אשכול הדיבורים הרשמי של פורום ההאבקות

[The Visionary]

(12-09-2025, 09:31 AM)StavHen כתב:  בימים האחרונים אני מריץ בראש את השאלה הזו: מה באמת מגדיר את "הגדול בכל הזמנים"?
האם זה מי שנתן את הקרבות הכי טובים? מי שהכניס הכי הרבה כסף? או מי ששרד הכי הרבה זמן?
כשמסתכלים על ה-4 הגדולים (סינה, אוסטין/רוק, טייקר, מייקלס), התמונה מתבהרת, והמסקנה שלי אולי תכעיס כמה נוסטלגיים, אבל היא האמת:
ג'ון סינה הוא היחיד שיש לו V בכל הקטגוריות.

בואו נפרק את זה:

1. מול אוסטין ודה רוק :
הטיעון שלהם הוא ה"פיק" (Peak). אין ספק, ב-1998-2001 הם היו אלוהים.
אבל זה נגמר מהר מדי. אוסטין נשבר פיזית, רוק עזב להוליווד.
הם היו "אורחים" לתקופה קסומה.
ג'ון סינה? הוא היה הבית.
הוא סחב את הארגון על הגב במשך יותר מ-15 שנה רצוף כפרנצ'ייז פלייר הבלתי מעורער.
לנצח מירוץ זה מרשים, לנצח מרתון עם משקולות על הגב זה גדולה אמיתית.

2. מול שון מייקלס :
מייקלס הוא כנראה המתאבק הכי טוב בזירה אי פעם (ה-G.O.A.T של הוורק-רייט).
אבל... אי אפשר להתעלם מהחור השחור של 1998-2002.
כשמייקלס היה "האיש", החברה כמעט פשטה רגל (תקופת ה-New Generation), והוא פרש ל-4 שנים בשיא בגלל בעיות אישיות ופיזיות.
סינה מעולם לא עזב, מעולם לא איבד את המושכות, והיה מכונת כסף גדולה יותר ממייקלס בפער.
מייקלס הוא ה"שואוסטופר", אבל סינה הוא ה"ביזנס".

3. מול אנדרטייקר :
זו ההשוואה הכי קשה.
טייקר הוא המצפון של ה-WWE, הלויאליות בהתגלמותה.
אבל צריך להודות על האמת: טייקר היה ה"אטרקציה".
הוא לא היה האיש שצריך להתראיין ב-Good Morning America כל בוקר, למכור בובות לילדים ולספוג את כל האש מהתקשורת.
סינה היה הפנים של החברה בטוב וברע. הוא היה המגן האנושי של ה-WWE.

4. תקופת סופר סינה :
אי אפשר לנהל את הדיון הזה בלי להזכיר את התקופה שבה הוא היה "קובר" אנשים.
נכון, כולנו שנאנו את זה בזמן אמת.
צעקנו בוז כשהוא ניצח את הנקסוס או עצר את המומנטום של מתאבקים אחרים.
אבל תגידו את האמת - זה חלק בלתי נפרד ממי שהוא.
אי אפשר להיות GOAT אם אתה מפסיד כל הזמן.
הוגאן עשה את זה, אוסטין עשה את זה ואחרים גם.
הדומיננטיות הזו, היכולת לנצח כנגד כל הסיכויים (גם כשזה מעצבן), והעובדה שהוא ידע לייצר כל כך הרבה אמוציות ושנאה כלפיו -
זה בדיוק מה שבנה את המיתוס. בלי "סופר סינה" הבלתי מנוצח, לא היינו מקבלים את האגדה שהוא היום.

5. עוד נקודה לציון : Triple H
אם אנחנו מדברים על יציבות, אמינות ולסחוב את העסק אי אפשר להתעלם מהאיש שכולם אהבו לשנוא.
נכון, מבקרים אותו על ה"Reign of Terror" ועל הפוליטיקה, אבל תסתכלו על העובדות: כשאוסטין ורוק עזבו בתחילת שנות ה-2000, טריפל H היה זה שנשאר להחזיק את הטירה.
הוא עבד פצוע (מי יכול לשכוח את הקרע בארבע-ראשי?), הוא היה שם כל שבוע, והוא היה ה"בוס" שכולם שילמו כרטיס כדי לראות אותו מפסיד.
הוא בנה את בטיסטה, את אורטון, וכן גם את סינה (במניה 22).
מבחינת ה-V של איכות ימים והשפעה, הוא נמצא באותה סקאלה בדיוק, פשוט מהצד האפל של המתרס.
הוא היה ה"סינה" של ההילים עוד לפני שסינה נהיה סינה.

6. המבחן האולטימטיבי: מבחן ההשוואה
יש סיבה למה בכל פעם שקם "פנים" חדש לחברה, ההשוואה היא תמיד לסינה.
כשרומן ריינס עלה לגדולה, השאלה הייתה "האם הוא יכול להיות הסינה הבא?".
כשקודי רודס לקח את האליפות, השאלה הייתה "האם הוא יכול לסחוב את המותג כמו סינה?".

השורה התחתונה:
ג'ון סינה הוא שילוב נדיר של הכוח והאמינות הפיזית (בנאדם שלא נפצע, ואם כן חוזר תוך חודשיים), הכריזמה והחיבור לקהל (לטוב ולרע), והיציבות.
הוא לא הבריז, הוא לא נשבר, והוא לא עזב כשנהיה קשה.
ב-2025, כשהוא תולה את הנעליים, מגיע לו התואר הזה.
אוסטין הציל את ה-WWE, טייקר היה הנשמה, טריפל H היה העוגן, אבל ג'ון סינה היה ה-WWE.

Thank You Cena

"הוא לא הבריז, הוא לא נשבר והוא לא עזב כשנהיה קשה".
רק שכבר כמעט עשור הוא יותר הוליווד מ-WWE. לא שזה מוריד ממה שכתבת עליו, אבל בוא.
הוא חזר לטור פרישה כי אנשים אמרו שלסינה אין יכולת למשוך עלילה (בולשיט לדעתי). אז נתן שנה ועכשיו הולך פור גוד.