(11-18-2021, 11:32 AM)NovemberMan כתב: [ -> ]אל תזלזלו, יש סיבה לזה שעד היום הרוב מחשיבים אותו בטופ 3 פרפורמרים בהיסטוריה של הביזנס.
הוא היה בטופ בתקופה שכל התעשייה הייתה בטופ וזה לא בא ברגל.
אני מקווה שכל מי שמוריד מהערך של זה באמת ראה את המוצר (ולא PPV פה ושם אלא את כל התכנים של המוצר בתקופה ההיא) ולא סתם אומר את זה.
עם כמה שרוק הרוויח עם המעבר להוליווד - הביזנס צריך להגיד תודה לרוק לפחות כמו שרוק צריך להגיד תודה לביזנס.
קראתי פעם שאקס פאק רצה להרוס לרוק את הדברים או לחרבן לו בתיק (דברים מקובלים באותה תקופה) אחרי פרומו שרוק השמיד אותו. אני חושב שזה הפרומו שהוא השפיל את כל DX וחס על צ'יינה במשפט "יצאת לדייט עם מארק הנרי, נאמר מספיק". אני חושב שרוק של 1998-99 זה כנראה המתאבק הכי כריזמטי ומבדר על המיק אי פעם.
(11-18-2021, 11:32 AM)NovemberMan כתב: [ -> ]אל תזלזלו, יש סיבה לזה שעד היום הרוב מחשיבים אותו בטופ 3 פרפורמרים בהיסטוריה של הביזנס.
הוא היה בטופ בתקופה שכל התעשייה הייתה בטופ וזה לא בא ברגל.
אני מקווה שכל מי שמוריד מהערך של זה באמת ראה את המוצר (ולא PPV פה ושם אלא את כל התכנים של המוצר בתקופה ההיא) ולא סתם אומר את זה.
עם כמה שרוק הרוויח עם המעבר להוליווד - הביזנס צריך להגיד תודה לרוק לפחות כמו שרוק צריך להגיד תודה לביזנס.
מי שמזלזל ברוק ומוריד מהערך שלו... משהו לא בסדר אצלו.
(11-18-2021, 11:32 AM)NovemberMan כתב: [ -> ]אל תזלזלו, יש סיבה לזה שעד היום הרוב מחשיבים אותו בטופ 3 פרפורמרים בהיסטוריה של הביזנס.
הוא היה בטופ בתקופה שכל התעשייה הייתה בטופ וזה לא בא ברגל.
אני מקווה שכל מי שמוריד מהערך של זה באמת ראה את המוצר (ולא PPV פה ושם אלא את כל התכנים של המוצר בתקופה ההיא) ולא סתם אומר את זה.
עם כמה שרוק הרוויח עם המעבר להוליווד - הביזנס צריך להגיד תודה לרוק לפחות כמו שרוק צריך להגיד תודה לביזנס.
אני לא חושב שיש מישהו שיאמר שהוא לא טוב,
פשוט..
לדעתי הוא לא הר-רשמור של ההיאבקות כמו שעושים ממנו.
כריזמטי? כן. טוב בזירה? גם. מוצלח? בטח. מבדר? הכי שבעולם.
קאנון ברסלינג? וואלה, לא יודע. יש מצב, אבל פחות מסינה, הוגאן ואנדרטייקר. אולי גם פחות מאורטון וטריפל H.
(11-18-2021, 07:54 PM)SwitchBlade כתב: [ -> ]אני לא חושב שיש מישהו שיאמר שהוא לא טוב,
פשוט..
לדעתי הוא לא הר-רשמור של ההיאבקות כמו שעושים ממנו.
כריזמטי? כן. טוב בזירה? גם. מוצלח? בטח. מבדר? הכי שבעולם.
קאנון ברסלינג? וואלה, לא יודע. יש מצב, אבל פחות מסינה, הוגאן ואנדרטייקר. אולי גם פחות מאורטון וטריפל H.
היחידים שיש להם קייס להיות מעל רוק פה זה סינה והוגאן וסינה ממש גבולי
ה4 שנים של רוק בפריים שלו יותר משמעותיות לפופ קולצ'ר כמעט יותר מכל מתאבק אחר, אולי הכי חשובות.
יש סיבה שאנשים מצטטים אותו ומתייחסים אליו בתור הגולד סטנדרט על המיק עד היום.
ואני אומר את זה בתור מישהו שאין לו דעה וכמעט ולא ראה שום דבר שלו.
באתי בכלל להגיד שהסנטימנט האהוב עליי על דה רוק זה שהוא סלב יותר טוב משחקן.
דה רוק הוא מבחינתי התגלמות המושג דיסוננס קוגניטיבי.
מצד אחד אין לי שום ויכוח עם אף אחד על יכולותיו של האיש, אני אפילו לא נכנס לדיון הזה, ההצלחה האדירה שלו מדברת בעד עצמה. הוא בהחלט האיש הכי מחשמל בתעשייה. לקרוא לו דה גרייט וואן יהיה מוצדק והולם. אם אני אומר שאני לא נהנה לצפות בו כפרפורמר אני פשוט אשקר, כי הוא עד כדי כך טוב. הבן אדם כריזמטי, שנון וסוחף ברמות משל עצמו, ולהגיד את המשפט הזה זה בערך כמו להגיד שממש קר בקוטב. אמנם לא חוויתי אותו בשיאו בזמן אמת מן הסתם, אבל כל סגמנט, כל פרומו, כל שורת מחץ וכל פיוד שלו שיצא לי להשלים הם א'-ב' של רסלינג. בקיצור, במקרה שלו גם אם אני אתאמץ אני לא אצליח לשלוף טיעון מתוחכם ללמה המלך הוא עירום, כי אין כזה.
וכאן מגיע האבל.
לא יעזור שום דבר וכלום לא ישנה את זה - כשאני רואה את דה רוק, הדבר הראשון שאני חושב עליו אינסטינקטיבית זה איך הוא גנב את הספוטלייט מ-CM פאנק, סיים את הריין של 434 הימים ובכך בעצם הוליד את כדור השלג שהסתיים בעזיבה הטראומטית של מי שהיה אמור להיות הכוכב הכי גדול בחברה. אני רק שומע את השם שלו בהקשר של רסלינג ואוטומטית אני מתמלא תחושת גועל ומיאוס. ככה אני כמעריץ חוויתי את דה רוק. הרחבתי לא מעט על התחושות האלו באשכול של פאנק לפני כמה חודשים. דה רוק הוא החלוץ של תופעת הפארט טיימרים, שהיא אולי הסמל המובהק ביותר לשחיקה והניוון במוצר של ה-WWE, שמתבטאים בראש ובראשונה בחוסר היכולת לפתח וליצור כוכבים חדשים. הוא מבחינתי המייצג המובהק של חשיבה לטווח קצר, של משהו נוצץ וגדול ומרשים, אך חסר תוכן. בידור שפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. החיים הרבה יותר נוחים כשאפשר להביא לסיבוב קצר את דה רוק, או לסנר, גולדברג או אפילו סינה, לתת להם לדרוס כל מה שנקרה בדרכם, למכור את רסלמניה וסאמרסלאם ולהעמיד פנים שהעסק בריא ומתפקד. ברור שה"אשמה" בעניין היא בראש ובראשונה על מקבלי ההחלטות ולא עליו, ועדיין, אי אפשר להתעלם מזה שב-2002 האלק הוגאן עשה בשבילו ג'וב ברסלמניה כמעין העברת לפיד מכובדת, אבל עשור לאחר מכן לדה רוק לא הייתה את היושרה לעשות את המהלך ההפוך. במקום זאת, הוא ניצח את שני השמות המובילים בחברה בשני האירועים הגדולים של השנה והפך את זה לסיפור סביב עצמו.
וזו אולי תמצית העניין. את דה רוק בשלב הזה של הקריירה שלו ממש לא מעניינים הביזנס או תרומה חזרה למקום שנתן לו את הבמה להפוך לכוכב. הוא המשיך הלאה. כשדה רוק עושה קפיצה חזרה לרסלינג מעניין אותו אך ורק דבר אחד - דה רוק. הוא תמיד ייצא אובר, תמיד ישפיל את זה שעומד מולו. שנה אחרי שנה הוא הגיע לסיבוב ברסלמניה כדי לקבל קצת תשומת לב ולהמשיך בדרכו, למקומות שמעניינים אותו באמת. העדיפות שלו תמיד תהיה עוד כמה סרטי אקשן סוג ב' וכמה מיליונים בהוליווד. כל מיני לידורים למיניהם לנצח יבלעו בשקיקה כל שמועה קטנה על גיחה אפשרית שלו, רק כדי שב-99% מהמקרים הוא יגיד "לא מסתדר לי, אולי בשנה הבאה". רסלינג זו במה קטנה וזניחה מדי מבחינתו. עכשיו באמת שאין עם זה שום בעיה, זכותו המלאה לעשות מה שהוא רוצה והוא לא חייב לאף אחד כלום. אני לא בטוח שאני במקומו לא הייתי עושה אחרת. אבל העובדה שאחרי כל אלו עדיין מכנים אותו "האלוף של האנשים" היא אחת מגניבות הדעת הגדולות ביותר בהיסטוריה של הרסלינג. זה הינדוס תודעה כל כך מרשים וכל כך מנותק מהמציאות שאני ממש קם ומצדיע לו על כך. הוליווד רוק זה כבר מזמן לא דמות בקייפייב, זה מי שהוא.
לגבי הדיון של מה מקומו בדברי הימים של הרסלינג, האם הוא במאונט ראשמור או לא, יש לי אמנם את הכמה סנטים שלי בעניין, אבל הם בכנות לא שווים יותר מדי. כשזה מגיע להיסטוריה של הרסלינג אני לא רואה בעצמי איזה בר דעת שיש לו את הפרספקטיבה הנכונה לשפוט בנושא. מה שכן, אומר שני דברים בהקשר הזה:
1. כשזה נוגע לעידן האטיטוד, הפיק של הרסלינג מבחינת פופולריות ומבחינת הקריירות האישיות שלהם כמתאבקים - דה רוק תמיד יהיה שני לאוסטין.
2. יש לי חשד לא בלתי מבוסס שאם דה רוק היה סתם עוד שחקן ולא היה הופך למגה סטאר ההוליוודי שהוא היום, הרבה יותר משהוא אי פעם היה כמתאבק, ה-WWE לא היו מעצימים אותו כל כך ולא היו מייחסים לו מעמד כזה אלוהי כפי שהם עושים כיום. הם לדעתי בעיקר מנסים לרכב על ההצלחה שלו ולמנף בכך את המוניטין של עצמם במעין "נכון אתם אוהבים את דווין? הוא גדל אצלנו". האמת, לפעמים זה ממש מצחיק כמה הם נואשים לשלם לו כסף, העיקר שיבוא לסיבוב קטן ויתן קצת חשיפה למיין סטרים.