06-28-2021, 12:46 PM
זה היה הרגע שהרגיש הכי גדול אחרי תקופה באמת עלובה של WWE. מתאבקי הדור הקודם פרשו או הלכו ודהו בערפל הפארטיים, והייתה סוג של אינפלציה בכמות המתאבקים הגדולים (שלא נדבר על כמה המוצר היה ילדותי באותו הזמן). הפרומו הזה היה תחושה של גאולה. לא רק שרסלינג חזר להיות מעניין בפעם הראשונה מזה המון זמן, הייתה תחושה של שינוי, משהו שיגרום למוצר להיראות סוף סוף טוב (תקופה שהקהל אגב האשים בעיקר את המעבר ממדרג TV 14 לPG כסיבה למוצר הגרוע). כל החודש הזה שהיה לקראת הקרב הרגיש גדול, אבל לא גדול כמו הקרב. אני לא זוכר שהתחיל אירוע וכל כך חיכיתי שיגיע כבר המאיין איבנט (ומדובר באירוע עם שני קרבות MITB). אשכרה פרפרים בבטן, לא משהו שקורה לי בדרך כלל כשאני צופה ברסלינג. כשהגיע הקרב זה פשוט הרגיש כמו שחרור אמוציות חסר גבולות. רק לראות את הכניסה של פאנק, זה הרגיש כמו הדבר הכי חשוב שקורה כרגע בעולם, אירוע שאסור לפספס, והוא קורה באולם בשיקאגו. נכון, הפרומו לא הביא באמת את השינוי שהיה באוויר באותו הזמן, אבל אחרי abuse ארוך ומתסכל היה כיף ליהנות שוב.
מדהים שעברו עשר שנים מהרגע הזה, היו המון רגעים גדולים ובלתי נשכחים מאז, אף אחד מהם לא הרגיש גדול כמו הרגע הזה.
מדהים שעברו עשר שנים מהרגע הזה, היו המון רגעים גדולים ובלתי נשכחים מאז, אף אחד מהם לא הרגיש גדול כמו הרגע הזה.


![[Image: 625140151.png]](http://www.uploads.co.il/uploads/images/625140151.png)
![[Image: wwf_overtheedge98_rock2.jpg]](https://1.bp.blogspot.com/-uipq-NQdQI0/W1A1qjOpP6I/AAAAAAAAJHM/aE9A_C4ABKoPTianGk-tFoJ6H18w4qv9QCLcBGAs/s1600/wwf_overtheedge98_rock2.jpg)

