תגיד את האמת

[SaHBK]

(12-16-2025, 12:30 AM)DDJ כתב:  אני הולך להפגיז עכשיו ולהוציא הרבה ב"תגיד את האמת", הייתי מוסיף גם לנושא "מה עיצבן אותי"
זה הולך להיות ארוך

אני מגיע מעולמות הבימוי, בין אם זה בימוי הופעות או בימוי טלוויזיה (לא במאי, אבל קרוב לזה)
ומה שמאוד מציק לי ומאוד מעצבן אותי,
זה הזריקת זין וחוסר ההשקעה, בין אם היא טכנית או בין אם היא יצירתית, קריאטיבית,
בכל מה שקשור לכניסות מתאבקים, פירוטכניקה וביצועים יצירתיים,
ואני אפילו לא אגע כמעט ברמת השירים הגנריים שבצדק נשמעים טרוניות מכאן ועד הודעה חדשה, נושא שהוא כבר ידוע לכולם.

אין שום סיבה בעולם, באמת שום סיבה, שב-2025, עם כל קידמת הטכנולוגיה והכניסה לעולם ה-AI,
בטח עם כניסת נטפליקס שהיא פלטפורמת הפקות הסטרימינג הטובה בעולם,
שכל הכניסות, כל העיצובים, כל הפירוטכניקה תיראה כזו עלובה וזורקת זין,
על אחד הנושאים שלטעמי, הכי חשובים שיש ברמה ההפקתית כשאתה בא לגשת למופע/ספורט/תוכנית טלוויזיה/הצגה וכו' וכו',
ואף יותר מזה, אם אני מקשר את זה ספציפית לארגון רסלינג, כשאחד התפקידים שלך הוא בין היתר לנסות להוציא את המיטב
מכל דמות שאתה נותן לה זמן מסך קבוע ב-TV.

אני רוצה להראות כאן 3 כניסות של מתאבקים מהעבר
חצי דקה בערך כל כניסה, בהשקעה מותאמת אישית שלגמרי שיפרה את חווית הצופה (מעבר לשיר כניסה)
ואפילו חשוב יותר מזה - העניקה הרגשה טובה, תשומת לב, וזיהוי מותאם אישית עבור אותו מתאבק

מוצג א':





היכולת לקחת מנגינה מקפיצה, אך סה"כ די גנרית,
ולהפוך אותה לכניסה אדירה, עם הזיקוקים שבאים בתזמון ובצורה מושלמת,
בחלק מהמקרים הוסיפו לכניסה של קורט עוד שובל זיקוקים שיוצא מה-LIGHTING RIG
(מרובע תלת המימד מעל הזירה שמשמש בעיקר למסכים)
תוספת כ"כ יפה ומגניבה שהפכה את הכניסה שלו לדעתי לטופ של הטופ בכל מה שקשור לכניסות מתאבקים,
תוכלו לראות את זה כאן:






מוצג ב':




כניסה נוסטלגית שפשוט זורעת לנו חול בעיניים על ההשקעה והחשיבה של פעם,
רנדי אורטון זו אחת הדוגמאות הכי טובות שיש, לאיך מפתחים מתאבק
ואיך הופכים אותו לכוכב, פשוט לקחת את חומר הגלם שנקרא רנדי אורטון,
ולתת לו את כל מה שהוא צריך, בוקינג מעולה, טאונט מגניב שיושב עליו כ"כ טוב,
לקחת את הגולדן בוי הזה ואשכרה להשקיע במפלי זהב מאחוריו,
וזה שוב - כשאני אפילו לא מתייחס לשיר הכניסה שהוא כמובן אדיר, אלא ממש לכל מה שמסביב.
רנדי אורטון הפך לכוכב לאו דווקא בגלל שהוא מתאבק טוב, או רק בגלל שהוא GOOD LOOKING,
אלא הירידה לפרטים הקטנים, ההשקעה, הטאונט שהעצים אותו, המיתוג של ה-RKO,
אלו הפכו אותו לכוכב שהוא היום, ואפשר להגיד שאורטון כבר 15 שנה, רוכב על ההצלחה הזו
ועל העבודה המאוד יפה שעשו איתו בתחילת הקריירה.

מוצג ג':



ניתן עוד דוגמא של מתאבק מידקארד4לייף כמו קופי קינגסטון,
עם כניסה מותאמת אישית, עם טאונט שקורץ לצעירים ולפייס כמו קופי,
עם זיקוקים שבאים בול עם עיצוב הטיטנטרון (אדום-צהוב-ירוק)
כניסה שנותנת אחלה תשומת לב, ומשאירה אותך עירני ובעל ציפייה
לראות מה המתאבק הזה שווה.


דברים כאלו כמעט ולא קיימים יותר ב-WWE, אולי בעצם מלבד אצל המתאבקים הגדולים ביותר,
כי הארגון הוכיח לנו, כשהוא רוצה, הוא עדיין יודע איך לרדת לפרטים הקטנים ולתת אינטרפטציה אישית למתאבק,
כמו אצל קודי רודס, שאצלו הכל מתוקתק ומותאם אישית מהרגע שהוא נחת חזרה בארגון.
אבל נשים את קודי רודס בצד, זה לגמרי מורגש היום, שהם לא מנסים יותר אפילו לגרות את העיניים והאוזניים שלנו בצפייה בתוכניות.
שירים גנריים ללא טעם (ברוב המוחלט), עיצובי במה שהם מאוד "בתבנית" בלי שום יכולת יצירתית,
וזה בא לידי ביטוי במיוחד כשיש אירועים באצטדיונים,
אופי של מתאבקים שיוצאים מפס ייצור, ברובם בלי שום יכולת להוציא רגש ותגובות מספיקות מהקהל, טאונטים חלשים שלא תופסים,
מורגש מאוד שאין שום ראש קריאטיבי אמיתי בתחום הזה, שיתנו לו את החופש להשתעשע, ולעיתים להתפרע,
ולשדרג לנו את חווית הצפייה לעיתים בעשרות מונים.
גם כשיש פירוטכניקה וזיקוקים, והיא מאוד מועטה בהשוואה לפעם, זה אפילו לא בא לידי ביטוי בשילוב טוב,
אלא סתם לזרוק זיקוקים ולראות מה ייצא, בטח בהשוואה לעומת הדוגמאות הנ"ל.
הדבר היחיד שאני מזהה זה שהם התאהבו בניסיונות של לתפוס שוטים וזווית של מצלמה, שימוש במצלמות רחף,
ואין בעיה, כשזה עובד זה מאוד יפה, אבל זה לא מספיק ובעיקר לא צריך להזניח את שאר הדברים.

עד לפני שנה, ה-WWE הלכו קצת על שילוב של AR מציאות רבודה,
והביאו לנו אנימציות בכניסה, כמו אצל יום הדין (האנימציה האפלה), קווין אוונס (הקיר שמתפרק) או רומן ריינס (האגרוף שיורד מלמעלה ומטה)
יש כאלו שיגידו שזה מעט ילדותי, אני יכול קצת להסכים עם זה, אבל בהרבה מקרים, במיוחד אצל יום הדין זה מאוד הוסיף,
ובכלל, היום אפשר לעשות דברים מדהימים עם מציאות רבודה, וזה נשמע שגם כאן, הם לא ממש רצו לצאת מהקופסא.

אני אקח שני מתאבקים שהם כרגע בטופ של דרג' ב' - דומיניק מיסטריו וברון ברייקר
הכניסה של דומיניק היא מאוד סתמית, שיר הכניסה גרוע ורדוד מאוד, אין שום דבר מיוחד, אולי מלבד אותה כניסה, נדמה לי ברסלמניה
שהביאו לו לחקות את אדי עם הכניסה של המכונית.
עכשיו לא חייב לחקות אותו, אבל אפשר לעשות משהו בסגנון, שיתאים לדמות של הילד חרא והרמאי, שכולם מקנאים בו.
כשאני מסתכל על דומיניק מיסטריו, שהיא דמות שלגמרי מצליחה בזכות עצמה ובזכות האופי שיש לדמות,
מלבד אולי השפם שלו, חסר לי מאוד עוד סימני הזדהות שיכולים להטיס אותו עוד קדימה.
הדמות של דומיניק זו דמות שלגמרי צריכים לשבת עליה מיטב מוחות הקריאטיב וכל חודש לשלוף שפן חדש ולמקסם את העניין,
וזה פשוט לא קורה.

לגבי ברון ברייקר, הוא מסוג הדמויות שלגמרי צריכים כניסה שתתחיל ב"בום"
אני לא יודע מה אני חושב על הסירנה בתחילת הכניסה שלו, אני מוצא את זה די צורם ולא מתאים,
והמשך המנגינה שלו פשוט גנרית, ומתפיידת בערך אחרי 20 שניות, זה פשוט לא מספיק.
הדמות של ברייקר ומה שהוא מביא איתו לקרבות המון פעמים זה RUN AND BALAGAN, ההרגשה שאנחנו רואים את ה-REAL DEAL,
ולכן לדוגמא כניסה בסגנון של קורט אנגל, עם פיירו שיושב טוב אמורה לשבת עליו בול.
כן יש קצת משחקים עם תאורה, שזה משהו שהם כן אוהבים לעשות (כמו גם בכניסה של איו סקיי)
וזה נחמד, אבל זה לא מספיק.
אני אפילו אתייחס לריה ריפלי, שאין ספק שיש לה כניסה סופר חזקה, ואפילו כאן, חסר איזה פיירו חזק
בין ה"BRUTALITY", לבין הרגע שמנגינת הגיטרות מתחילה להישמע.

אני אחזור קצת לדוגמאות העבר,
אני אקח את הטאונט של טריפל H, ה-WATER SPIT,
על פניו זה נשמע קצת מגוחך, אבל הארגון ידע ממש איך למקסם את העניין,
ואיך לשלב את זה בול עם השיר, עם תזמון המנגינה, את זווית המצלמה,
והפכה את זה לטאונט אחד המזוהים שהיו אי פעם בארגון.

אני יכול לקחת את החגורה המסתובבת של ג'ון סינה,
עוד בראן הראשון שלו שהוא כבר הפך להיות דמות רצינית יותר אך עדיין קורצת לדמות של הראפר,
היכולת להפוך את החגורה למותאמת אישית עבורו, לעשות משהו יצירתי, שיגרום לו להיות פופולרי מאוד
במיוחד בקרב ילדים (שזו הייתה המטרה), וזה עבד ביג טיים.

אני אלך לכניסה האייקונית של סטון קולד
עם הזכוכית המתנפצת והפופ האדיר, ואתן קרדיט ליכולת שלהם תוך כדי תנועה
לשפר את זה עוד יותר, לשלם ללהקה ולהוציא את יצירת המופת הזאת



0:29 (ועל הדרך גם תראו את הקרב )

שפשוט העלתה את רמת הגימור של הכניסה בעשרות מונים, והפכה להיות תרתי משמע, מוזיקה לאוזניים בפני המעריצים.


לסיכום -
בעבר, הם לגמרי ידעו להוציא את המיטב מכל הטכנולוגיה, הפירוטכניקה והיצירתיות
ורמת ההשקעה והירידה לפרטים הקטנים לגמרי ניכרת לעין ושיפרה כ"כ את חווית הצפייה עבור הצופה.
ואילו היום נראה שהם פשוט זנחו לגמרי את זה והפסיקו להשקיע, הפסיקו לתת הרגשה של מופע,
ופשוט אומרים לעצמם - ניתן להם אצטדיון, נעשה סטייג' מינימלי וזה מספיק בשביל לתת הרגשה טובה עבור הצופה/האדם בקהל.
וזה עוד יותר מרגיז, שאנחנו נמצאים בעידן שבהם הדברים שאפשר לעשות עם טכנולוגיה מתקדמת ופירוטכניקה היא פשוט בשמיים,
ואנחנו נמצאים בעידן שמעולם הארגון הזה לא היה עשיר יותר להשקיע בדברים כאלה, שעולים הרבה כסף,
ובכלל, כמו שדיברו כאן בעבר, וגם אני דיברתי, בעידן היח"צ, הטראפיק והרגעים הגדולים.
כשאני מסתכל על ההתאמה האישית שנעשתה בעבר עבור כמעט כל מתאבק,
אני לגמרי יודע איך להעריך את זה, ומתוסכל מכמה זה חסר כרגע,
ומתוסכל מזה שניכר שפשוט לאף אחד שם לא אכפת.

חפרתי, מקווה שהיה שווה את זה

שאפו איזה יופי של תגובה באמת כל הכבוד על ההשקעה, אין בכלל שום צל של ספק במה שאתה הצגת כן אתה צודק לחלוטין, אהבתי שהבאת כאן את העין המקצועית שלך בדבר. זה באמת עצוב בתכלס אני מרגיש את זה כבר המון שנים, בכללי הכל נהיה די רדוד ובלנד כזה בעיצוב של ראו וסמאק, תפתחו פרק של אחד מהם לפני 13-10 שנה אפילו לא אמרתי אטיטוד/רותלס.. ותראו את ההבדל של העיצובי לעומת היום, אם זה בסטייג, בתפאורה פאקינג אינטרו שתמיד היה ופתאום את אפילו אין.