישי והשישי.

מכל הדמויות אני חושב שלדובי עשו הכי הרבה נזק כי זאת דמות כל כך עיקרית ואם היו רואים אותו יותר בסרטים הקומדים המוות שלו בסרט השביעי היה ההרבה יותר מרגש (זוכר שקראתי את החלק הזה והייתי בשוק לרגע שהוא באמת מת)

[Sexy devil]

אוהדי ביתר פרצו ליציעי בלומפלד

[DarkArts]

(05-29-2025, 04:57 PM)תנולהיותאורח כתב:  בנוגע לסרט השני לא מבין למה מסיבת יום המוות נחשבת לכם כחלק חשוב מהסרט זה לא כזה חשוב...
זה אומנם גרם לכך שהארי לא היה בסעודה אבל זה לא חלק שחשוב להעברת המסר בסרט.

הוא לא היה בסעודה, אבל זה שם חשד עליו ועל האחרים בגלל שהם היחידים שלא היו בסעודה.
תוסיף לזה שהארי שמע דברים בקירות ישר אחרי שנגמרה המסיבה, והוא רץ לכיוון הקולות.