אשכול הדיבורים הרשמי של פורום ההאבקות

[Dctraveler]

היי חברים,
רציתי לשתף את החוויה שלי מארהב אחרי טיול של חודשיים וקצת שם.
רוב הזמן הייתי בניו יורק ומשם יצאתי לעוד מקומות על החוף המזרחי ותכננתי להגיע לוושינגטון דיסי אחרי שראיתי שיש אירוע של רואו בשלישי ומשחק נבא של המאבס בדיסי נגד הוויזארדס יומיים אחר כך.
את התאריכים לטיולים בכל מקום תכננתי לפני הטיסה ולפני המלחמה אז יצא שגם הייתי בעצרת בקפיטול שהתקיימה ברביעי ביום שבין האירוע של רואו למשחק.
בתור אחד שלא ראה רסלינג באדיקות מאז 2018 בערך, נכנסתי לראות פה בפורום פעם ב... מה חדש ולא יותר מכך, אבל בעיקרון המסורת של להוריד את התוכניות בשלישי ושבת בבוקר ולצפות אחר כך עם אבא כבר נגמרה לחלוטין.
שתכננתי את הטיול רציתי ללכת לאירועים למרות שלא עקבתי כמו פעם ובגלל כל הסיפור של המלחמה כבר חשבתי לוותר על הנסיעה לדיסי ולהישאר בניו יורק לטייל ולעבוד שם

כשהגעתי לדיסי לא כל כך הבנתי את המהות של המקום. החברים האמריקאיים אמרו לי כל הזמן שארגיש בגטו וזה מקום די עני ובאמת זה מה שהיה. לא חסיד של העיר אבל הטיימינג שהגעתי לשם היה מצוין. אין לי מישהו שאני מכיר בדיסי אז שכרתי אייר בי אנד בי ל3 לילות.

הגעתי לאולם של הקפיטול וואן ארנה שנמצא בדאונטאון של דיסי שנראה מקום די מגניב ותוסס חיים, פעם ראשונה שלי באירוע האבקות ועוד לבד. רק לראות את האנשים שמחכים בחוץ להיכנס ולהבין איזה מוצר אדיר יש ביד עכשיו. הקהל מורכב ממבוגרים, נשים, ילדים, ילדות מכל צבעים והמינים. כולם עם מרצ' בין אם זה חולצה או חגורה או לא יודע מה.
כולם צועקים YEET או YEAH ואני מבין שמדובר באוסו ובאל איי נייט אבל לא באמת צפיתי בהם אז לא הבנתי מה ההתלהבות.
(מכיר את האוסוז כמובן כשראיתי אותם פעם אבל לא בתצורה שלהם היום שהיא באמת מפליאה ומדהימה ואת אל איי נייט הכרתי בתור איליי דרייק מאימפקט שגם הייתי צופה לפעמים ולא ייחסתי לו חשיבות של סופרסטאר למרות שהיו לו ראנים נחמדים.)
החנות מרצ' די יקרה, לא קניתי כלום למרות שהייתי רוצה להשיג איזה חגורה מסוימת (החגורות השוות עולות בסביבות ה400-500 דולר)
והתוכנית התחילה עם כמה קרבות של מיין אבנט שעה לפני העלייה לאוויר ואז השדרנים עשו את הכניסה ואומרים לקהל שבעוד כמה שניות התוכנית עולה לרשת USA כדי שהם יתעוררו ויעשו רעש.
ואז.... קודי רודס נכנס.
כבר אתה מבין לפי השיר כניסה שלו איזה קהל מטורף יש באותו ערב.
לראות את קודי, סמי (יימח שמו), סת פריקינג רולינס, מיז, שינסקה ומתאבקים שאני זוכר שראיתי כל שבוע ובאמת הערצתי ושר את השירי כניסה שלהם זה היה הרגשה מטורפת.










מדיסי חזרתי לברוקלין וכמה שבועות אחר כך היה אירוע של סמאקדאון והלכתי, זה היה בשבוע שפאנק חזר ולמרות שדי ידעתי שהוא לא יגיע עדיין היה את השביב תקווה. כשהייתה הודעה שהוא יהיה בסמאקדאון של שבוע אחרי זה היה הבוז הכי מחריש אוזניים ששמעתי באותו ערב אז זה היה ממש מצחיק.
סמקדאון היה פחות מלהיב מרואו מן הסתם אבל עדיין זכיתי לראות את רנדי אורטון מבצע RKO מול העיניים שלי אז זה שווה הכול



בכל מקרה האירועים האלה ממש מגניבים ואני מקנא באמריקאים שמקבלים סיבוב הופעות כזה שפעם בכמה זמן הWWE מגיעים עד לעיר שלך ואם לא אז לעיר קרובה ואז יש לך אפשרות ללכת ולהנות.
אני בטוח שיש עוד מלא דברים ששכחתי אבל מוזמנים לשאול שאלות, מקווה שאוכל לענות.