Wrestling-IL

(04-04-2022, 04:57 PM)Orton כתב: [ -> ]לא היה צריך 2 אליפויות לקרב הזה. נקודה. מעבר לזה, חד משמעית היה צריך לנצח נקי. לא זוכר ניצחון נקי שלו מאז סינה בערך. העיקר 2 אליפויות או איחוד אליפויות שלא ברור איך מתקדמים משם.

זה לא יחזיק הרבה זמן, לא מאמין שהרשתות יסכימו לזה, כל אחת תרצה אלוף משלה.

(04-04-2022, 04:54 PM)RoeeHardy כתב: [ -> ]אתם לא מבינים כלום, אחרי שריינס ינצח את רוק בהוליווד בשנה הבאה הם יוכלו לבנות את המיין איבנט הכי גדול בכל הזמנים 2 ברסלמניה 40 - שם רומן ריינס באמת סוף סוף ינצח את לסנר ויכתיר את עצמו כפנים של החברה.

אני רוצה להרביץ לך על התגובה הזו, אבל אני יותר רוצה להרביץ לעצמי כי אני יודע שזה פשוט נכון.

לסנק הרבה יותר מרשים מריינס. קרב עלוב ביחס לציפיות, לסנר היה צריך לקחת

התחלתי והפסקתי לכתוב את תגובת הסיכום שלי לרסלמניה כבר בערך 4 פעמים, בכל פעם ניסיתי להתמקד במשהו אחר ובסוף הלכתי לאיבוד בתוך מחשבות על 17 וחצי שעות של תוכן. אנסה בתגובה הזו לתמצת את התחושה המוזרה שיצאתי איתה מהאירוע כמה שאפשר, ואולי בהמשך אשחרר עוד כמה פנינים על דברים יותר ספציפיים.

מאז ומתמיד רסלמניה הייתה מעין ספקטקל שנועד להפגיש את ההיאבקות עם המיין סטרים, את הוורקרייט והבידור, את הרציני והמגוחך. אבל בעיניי, לאלמנט הבידורי תמיד היה תפקיד משני יותר. זו התוספת, לא המנה העיקרית. הסלבס והופעות האורח אמורים להיות תומכי הלחימה, המתאבקים צריכים להיות חוד החנית. כמו שמייק טייסון ברסלמניה 14 היה בסך הכל תוסף שנועד להעצים את הסיפור המרכזי האמיתי של הערב - זכייתו של אוסטין באליפות. כמו שקרב המיליארדרים מרסלמניה 23 היה בסוף משני בחשיבותו למה שהיה המיין איבנט האמיתי - קרב רסלינג "טהור" בין מייקלס וסינה. כמו שכולם עד היום זוכרים את I'm sorry, I love you ולא את הקרב של פלויד מייוות'ר נגד ביג שואו.

וכאן מתחילה הבעיה שלי - מה היא בעצם הבשורה הגדולה של רסלמניה 38?

אם אני מתייחס לאירוע הזה כתמונת מראה למצב של ה-WWE בשנת 2022, המסקנות שלי הן כאלו - הספורט הבידורי עובד מעולה, הרסלינג לא. כתוצאה מכך סיימתי את האירוע במעין ערבוב שמצד אחד כן נהניתי מהצפייה ונקודתית היו כאן דברים ממש טובים, ויחד עם זאת יצאתי קצת מדוכדך ובתחושה שאין לי ממש חשק לראות לאן הדברים מתקדמים מכאן. מעין מקרה של שלם ששווה פחות מסך חלקיו.

ניקח כקייס סטאדי את שני האקטים בהשתתפותו של אוסטין בשני הלילות.
ברסלטוק הגדירו את הקרב של ת'יאורי ומקאפי יחד עם הסגמנט שבא אחריו בתור הדבר הכי טוב של הסופ"ש. כשנכנסתי לאתר ONE הכותרת שהתמקדה ברסלמניה הייתה אזכור לכך שוינס מקמהן התאבק בגיל 76. עכשיו אני לא אשקר, זה באמת היה סגמנט מוצלח שסיפק הרבה צחוקים (גם אם לא לגמרי מהסיבות הנכונות). אבל כשאני מתנתק ועושה זום אאוט, המציאות שנשקפת היא שהשיא כביכול של רסלמניה, הכותרת של הערב הגדול של השנה היא כזו - מתאבק עבר בן 57 הוא הכוכב והדראו הראשי, אחריו זקן בן 76 שנראה כמו גופה מהלכת, אחריו כוכב פוטבול לשעבר שהוא למעשה שדרן במשרה במלאה, ולבסוף מתאבק צעיר בן 24 שהוצג על ידי הבוס בתור אלוף עולם עתידי. זו ההיררכיה שהסגמנט הזה הנציח.

אז איך אני אמור להרגיש אחרי דבר כזה? האם להנות מהעובדה שמקאפי קיבל תגובות מעולות ונתן הופעה מצויינת, או לתהות מדוע שדרן שלא מתאבק כדרך קבע היה צריך את הניצחון הזה על מי שהוצג בתור העתיד של החברה, כזה שרק לפני שבוע הצמיד בסקוואש את האלוף הבין יבשתי? האם להתלהב ולהעריך את זה שוינס מקמהן מתאבק בגיל 76, או להרהר בשביל מה זה בעצם היה טוב? האם להתפוצץ מצחוק על הסטאנר הגרוע ביותר בכל הזמנים ועל פאט מקאפי משפריץ בירה תוך כדי שהוא נופח את נשמתו, או לשאול את עצמי איך הגענו למצב שהדבר הכי אובר באירוע כולל בתוכו שלושה לא-מתאבקים שעסוקים בלשחזר אקטים מלפני יותר מ-20 שנה?

אותו דבר לגבי הקרב/ברול של אוואנס ואוסטין מהלילה הראשון. אני בטוח שאם ישאלו את קווין אוואנס באיזה פודקאסט בעוד מספר שנים הוא יגיד (בכנות) ששיא הקריירה שלו היה הקרב הזה. הרי זה סטון קולד, הדראו הכי גדול בכל הזמנים, הפופ הכי גדול בתעשייה, מי שאחראי בין השאר על מה שהוא, לדעתי הצנועה, קרב הרסלינג הטוב ביותר בכל הזמנים. אגדה אמיתית. וזה גם באמת היה ברול טוב. אוואנס היה היריב המושלם שמצד אחד לקח באמפים כמו שצריך ומצד שני שמר על אוסטין לאורך כל הדרך. הוא עשה את התפקיד שלו בצורה מושלמת ושלח את הקהל הביתה שמח.

אבל שוב, עצם העובדה שמלכתחילה בכלל היה צריך להביא מתאבק שפרש לפני 19 שנים כדי לשים ישבנים על הכיסאות זה סוג של ביזיון, וזו מחשבה די מדכאת. בעולם אידאלי קווין אוואנס לא צריך להיות השטיח של אוסטין, הוא צריך להיות אלוף עולם, הוא מספיק מוכשר כדי להוציא פיוד לפנתאון עם כמעט כל מתאבק. בעולם אידאלי המיין איבנט של רסלמניה והדבר שכולם מדברים עליו ביום למחרת הוא לא אקט נוסטלגיה מבדר, אלא קרב שראוי להיכנס לרשימה של שליו.

בשני הסגמנטים האלו הספורט הבידורי הראה את העליונות שלו על הרסלינג ב-WWE גרסת 2022, ואת הספוט המרכזי שהם מייחסים לו על פני מה שאני אישית מחפש כשאני מגיע לצפות באירוע כמו רסלמניה. עכשיו תאמרו אולי שאני מגזים ומתקטנן, שעדיף פשוט לשתוק ולהנות ולא לחפש בכוח דברים להתעצבן אליהם. אז אומר בתגובה שכן, הייתי יכול לחיות עם כל אלו בשלום, אבל כאן אנחנו מגיעים לצד השני של המטבע -  רק אחד מהקרבות שהיו אמורים להיות גולת הכותרת מבחינת רסלינג באמת סיפק את הסחורה, וזה ביאנקה נגד בקי (קרב הסופ"ש שלי). רונדה-שארלוט היה נקודת השפל של האירוע מבחינתי, אדג'-סטיילס היה..... בסדר, אני מניח, והמיין איבנט היה כמו שידור חוזר למשהו שראינו כל כך הרבה פעמים - קרב ממוחזר, צפוי, חסר השראה וכזה שעושה פלאשבקים רעים לרסלמניה 34 ו-32 בו זמנית. הדיסוננס בין ההייפ על הנייר, הסלוגנים המפוצצים והפרומואים המעולים לבין התוצר עצמו מעולם לא היה גדול כל כך. וברגע ששלושה מתוך ארבעת הקרבות המרכזיים לא עובדים, האירוע לא עובד מבחינתי. אולי בהמשך ארחיב עליהם, כי התקלות בקרבות האלו לא היו סתם באג, אלא פיצ'ר שמדגים בעיה עמוקה ברוסטר (בכותרת, עייפות החומר). 

בקיצור, הרגשתי לפרקים כמו מישהו שנכנס בטעות למסיבה שהוא לא הוזמן אליה. כמו חובב מטאל שנכנס להופעת פופ צבעונית, רואה את כולם נהנים, אבל יודע שמה שהולך כאן הוא לא בשבילו. במדד שלי רסלמניה 38 אמנם עדיין הייתה כנראה המניה המהנית ביותר מאז רסלמניה 31 בזכות כמה אקטים שהתעלו על הציפיות, אבל יחד עם זאת מדובר היה באירוע שגרם לי להפנים שהיחסים שלי עם ה-WWE לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו. מה שהם יודעים לספק כיום ומה שאני מחפש זה פשוט לא אותו דבר.

באמת הלוואי שההפקה המושקעת, הכניסות הגרנדיוזיות, השמות הגדולים, הנוסטלגיה, והקומדיה היו גורמים לי להתלהב, לצאת בחיוך ענק ובתחושה שראיתי כאן משהו גדול מהחיים, משהו שאזכור למשך שנים קדימה. לצערי זה לא מספיק.

הנה ציטוט שלי מהפרק האחרון של דינמייט:

(04-01-2022, 11:27 AM)Ori כתב: [ -> ]אני אעשה את ההקבלה לWWE פה עכשיו.

הWWE נותנים עלילות מעניינות כרגע (לפחות בחלק נרחב מהתוכנית לאור שימוש נכון בלסנר לדוגמא) אבל בקרבות עצמם הם לא מגיעים לרמה המצופה.

מהצד שני, AEW מספקים קרבות מעולים כמעט בכל קרב, אבל בעלילה כרגע בצינון ובחוסר עניין.

הפכים גמורים, מקווה שדינמייט ורסלמניה הבאים יגרמו פה למשהו להשתנות.

על החלק של הרסלמניה קיבלנו את התשובה, והיא שלא.
סייג קטן על הקרבות של בקי-ביאנקה ורולינס-קודי שבאמת הפציצו.

הרסלמניה הזאת תיזכר על הרגעים, סטון קולד חזר לקרב אחרי 19 שנה, וינס חזר בגיל 76 וניצח ואז חטף סטאנר, קודי רודס חזר, איחוד אליפויות.

אבל הבעיה היא שהיום הוא התאריך 4.4.22, ואנחנו זוכרים ממנה את הדברים הרעים. אני בטוח שב4.4.44 אני אגיד "וואלה רסלמניה 38 הייתה טובה" בגלל הדברים שפירטתי בפסקה הקודמת. אבל זה לא למה צפינו באירוע הזה. הקרבות לא התעלו לרמה הנדרשת על אף שיש את היכולות לכך. ההשקעה בתפאורה, בתלבושות, בהכל הייתה נהדרת עד שהגיע האין רינג, ופה הWWE מקבלים ציון עובר בקושי.

אני רוצה לדעת מה ההמשך, כי מהעלילה של הWWE אפשר להנות, אבל את כל התוכניות אפשר להריץ את הקרבות ולא תפסיד יותר מדי (גג 3 דקות לקרב) וכשזה קורה באופן קבוע - יש בעיה.

 


הודעה רשמית של WWE :
156,352 צופים. כן, WWE מנצפים כל שיא אפשרי ברסלמניה, מעל 156 אלף צופים ב-2 לילות קסומים.
רסלמניה 38 היא האירוע שהגיעו אליו הכי הרבה צופים בהיסטוריה, שוברים את השיא מרסלמניה 32.
2 לילות אדירים, אקסטרה-ואגנזה, רגעים גדולים, קרבות אדירים של 5 כוכבים, פרופשנל רסלינג ובידור, WWE עושים זאת שוב.

תודה שזכינו.





#אחי היו סלבס.
 

(04-04-2022, 07:33 PM)lidoradir כתב: [ -> ] 


הודעה רשמית של WWE :
156,352 צופים. כן, WWE מנצפים כל שיא אפשרי ברסלמניה, מעל 156 אלף צופים ב-2 לילות קסומים.
רסלמניה 38 היא האירוע שהגיעו אליו הכי הרבה צופים בהיסטוריה, שוברים את השיא מרסלמניה 32.
2 לילות אדירים, אקסטרה-ואגנזה, רגעים גדולים, קרבות אדירים של 5 כוכבים, פרופשנל רסלינג ובידור, WWE עושים זאת שוב.

תודה שזכינו.





#אחי היו סלבס.
 

אחי לא צריך 3 פעמים ראינו.

נכון, ביום של האירוע הכי גדול בשנה של ארגון ההיאבקות של הגדול בעולם - מה שחשוב הוא להכניס לארגון הקטן והעלוב ההוא שהוא בכלל לא תחרות למה מי הם בכלל ולהראות להם מי הבוס.

אנשים שלא מבינים את ההישג הענק של AEW בלי קשר למה שיקרה איתם בעתיד מתכחשים למציאות.

(04-04-2022, 07:36 PM)Ori כתב: [ -> ]אחי לא צריך 3 פעמים ראינו.

הישג כזה ברסלמניה סטופנדס חייב לפרסם בכל אשכול.

(04-04-2022, 07:41 PM)RoeeHardy כתב: [ -> ]נכון, ביום של האירוע הכי גדול בשנה של ארגון ההיאבקות של הגדול בעולם - מה שחשוב הוא להכניס לארגון הקטן והעלוב ההוא שהוא בכלל לא תחרות למה מי הם בכלל ולהראות להם מי הבוס.

אנשים שלא מבינים את ההישג הענק של AEW בלי קשר למה שיקרה איתם בעתיד מתכחשים למציאות.

AEW זה לא תחרות, אבל האירוע הכי גדול של השנה היה יותר טוב מAEW.
(דוחף את הראמבל והצ'יימבר מתחת לשטיח בשקט)