דירוג | 30 הקרבות הכי גדולים בתולדות רסלמניה

מקום 3: שון מייקלס נגד אנדרטייקר.
רסלמניה: 25.

על הקרב: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
גן עדן וגיהנום. חושך ואור. אנדרטייקר ושון מייקלס.
שני ההפכים הכי גדולים ב-WWE נפגשים. עזבו ב-WWE, במציאות. נכון, שון בשנותיו האחרונות התקרב לדת מאוד, אבל חכמים וגדולים ממני אמרו כבר שאופי לא משתנה באמת. עמוק בפנים שון מייקלס הוא הילד חרא שחושב שמגיע לו הכל, זה שהכישרון שלו יחפה על כל פאלטה שהוא עושה. הוא יכול לבגוד ולרמות את דרכו לצמרת, לדרוך על אנשים אחרים וכל זה עם חיוך על הפנים. למה? כי הוא יודע שהוא מספיק טוב בשבילו שיסלחו לו על זה. אומרים שבאמריקה אתה לא נחשב רמאי כל עוד אתה מנצח, ובכן, שון מייקלס הוא ההגדרה המושלמת לכך. מנגד, אנדרטייקר. "אולד סקול" אמיתי. לטוב ולרע. גינונים וכבוד, אם תרצו בשפת הפוליטיקאים והתקשורת הישראלית-ממלכתיות. בית משפט למתאבקים, נאמנות למקום העבודה, נכונות לשכב על המזרון שצריך, בקיצור-כבוד. כבוד ופחד. הבעיה של אנדרטייקר, שפחד לא עובד על מי שאין לו כבוד. שון מייקלס התבגר, התפכח, התחזק, אבל דבר אחד לא השתנה, עמוק בפנים הוא משוכנע שהוא מספיק טוב, מספיק מוכשר, לעשות מה ש-16 אנשים לפניו לא הצליחו. שון מייקלס חושב...לא לא לא, שון מייקלס יודע שהוא יכול להביס את האנדרטייקר. מהנקודה הזו מתחיל הקרב ומהנקודה הזו מגיעות הכניסות שלהם. שון מייקלס, לבוש כולו לבן, יורד מהשמיים, מהאור, מגן העדן. אנדרטייקר, לבוש כולו שחור, עולה למעלה אל פני השטח, מהחושך, מהגיהנום. אנדרטייקר מתחיל את הקרב הזה בהילוך החמישי שלו וככל שהזמן עובר הוא מנסה להגביר. בעוד שון מייקלס מנסה לקחת את הקרב הזה לכיוון הטכני, עם הכנעות כמו פינגרפור לוק, קרוספייס או שארפשוטר, אנדרטייקר הוא ברולר טהור. אני חושב שהקרב הזה הוא הקרב שבו מישהו גונב לשון מייקלס את ההצגה. זה הקרב הכי גדול של אנדרטייקר בזירה. שון מוכר את המהלכים כמו שרק שון יודע, אבל טייקר מציג את כל הארסנל שלו ואף יותר. אם זה הביקור של הלאסט רייד, ההתעופפות המדהימה מעל החבלים (מסכן הצלם), הביצוע היפיפיה שלו ללאג דרופ, אנדרטייקר זורק הכל. רגע אחד עוצמתי זכור לי מהקרב הזה, וגם בצפייה שנייה או שלישית או רביעית הוא נשאר כל כך חזק. הרגע שבו אנדרטייקר מבצע את הטומבסטון, הניצחון כבר מובטח, ואז שון מייקלס יוצא מזה בשנייה האחרונה. הפרצוף של אנדרטייקר אחרי זה אומר הכל. שון מייקלס הוציא ממנו את האנושיות. בשלב הזה של הקריירה אנחנו רגילים לראות את אנדרטייקר פגיע. הוא כבר הפסיד והובס לא מעט פעמיים, עבדו עליו ורימו אותו, ניצחו אותו וקברו אותו, אבל אף פעם לא הוציאו מהדמות של הדד-מן כזה רגש, משהו בין פליאה לביו חוסר אמונה לבין כבוד. קשה להגיד. התבנית של הקרב הזה ייחודית, במקום קאמבקים ומומנטום הפוכים, הקרב הזה הוא ברובו טייקר, גם אם הוא חוטף, זה בדרך כלל קאונטרים. בגלל זה הסיום שלו הוא כל כך אנטי קליימקטי לדעתי. שון מייקלס כבר משתלט על הקרב, הוא כבר בכיסא הנהג, אתה אשכר'ה מאמין שהוא אולי יכול לעשות את זה. אבל אז מספיקה טעות אחת קטנה, שחצנות אחת קטנה, אחרי חצי שעה, המחשבה שאתה יכול להסתובב ולנסות לתקוף את השטן מבלי להסתכל לו בעיניים, המחשבה הזו הביאה את שון מייקלס ישר לגיהנום.

למה הוא מדורג כאן: אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם. לשליו דה רוק הזה אין בושה. לא רק שהוא מרשה לעצמו לדרג באופן שרירותי קרבות של רסלמניה, הוא גם לא שם את שון מייקלס נגד אנדרטייקר במקום הראשון? או השני? ובכן חברים, אני פה כדי להציג לכם את הקייס למה שון מייקלס נגד אנדרטייקר ברסלמניה 25 הוא לא הקרב הכי גדול בתולדות רסלמניה. אני רוצה להבהיר ולהדגיש שאני לא מנסה להוריד מהקרב הזה. הדירוגים של מספרים 1-3 השתנו כמה פעמים במהלך הימים האחרונים, בטח אחרי שצפיתי שוב בכל הקרבות, אין פה פרובוקציה אלא רק דעתי הכנה. אז ככה: 1.זה לא הקרב הכי טוב שלהם. שמעתם אותי נכון. הקרב שלהם בבאד בלוד 1997 היה גם טוב יותר וגם חשוב יותר. ה-HIAC הראשון אי פעם, הדביוט של קיין, מייקלס הופך ל-N1C לקרב אליפות נגד ברט הארט, ובנוסף להכל קרב עצום בזירה שזוכה ל-5 כוכבים מדייב מלצר. אז כן, יש לי חילוקי דעות עם חלק מהדירוגים של דייב אבל פה אני מסכים מאה אחוז. הקרב ההוא היה טוב יותר וגם חשוב יותר. לא סתם הקרב הזה באמצע הקארד, לא סתם הבוקינג שלו השתנה ביום-יומיים לפני. זה היה אמור להיות קרב נחמד של 15 דקות שהפך ל-30 דקות של קלאסיקה בגלל הכוח של טייקר ושון. תודה לשניהם על זה, אבל זה מביע משהו על החשיבות שלו מלכתכילה.
2.הקרב שלהם שנה אחר ברסלמניה 26 היה בנוי הרבה יותר טוב. הבנייה לרסלמניה 25 הייתה טובה, אפילו טובה מאוד. גן עדן נגד גיהנום, הפכים מושלמים, זה באמת נכון. אבל אפשר להשוות את זה לרסלמניה שנה אחרי? למה ששון עשה כדי שטייקר יסכים לקרב? לכל הדרך שהוא עבר? מה מייחד את הבנייה פה מהבנייה של אורטון נגד אנדרטייקר? גם שם הסטריק היה במרכז. גם נגד אדג'. בסוף, מדובר פה בסיפור של קצת פחות מחודשיים, שלא היה שלם בלי החלק השני שלו. הקרב הזה התעצם והתעצם במרוצת השנים לאיזה מיתוס שהוא "זה הקרב הכי טוב ברסלמניה, בפער." ולא באתי לקרב הזה ככה, גם לא באתי אליו הפוך. באתי אליו פתוח, עם קונטקסט רחב וכנה. האמת צריכה להיאמר, זה הוא קרב חייו של אנדרטייקר ברסלמניה, יצאתי ממנו עם המון מחמאות לדדן מאן, אפשר להגיד שזה הקרב האחרון שהוא נע ממש בקלילות, אפילו שנה אחרי רואים שהוא חצי הילוך פחות. הוא נתן פה כמה ספוטים שלא מביישים מתאבקים בני 25, בגודל ובמשקל שלו זה מדהים. אבל להגיד שזה קרב חייו של שון מייקלס? הקרב הכי טוב שלו ברסלמניה? לא יודע, לא חושב, מאמין שיש מועמד אחד שמוציא אותו קצת יותר טוב, בהפרש קטן-אבל עדיין בהפרש.

דירוג מלצר לקרב: 4.75 כוכבים במדד מלצר.

רגע השיא של הקרב: הקיק-אאוט של שון מהטומבסטון והפרצוף של טייקר אחרי.

מקום 2: שון מייקלס נגד קורט אנגל
רסלמניה: 21

על הקרב: "אני לא מפחד ממך" זה מה ששון מייקלס אמר לקורט אנגל רגע לפני הקרב ביניהם. הוא לא אמר לו את זה ב-TV, הוא לא אמר לו את זה באירוע, הוא אמר לו את זה ביניהם, רגע לפני הקרב, לא בדמות, אלא באמת. למה שון התכוון? עד היום אנגל לא יודע. שון מייקלס הוא מר.רסלמניה לא רק בכינוי, אלא על אמת. זה הקרב ה-8 שלו ברשימה הזאת, ולטעמי זה הקרב הכי יחודיי. זאת אולי פסיכולוגיה בשקל, אבל שון מייקלס הרגיש צורך להתעלות על עצמו, להצהיר לקורט אנגל שהוא לא פוחד ממנו, כי עמוק בפנים הוא פחד. האמירה הכי מפורסמת לגבי שון מייקלס היא ש Nobody can out performed Shawn Michaels. הפירוש שלי למה ששון אמר לקורט לפני הקרב, נוגע למשפט הזה. שון חשב שאנגל יכול לעקוף אותו. אנגל יכול לגנוב את המופע למי שגנב את המופע כל כך הרבה פעמים. אתם מבינים, ב-2005 הסטטוס של שון מייקלס כבר בטוח, הוא מר.קרבות גדולים ומר. רסלמניה, אבל הוא אף פעם לא פגש את קורט אנגל. על הדבר הזה יושב הפיוד הזה, לשניהם יש עניינים לא סגורים אחד את השני. קורט אנגל משוכנע ששון מייקלס גנב לו את הספוטלייט, בעוד אנגל זכה במדליית זהב ב-1996 (עם צוואר פאקינג שבור, ידעתם את זה?) כולם דיברו על שון מייקלס שנכנס לרסלמניה מהאוויר והתאבק מעל שעה עם ברט הארט. התאבק, חשוב להדגיש. שון מייקלס עמוק בפנים כן פוחד, הוא פוחד שקורט אנגל יגנוב את הספוטלייט שלו. זה נכון, לאנגל אין הרבה קלאסיקות ברסלמניה (ותודה למחלקת הבוקינג!) אבל קורט אנגל הוא מר. קרבות גדולים לא פחות משון מייקלס. יכולת ההיאבקות שלו, הקרדיו הבלתי נגמר, האתלטיות, הארסנל הרחב. קורט אנגל יכול לעשות הכל. מאט וצ'ין רסלינג, ברולר, פאוורהאוס, היי-פלייניג. זה גם מה שהוא רוצה להראות לשון מייקלס. אז הוא שר את השיר שלו בצורה מבודרת, הוא מחסל את השותפים שלו, הוא לועג לקריירה שלו. רוצה לומר, הייתה לך אולי קריירה גדולה, אבל אתה לא לגיטימי כמוני, אתה אולי הפרפומר הכי טוב בדור הנוכחי, אתה אולי הכי מבדר, אבל אתה לא המתאבק הכי טוב.
הצעד המתבקש בבוקינג לקרב, זה ששון מייקלס יראה שהוא הבדרן היותר טוב, הפרפורמר, וקורט אנגל יראה שהוא המתאבק היותר טוב, אבל בדיוק ההפך קורה. שון מייקלס מנסה לנצח את אנגל במשחק שלו. הוא נועל אותו כמה פעמים, סייד הד-לוק, ארמז סיזרס, ממש נעילות ארוכות. הפנים שלו לפני הקרב ובתחילתו מראות שון אחר, פחות שחצן, פחות יהיר ובטוח בעצמו, אלא שון רעב, כזה שרוצה להוכיח. אנגל מצד שני, מנסה לעבוד על הרגל והגב של שון. הוא חייב להוכיח את עצמו אחרי ששון שולט בקרב, וגם הוא משתק את שון כמה וכמה פעמים. הקרב הזה איטי ומחושב בהתחלה, הקצב לא רוצה לעלות בינתיים, יש פה קרבות מוחות. אנגל בא עם אסטרטגיה לקרב, אבל הוא מצליח להתערער בגלל מייקלס. כמה וכמה פעמים הוא פועל באגרסיביות מוגזמת, וזה עולה לו ביוקר פעם אחרי פעם. ואז במכה אחת הקרב מעלה הילוך. שני המתאבקים האלה שידועים כל כך בסיבולת שלהם ובקרדיו שלהם פשוט מתחילים לזרוק אחד על השני את כל הארסנל שלהם. שון מתחיל לבצע את המהלכים הקלאסיים שלו ברסלמניה. מונסולט על שולחן השדרנים שמתעקש לא להישבר מוביל אותו למומנטום רציני בקרב, כשהם חוזרים לזירה הוא מבצע את סדרת המהלכים המפורסמת שלו, אבל רגע לפני שהוא בועט באנגל, אנגל תופס לו את הרגל ומפעיל את האנקל לוק. שון מתפתל וצורח ומצליח להגיע לחבלים, הוא חוטף גם אנגל סלאם. קורט אנגל מחליט לבצע גם הוא מונסולט. זוכרים? כל מה שאתה תעשה-אני יכול לעשות טוב יותר. ובכן, חבל שקורט אנגל לא צופה בקרבות שלו ולא יודע הוא אף פעם אבל אף פעם לא פוגע. שון מנצל את זה שהוא התחמק ומנסה לעלות לטופ רופ, אבל אנגל מזנק כמו תחיית המתים ומכה בו עם האנגל סלאם מהטופ רופ. קורט לא מצמיד אותו, הוא רוצה להכניע אותו. הוא מרים אותו וצורח עליו, אתה הולך להיכנע, אתה הולך להיכנע, אתה הולך...*סופר קיק*. כל הכבוד קורט, גם בקרבות של שון לא צפית? שון זוחל אל אנגל ומגיע אליו יחסית מאוחר, הוא מנסה להצמיד אותו אבל קורט יוצא מזה בשנייה האחרונה. הוא בקושי קם על הרגליים ואנגל מנצל את ההזדמנות, הוא תופס לו את הרגל ומבצע את האנקל לוק. במשך 2 דקות שון בועט, שורט, צורח ונאבק, אבל בסוף דופק על המזרון ונכנע. אנגל הוכיח את מה שהוא רצה להוכיח. שון מייקלס אולי או אולי לא גנב את ההצגה, אבל קורט אנגל הוא המתאבק הטוב יותר, לפחות ברקוקד, לפחות ברסלמניה.

למה הוא מדורג כאן: צפיתי בקרב הזה מספר דו ספרתי של פעמים, ואני עדיין מוצא דברים חדשים להתעמק בהם כל פעם מחדש. בכל פעם מחדש אני קצת "שוכח" בהתחלה, מי ניצח פה? הבנייה לקרב לא לקחה שנה, היא לא בין יריבים ותיקים, זאת הפעם הראשונה אי פעם שקורט אנגל ושון מייקלס נפגשים. זה מוסיף לקרב נפח עצום. תדמיינו לכם חובב רסלינג שמשלים תכנים אחורה, יודע כמה אנגל טוב, יודע כמה שון מייקלס טוב, ופתאום מבין שיש קרב בין שניהם, ברסלמניה, של 27 דקות? מי אמור לנצח בסנריו כזה? אי אפשר לצפות בפיוד מהרגע שהוא התחיל עד הרגע הזה ולהבין, מי צריך יותר לנצח? אנגל צריך לנצח כדי להוכיח שהוא מתאבק יותר טוב? שון צריך לנצח כדי להוכיח שהוא לא רק פרפורמר אגדי אלא גם מתאבק? שהקריירה שלו היא לא גימקים? בגלל זה הקרב הזה כל כך מותח ואינטנסיבי, הוא גורם לך כצופה לחשוב, מה נכון לעשות פה, מי צריך לנצח? זה משנה בכלל? תחשבו על זה.
בנוסףהקרב הזה מבוסס על בוקינג שלא מתאים בכלל לשני המתאבקים על פניו. שון מייקלס מנסה להאט את הקצב, הוא מנסה לא להיתפס על ידי אנגל והארסנל שלו, זה כמעט חלום. שון מייקלס משחק זהיר ברסלמניה? בבמה הגדולה שהוא הכי אוהב? כצופה, אתה לא מבין מה קורה פה. בגלל שמדובר בשני מתאבקים כל כך אינטנסיביים, הקליימקס בסוף הוא כל כך עוצמתי. בערך 15 דקות מתחילת הקרב הם פשוט מחליטים לעלות קצב, ואתה לא שם לב שהגעת לסוף, כאילו לא עברו פה 12 דקות. זה רסלינג בצורה הכי טהורה שלו, העברת סיפור בצורה מושלמת. אין פה תחרות מין פרפורמר יותר גדול או מי מתאבק יותר גדול, בקרב הזה שניהם הראו את זה. שניהם פרפורמרים של פעם בדור. שניהם מתאבקים של פעם בדור. יש רק קרב אחד שמצליח להעביר סיפור יותר טוב מזה...

דירוג מלצר לקרב: 4.75 כוכבים במדד מלצר על שם לידור אדיר.

רגע השיא של הקרב: אנגל מרים את שון ומקלל אותו, צורח עליו שהוא הולך להיכנע, חוטף סופר קיק..