04-02-2022, 05:58 PM
מקום 1: ברט הארט נגד סטון קולד סטיב אוסטין (קרב הכנעות) (קן שמרוק שופט מיוחד)
רסלמניה: 13
על הקרב: שנה לפני שהקרב הזה התרחש, ברסלמניה 12, לא היה אחד שיהמר שעוד שנה נראה את סטאנינג סטיב אוסטין נגד ברט הארט. ברט הארט היה במיין איוונט, הפנים של החברה. הוא סחב את החברה של וינס שהיא הייתה לעיתים בתחתית הכי גדולה שלה. מלאה בסקנדלים משפטיים ויחסי ציבור גרועים. ברט תמיד היה שם. סטאנינג סטיב אוסטין באותה תקופה הוא פוטנציאל לא ממומש. אחד שהרבה פרמורשניים אמרו שהוא מוכשר, קידמו אותו קצת אבל לא חשבו שהוא מעבר למתאבק זוגות, או מתאבק מיד קארד. שנה ברסלינג היא נצח, במונחים של אמצע-סוף שנות התשעים היא אפילו יותר. ברט הארט עזב את החברה להפסקה למשך חצי שנה במהלכה הוא קיבל הצעות מ-WCW ושקל את המשך דרכו בחברה. ה-WWE לא יכלו להשתוות להצעות של טד טרנר, אבל הם הציעו לברט חוזה "לכל החיים" והבטחה להמשיך את המורשת שלו. סטיב אוסטין מהצד השני, המריא כמו טיל לשמיים. הוא נפרד מהדמות של סטאנינג סטיב אוסטין, הפך לסטון קולד, נפרד מטד דיביאסי בכוונה וזכה בקינג אוף דה רינג. בנקודת זמן הזו אין עדיין סיבה שהשניים יפגשו ברסלמניה. אבל סטון קולד שם לעצמו מטרה ויריב חדש בקיץ, הוא רוצה להילחם נגד ברט הארט. אם ברט קורא לעצמו הטוב ביותר שיש, הטוב ביותר שהיה והטוב ביותר שאי פעם יהיה, אוסטין חי את זה. למשך כל הזמן הזה אוסטין ממשיך להקניט ולחתוך פרומואים על ברט, בונה את עצמו על חשבונו. ברט חוזר באמצע אוקטובר, הוא מספר לכולם שהוא קיבל הצעות מהמתחרים, שהוא חשב על הדברים ושהוא החליט להישאר איפה שהמעריצים שלו נמצאים ב-WWE. ברט סימן את אוסטין כמי שהוא רוצה להילחם נגדו, וקיבל את זה. ב-SVS 1996 במדיסון סקוור גארדן השניים נלחמו למשך כמעט חצי שעה אבל ברט הארט גנב את הניצחון. הוא לא ניצח בהכנעה, הוא לא ניצח אחרי פינישר, הוא התחמק מהכנעה של סטון קולד וגנב הצמדה. ברט אולי ניצח אבל סטון קולד יצא יותר טוב. הוא עמד מול מיין איוונטר מבוסס והראה שהוא לא פחות טוב ממנו. ברט זכה בקרב אליפות באירוע הבא, אבל הוא הפסיד את הקרב הזה אחרי שסטון קולד תקף אותו בתחילתו ושון מייקלס תקף אותו בסופו. מה שהכי פגע בברט במהלך אותו אירוע היא תקרית שבה ראיון שלו נקטע על חשבון המוזיקה והכניסה של ה-WWE. מאז שחזר ברט נתקל רק בזלזול, הוא נדפק שוב ושוב ומרגיש נרדף. יותר גרוע מזה, מי שדופק אותו זוכה להטבות על חשבונו, ברויאל ראמבל 97 שון מייקלס מקבל קרב אליפות נגד סיד, ולא ברט. ברט ממשיך להידפק, הוא מעיף את אוסטין מהראמבל אבל השופטים לא רואים את זה, אוסטין נכנס ומנקה את הזירה ומוכרז כמנצח של הקרב כביכול. בשלב הזה מתחילות לעלות שאלות כלפי ברט הגיבור שכולם אוהבים. הוא מוצג כבכיין שלא מסוגל להתמודד, אלא רק להתלונן. הוא בוכה על זה שנותנים לאחרים הזדמנות אבל מצליח להפסיד כל הזדמנות שיש לו מאז שהוא חזר. בקיצור, ברט מתנהג כמו לוזר. אבל המנטרה שלנו חזרה, וברסלינג לא רק שנה היא נצח, גם חודש. אחרי הראמבל ברט הכריז שהוא עוזב את החברה. נמאס לו להידפק על ידי אוסטין, שון ועל ידי וינס מקמהן. שיקרו לו ורימו אותו והוא לא מוכן להמשיך יותר. מה שהפתיע יותר היה הפרומו אחר כך של אוסטין, ההיל בפיוד הזה. אוסטין אמר בקול את מה שעוד ועוד אנשים חשבו, ברט הארט לא עשה כלום מאז שהוא חזר חוץ מלבכות ועדיף בשבילו ללכת הביתה. בינתיים גורליה מונסון הכריז שבעקבות הסיום של הראמבל, ויידר-טייקר-ברט-אוסטין (אם יסכים) יילחמו אחד נגד השני לקבוע מי ה-N1C. במהלך החודש בין אין יור האוס לבין רויאל ראמבל, שון מצליח לאבד את החיוך שלו ולוותר על האליפות. ברט מרגיש שבאמת דפקו אותו במציאות, שון לא היה מוכן להחזיר לו טובה על רסלמניה 12, אבל לפחות זה גרם לקרב המרובע להיות קרב אליפות שבו סוף סוף ברט זכה. יום שלם החזיק הריין של ברט, אחרי שסייקו סיד חזר וניצח אותו בראו בעזרת סטון קולד. שבוע לפני רסלמניה נוצר מצב אבסורדי, הקרבות שנקבעו הם אוסטין-ברט וטייקר-סיד. ברט וסיד נפגשו בקרב כלוב להכריע מי יכנס כאלוף לרסלמניה. אוסטין וטייקר היו צד הזירה להבטיח שהיריב שלהם הוא זה שינצח כדי שתהיה להם את האופציה להיות אלופים. שוב, ברט נדפק. הפעם על ידי אנדרטייקר, שנייה לפני שיצא מהכלוב. ברט הארט הוא פרפורמר אדיר, גאון בזירה, אחד שמבין את העסק בצורה שלא הרבה מבינים, מה שברט לא היה אף פעם זה אחד שחותך פרומואים טוב. בבנייה לקרב הזה ברט חתך כמה מהפרומואים היותר טובים בקריירה שלו שגם הובילו לשנה הטובה ביותר בקריירה שלו בנושא הזה. ברט מרואיין על ידי השדרן וינס מקמהן ומיד דוחף אותו בעצבים, הוא מאבד את קור הרוח שלו ומתפוצץ. ברגע הזה וינס מקמהן מבין שיש פה הזדמנות, ועמוק בתוך המוח שלו כמו שהוא מעיד נולדת הדמות של מיסטר מקמהן.
קן שמרוק נבחר להיות השופט המיוחד בקרב הזה, כי רק הוא מספיק חזק ומאיים בשביל למנוע פה משהו שיצא מכלל שליטה.
כל התיאור הזה למעלה, כל מה שקרה עד הבנייה זה תהליך בישול איטי ומושלם. תהליך בישול שבו סטון קולד הוא ההיל לאורך כל הדרך. הוא דופק את ברט כמו שברט אומר, הוא מזלזל בו ובמורשת שלו, אבל הוא צובר פופולריות. הוא מצליח להצדיק חלק מהמילים שהוא אומר והקהל אוהב את זה שהוא לא מפחד להגיד אותם. סטון קולד הוא לא מתאבק שמתנצל ולא אחד שמתקפל, הוא היל, אבל הוא מגניב. ברט הארט? הוא כבר מזמן לא הגיבור של כולנו. אנחנו אוהבים את הגיבורים שלנו בזמן מסע נאבקים בכל מי שדופק אותם, מרימים את הראש וממשיכים הלאה. אבל ברט מרגיש נבגד. הוא בחר להישאר למרות שהיה לו צ'אנס למשהו טוב יותר, למרות שהוא ייכל להרוויח יותר ולעבור לחברה יותר מצליחה והוא מרגיש שאף אחד לא מזדהה איתו. הוא נתן דם, יזע ודמעות ובתמורה הוא לא מקבל כלום. אבל ברט לא מבין שיותר מהכל אנשים שונאים בכיינים. הם שונאים מתרצים. בארצות הברית של אמריקה שונאים לוזרים, וברט מתנהג כמו לוזר. השניים מגיעים לקרב הכנעות, התחום של ברט. הוא יודע שאם הוא יפסיד פה לאוסטין זה הסוף. זה לא מתחיל כמו קרב הכנעות ולא נראה כזה, סטון קולד מתנפל על ברט איך שהקרב מתחיל והם מהר מאוד מוציאים את עצמם מחוץ לזירה ובקהל. אוסטין עובד באגרסיביות ובאלימות וברט מנסה לעבוד על הרגליים והברכיים של אוסטין, בשביל לנצח את הקרב. וזה אולי כל ההבדל מההתחלה, ברט לא מבין שהוא נלחם מלחמה עבודה מראש. כשואסטין מכה את הסטאנר הראשון, הקהל כבר כמעט מעודד אותו. סטון קולד מרגיש את הכאב של המכות של ברט ברגל ובברך הפצועה שלו, הוא מדדה וזה נותן לברט הזדמנות להפעיל עליו לחץ. הוא מביא אותו לפינה ועושה לו שם שארפשוטר מבפנים-החוצה. אבל אוסטין לא נכנע. ברט מכניס את פעמון הזירה וכיסא פנימה, הוא מלביש את הכיסא על הרגל של אוסטין ועולה לטופ רופ רק בשביל לחטוף את הכיסא בראש לקול קהל משתגע. סטון קולד בשליטה על הקרב, הוא תוקף את ברט ומנסה להכניע אותו עם הבוסטון קראב (וולס אוף ג'ריקו אם תרצו) אבל ברט מגיע לחבלים. סטון קולד מחזיר את ברט לאמצע ומנסה לבצע את השארפשוטר אבל מקבל אצבע בעין. הקרב חוזר החוצה וברט פותח את המצח של אוסטין, הוא כבר לא מתעסק בלנצח אותו, הוא מתעסק בלפגוע בו. הוא מביא אותו ומכה אותו שוב ושוב בראש, הוא משתמש בכיסא ומחליט לפגוע לאוסטין בברך שוב ושוב ושוב. ברט מנסה להשתמש בשארפשוטר אבל הפעם אוסטין הוא זה שפוגע לו בפנים. ברט לא מוותר ומעיף את אוסטין לפינה, אבל חוטף ממנו מכה מתחת לחגורה. אוסטין חוזר לשלוט בקרב, הוא מכה את ברט עם סופר-פלקס מהטופ רופ, הוא מביא את ברט לחבלים ולוקח את החוטים של המיקרופון לזירה. הוא מתחיל לחנוק את ברט איתם עד שהוא שברט קולט את הפעמון שהוא הביא לזירה לידו ודופק אותו לאוסטין בראש. ברט מנצל את ההזדמנות שאוסטין מעורפל, מבצע את השארפשוטר ומתיישב. אוסטין צורח, מלא דם, נאבק בלי סיכוי להגיע לחבלים ומאבד את ההכרה. שמרוק עוצר את הקרב ומכריז על ברט כמנצח כתוצאה מ-KO. ברט אולי ניצח, אבל הוא לא הכניע את אוסטין באמת. ברט ממשיך לתקוף את אוסטין אחרי הקרב עד שקן שמרוק מגיע ומעיף אותו. ברט עוזב את הזירה כנבל, אוסטין מצליח לקום כגיבור. הוא נתן סטאנר לשופט וצולע את דרכו החוצה, בלי עזרה, בכוחות עצמו, הוא הפסיד את הקרב-אבל ניצח במלחמה.
למה הוא מדורג כאן: אף פעם לא בוצע פיי-אוף לסטורליין בצורה כל כך טובה. אף פעם. מאוקטובר ברט הארט הוא קורבן של המערכת, של הציפיות ממנו, של אחרים, ובעיקר של עצמו. מאוקטובר ברט הארט הוא חתיכת בכיין מיושן, אחד שלא מבין לאן העולם הולך. מאוקטובר ברט הארט מאבד אמון בכולם, ובראש ובראשונה באוהדים. אנחנו רואים אותו מתוסכל, אנחנו רואים אותו צועק ואנחנו רואים אותו מגזים, אבל אף פעם ברט לא חצה את הקווים, אף פעם ברט לא השלים את הטרן. הוא עדיין בעיניי עצמו ברט הארט הגיבור והצודק. לא יודע שבעיניי הקהל הוא ברט הארט המשעמם והטרחן. ברט הארט ניצח את אוסטין שוב ושוב ובעיקר פה אבל לא הבין שהוא הפסיד פה בגדול. ברט הארט והדמות שלו שייכים לעבר בשלב הזה. גם בלייב זה לא נכון כמו שזה נכון היום, הרבה אחרי התהליך שקרה בעקבות הקרב הזה. הרבה אחרי תחילת וסוף האטטיוד, הרבה אחרי השנה האחרונה של ברט ב-WWE, הרבה אחרי הלידה של מיסטר מקמהן. אמרנו ששנה ברסלינג זה נצח נכון? ברט הארט לא השכיל להבין שחצי שנה שהוא לא על המסכים זה נצח נצחים. הוא הפנה את החצים כלפי אחרים אבל בעצם החצים צריכים להיות כלפיו. מי שלא מתקדם עם העולם נשאר במקום ובסופו של דבר משתרך מאחור, אתה טוב כמו הפעם האחרונה שראו אותך וברט הארט הדמות (וגם הבן אדם?) לא השכיל להבין את זה. מהצד השני זה היה בלתי נמנע שאוסטין יצא הגיבור מהקרב הזה. התנופה של הקהל במשך חודשים על גבי חודשים חייבה את זה. הדרך הכי קלה מבחינת בוקינג הייתה לתת לו לנצח את הקרב, לבסס את עצמו סופית ולהתקדם הלאה. קודם ברט, אחר כך טייקר או שון ואליפות על הכתפיים. אבל לא, התהליך עם אוסטין הוא התהליך הכי אורגני ומדויק שנעשה עם איזושהיא דמות בהיסטוריה וזה הפיק של התהליך. כמעט שנתיים מהרגע שהוא פרץ באמת ועד הרגע שהוא נהיה אלוף ובמהלך השנתיים האלה אוסטין התעצב שבוע אחרי שבוע. בהתחלה כהיל חצוף שלא מכבד את העבר ואומר מה שבראשו. אחר כך כאחד שלא מכבד את האגדות, ושובר מגבלות, מניף אצבעות משולשות לכל עבר ולא שם זין על הצנזורה. אחר כך הוא קנה לעצמו לגיטימיות של בחור קשוח, בעיקר בזכות הקרב הזה, ושל דמות עגולה. סטון קולד אולי מדבר טראש, אבל הוא נלחם עם הלב. לנגד העיניים שלנו עוצב תהליך שהיה צריך בו את אוסטין מדמם ונאבק על גבול הייאוש בזמן שברט הארט יושב עליו ולא משחרר. זה לא סתם עוד אימג' סמלי, זה קאנון בתעשייה. זה הרגע שבו התחיל עידן האטטיוד (לדעתי כמובן). זה לא רגע שסטון קולד נולד בו כמו קינג אוף דה רינג, לא הרגע הרשמי שבו הוא נהפך לכוכב כמו נגד שון מייקלס, זה הרגע ששם את החותמת שהוא בכיוון הנכון, האמצע של התהליך ואם תרצו גם השיא שלו. סטון קולד מגיע לקרב גדול ומספק את הסחורה, הוא לא עוד פוטנציאל לא ממומש. נגמר העידן של סטיב אוסטין שחותך ב-ECW פרומואים על אריק בישוף שלא נותן לו הזדמנות. מתחיל העידן של סטון קולד סטיב אוסטין, הבן זונה הכי קשוח בעסק שיעשה לוינס מקמהן הכי הרבה כסף אי פעם. ובאותה מידה שהעידן הזה של אוסטין מתחיל, נגמר העידן של ברט הארט. לא עוד ברט הארט הסמל למצוינות ולטוב, שעבד קשה בדרך לפסגה, שיש לו מורשת רסלינג ענפה ושהצליח להיות נקודת אור בתקופה הכי גרועה של ה-WWE. ברט הארט בחר להאשים את המעריצים ולא לעשות חשבון נפש, הוא הפך להיל ושעון החול התהפך. מי ששנה לפני כן ניהל משא ומתן כטאנלט הכי גדול עם שתי החברות הכי גדולות באמריקה, לא האמין שבסוף השנה הזו הוא ימצא את עצמו במתחרים. הוא לא האמין שכל הדמות שלו תתגשם, שבאמת ידפקו אותו. מאותו רגע גדול ברסלמניה 13 היו לברט עוד קרבות ופיודים טובים, אבל כמו ששעון החול התהפך על סטון קולד, הוא גם התהפך עליו, והקריירה שלו התחילה להגיע לקראת סיומה. כל זה קרה בזכות פיוד, אחד קרב, ושוט אחד, ששינו לנצח את התעשייה שאנחנו כל כך אוהבים. ובגלל זה-זה הקרב הכי גדול בכל הזמנים.
דירוג מלצר לקרב: 5 כוכבים במדד מלצר על שם לידור אדיר.
רגע השיא של הקרב:
![[Image: Breaking-sharpshooter.gif]](https://images.squarespace-cdn.com/content/v1/5539b16ae4b09e35ffe0d93c/1521340625051-73FJPYS3L5TM2AKWQ42L/Breaking-sharpshooter.gif)
רסלמניה: 13
על הקרב: שנה לפני שהקרב הזה התרחש, ברסלמניה 12, לא היה אחד שיהמר שעוד שנה נראה את סטאנינג סטיב אוסטין נגד ברט הארט. ברט הארט היה במיין איוונט, הפנים של החברה. הוא סחב את החברה של וינס שהיא הייתה לעיתים בתחתית הכי גדולה שלה. מלאה בסקנדלים משפטיים ויחסי ציבור גרועים. ברט תמיד היה שם. סטאנינג סטיב אוסטין באותה תקופה הוא פוטנציאל לא ממומש. אחד שהרבה פרמורשניים אמרו שהוא מוכשר, קידמו אותו קצת אבל לא חשבו שהוא מעבר למתאבק זוגות, או מתאבק מיד קארד. שנה ברסלינג היא נצח, במונחים של אמצע-סוף שנות התשעים היא אפילו יותר. ברט הארט עזב את החברה להפסקה למשך חצי שנה במהלכה הוא קיבל הצעות מ-WCW ושקל את המשך דרכו בחברה. ה-WWE לא יכלו להשתוות להצעות של טד טרנר, אבל הם הציעו לברט חוזה "לכל החיים" והבטחה להמשיך את המורשת שלו. סטיב אוסטין מהצד השני, המריא כמו טיל לשמיים. הוא נפרד מהדמות של סטאנינג סטיב אוסטין, הפך לסטון קולד, נפרד מטד דיביאסי בכוונה וזכה בקינג אוף דה רינג. בנקודת זמן הזו אין עדיין סיבה שהשניים יפגשו ברסלמניה. אבל סטון קולד שם לעצמו מטרה ויריב חדש בקיץ, הוא רוצה להילחם נגד ברט הארט. אם ברט קורא לעצמו הטוב ביותר שיש, הטוב ביותר שהיה והטוב ביותר שאי פעם יהיה, אוסטין חי את זה. למשך כל הזמן הזה אוסטין ממשיך להקניט ולחתוך פרומואים על ברט, בונה את עצמו על חשבונו. ברט חוזר באמצע אוקטובר, הוא מספר לכולם שהוא קיבל הצעות מהמתחרים, שהוא חשב על הדברים ושהוא החליט להישאר איפה שהמעריצים שלו נמצאים ב-WWE. ברט סימן את אוסטין כמי שהוא רוצה להילחם נגדו, וקיבל את זה. ב-SVS 1996 במדיסון סקוור גארדן השניים נלחמו למשך כמעט חצי שעה אבל ברט הארט גנב את הניצחון. הוא לא ניצח בהכנעה, הוא לא ניצח אחרי פינישר, הוא התחמק מהכנעה של סטון קולד וגנב הצמדה. ברט אולי ניצח אבל סטון קולד יצא יותר טוב. הוא עמד מול מיין איוונטר מבוסס והראה שהוא לא פחות טוב ממנו. ברט זכה בקרב אליפות באירוע הבא, אבל הוא הפסיד את הקרב הזה אחרי שסטון קולד תקף אותו בתחילתו ושון מייקלס תקף אותו בסופו. מה שהכי פגע בברט במהלך אותו אירוע היא תקרית שבה ראיון שלו נקטע על חשבון המוזיקה והכניסה של ה-WWE. מאז שחזר ברט נתקל רק בזלזול, הוא נדפק שוב ושוב ומרגיש נרדף. יותר גרוע מזה, מי שדופק אותו זוכה להטבות על חשבונו, ברויאל ראמבל 97 שון מייקלס מקבל קרב אליפות נגד סיד, ולא ברט. ברט ממשיך להידפק, הוא מעיף את אוסטין מהראמבל אבל השופטים לא רואים את זה, אוסטין נכנס ומנקה את הזירה ומוכרז כמנצח של הקרב כביכול. בשלב הזה מתחילות לעלות שאלות כלפי ברט הגיבור שכולם אוהבים. הוא מוצג כבכיין שלא מסוגל להתמודד, אלא רק להתלונן. הוא בוכה על זה שנותנים לאחרים הזדמנות אבל מצליח להפסיד כל הזדמנות שיש לו מאז שהוא חזר. בקיצור, ברט מתנהג כמו לוזר. אבל המנטרה שלנו חזרה, וברסלינג לא רק שנה היא נצח, גם חודש. אחרי הראמבל ברט הכריז שהוא עוזב את החברה. נמאס לו להידפק על ידי אוסטין, שון ועל ידי וינס מקמהן. שיקרו לו ורימו אותו והוא לא מוכן להמשיך יותר. מה שהפתיע יותר היה הפרומו אחר כך של אוסטין, ההיל בפיוד הזה. אוסטין אמר בקול את מה שעוד ועוד אנשים חשבו, ברט הארט לא עשה כלום מאז שהוא חזר חוץ מלבכות ועדיף בשבילו ללכת הביתה. בינתיים גורליה מונסון הכריז שבעקבות הסיום של הראמבל, ויידר-טייקר-ברט-אוסטין (אם יסכים) יילחמו אחד נגד השני לקבוע מי ה-N1C. במהלך החודש בין אין יור האוס לבין רויאל ראמבל, שון מצליח לאבד את החיוך שלו ולוותר על האליפות. ברט מרגיש שבאמת דפקו אותו במציאות, שון לא היה מוכן להחזיר לו טובה על רסלמניה 12, אבל לפחות זה גרם לקרב המרובע להיות קרב אליפות שבו סוף סוף ברט זכה. יום שלם החזיק הריין של ברט, אחרי שסייקו סיד חזר וניצח אותו בראו בעזרת סטון קולד. שבוע לפני רסלמניה נוצר מצב אבסורדי, הקרבות שנקבעו הם אוסטין-ברט וטייקר-סיד. ברט וסיד נפגשו בקרב כלוב להכריע מי יכנס כאלוף לרסלמניה. אוסטין וטייקר היו צד הזירה להבטיח שהיריב שלהם הוא זה שינצח כדי שתהיה להם את האופציה להיות אלופים. שוב, ברט נדפק. הפעם על ידי אנדרטייקר, שנייה לפני שיצא מהכלוב. ברט הארט הוא פרפורמר אדיר, גאון בזירה, אחד שמבין את העסק בצורה שלא הרבה מבינים, מה שברט לא היה אף פעם זה אחד שחותך פרומואים טוב. בבנייה לקרב הזה ברט חתך כמה מהפרומואים היותר טובים בקריירה שלו שגם הובילו לשנה הטובה ביותר בקריירה שלו בנושא הזה. ברט מרואיין על ידי השדרן וינס מקמהן ומיד דוחף אותו בעצבים, הוא מאבד את קור הרוח שלו ומתפוצץ. ברגע הזה וינס מקמהן מבין שיש פה הזדמנות, ועמוק בתוך המוח שלו כמו שהוא מעיד נולדת הדמות של מיסטר מקמהן.
קן שמרוק נבחר להיות השופט המיוחד בקרב הזה, כי רק הוא מספיק חזק ומאיים בשביל למנוע פה משהו שיצא מכלל שליטה.
כל התיאור הזה למעלה, כל מה שקרה עד הבנייה זה תהליך בישול איטי ומושלם. תהליך בישול שבו סטון קולד הוא ההיל לאורך כל הדרך. הוא דופק את ברט כמו שברט אומר, הוא מזלזל בו ובמורשת שלו, אבל הוא צובר פופולריות. הוא מצליח להצדיק חלק מהמילים שהוא אומר והקהל אוהב את זה שהוא לא מפחד להגיד אותם. סטון קולד הוא לא מתאבק שמתנצל ולא אחד שמתקפל, הוא היל, אבל הוא מגניב. ברט הארט? הוא כבר מזמן לא הגיבור של כולנו. אנחנו אוהבים את הגיבורים שלנו בזמן מסע נאבקים בכל מי שדופק אותם, מרימים את הראש וממשיכים הלאה. אבל ברט מרגיש נבגד. הוא בחר להישאר למרות שהיה לו צ'אנס למשהו טוב יותר, למרות שהוא ייכל להרוויח יותר ולעבור לחברה יותר מצליחה והוא מרגיש שאף אחד לא מזדהה איתו. הוא נתן דם, יזע ודמעות ובתמורה הוא לא מקבל כלום. אבל ברט לא מבין שיותר מהכל אנשים שונאים בכיינים. הם שונאים מתרצים. בארצות הברית של אמריקה שונאים לוזרים, וברט מתנהג כמו לוזר. השניים מגיעים לקרב הכנעות, התחום של ברט. הוא יודע שאם הוא יפסיד פה לאוסטין זה הסוף. זה לא מתחיל כמו קרב הכנעות ולא נראה כזה, סטון קולד מתנפל על ברט איך שהקרב מתחיל והם מהר מאוד מוציאים את עצמם מחוץ לזירה ובקהל. אוסטין עובד באגרסיביות ובאלימות וברט מנסה לעבוד על הרגליים והברכיים של אוסטין, בשביל לנצח את הקרב. וזה אולי כל ההבדל מההתחלה, ברט לא מבין שהוא נלחם מלחמה עבודה מראש. כשואסטין מכה את הסטאנר הראשון, הקהל כבר כמעט מעודד אותו. סטון קולד מרגיש את הכאב של המכות של ברט ברגל ובברך הפצועה שלו, הוא מדדה וזה נותן לברט הזדמנות להפעיל עליו לחץ. הוא מביא אותו לפינה ועושה לו שם שארפשוטר מבפנים-החוצה. אבל אוסטין לא נכנע. ברט מכניס את פעמון הזירה וכיסא פנימה, הוא מלביש את הכיסא על הרגל של אוסטין ועולה לטופ רופ רק בשביל לחטוף את הכיסא בראש לקול קהל משתגע. סטון קולד בשליטה על הקרב, הוא תוקף את ברט ומנסה להכניע אותו עם הבוסטון קראב (וולס אוף ג'ריקו אם תרצו) אבל ברט מגיע לחבלים. סטון קולד מחזיר את ברט לאמצע ומנסה לבצע את השארפשוטר אבל מקבל אצבע בעין. הקרב חוזר החוצה וברט פותח את המצח של אוסטין, הוא כבר לא מתעסק בלנצח אותו, הוא מתעסק בלפגוע בו. הוא מביא אותו ומכה אותו שוב ושוב בראש, הוא משתמש בכיסא ומחליט לפגוע לאוסטין בברך שוב ושוב ושוב. ברט מנסה להשתמש בשארפשוטר אבל הפעם אוסטין הוא זה שפוגע לו בפנים. ברט לא מוותר ומעיף את אוסטין לפינה, אבל חוטף ממנו מכה מתחת לחגורה. אוסטין חוזר לשלוט בקרב, הוא מכה את ברט עם סופר-פלקס מהטופ רופ, הוא מביא את ברט לחבלים ולוקח את החוטים של המיקרופון לזירה. הוא מתחיל לחנוק את ברט איתם עד שהוא שברט קולט את הפעמון שהוא הביא לזירה לידו ודופק אותו לאוסטין בראש. ברט מנצל את ההזדמנות שאוסטין מעורפל, מבצע את השארפשוטר ומתיישב. אוסטין צורח, מלא דם, נאבק בלי סיכוי להגיע לחבלים ומאבד את ההכרה. שמרוק עוצר את הקרב ומכריז על ברט כמנצח כתוצאה מ-KO. ברט אולי ניצח, אבל הוא לא הכניע את אוסטין באמת. ברט ממשיך לתקוף את אוסטין אחרי הקרב עד שקן שמרוק מגיע ומעיף אותו. ברט עוזב את הזירה כנבל, אוסטין מצליח לקום כגיבור. הוא נתן סטאנר לשופט וצולע את דרכו החוצה, בלי עזרה, בכוחות עצמו, הוא הפסיד את הקרב-אבל ניצח במלחמה.
למה הוא מדורג כאן: אף פעם לא בוצע פיי-אוף לסטורליין בצורה כל כך טובה. אף פעם. מאוקטובר ברט הארט הוא קורבן של המערכת, של הציפיות ממנו, של אחרים, ובעיקר של עצמו. מאוקטובר ברט הארט הוא חתיכת בכיין מיושן, אחד שלא מבין לאן העולם הולך. מאוקטובר ברט הארט מאבד אמון בכולם, ובראש ובראשונה באוהדים. אנחנו רואים אותו מתוסכל, אנחנו רואים אותו צועק ואנחנו רואים אותו מגזים, אבל אף פעם ברט לא חצה את הקווים, אף פעם ברט לא השלים את הטרן. הוא עדיין בעיניי עצמו ברט הארט הגיבור והצודק. לא יודע שבעיניי הקהל הוא ברט הארט המשעמם והטרחן. ברט הארט ניצח את אוסטין שוב ושוב ובעיקר פה אבל לא הבין שהוא הפסיד פה בגדול. ברט הארט והדמות שלו שייכים לעבר בשלב הזה. גם בלייב זה לא נכון כמו שזה נכון היום, הרבה אחרי התהליך שקרה בעקבות הקרב הזה. הרבה אחרי תחילת וסוף האטטיוד, הרבה אחרי השנה האחרונה של ברט ב-WWE, הרבה אחרי הלידה של מיסטר מקמהן. אמרנו ששנה ברסלינג זה נצח נכון? ברט הארט לא השכיל להבין שחצי שנה שהוא לא על המסכים זה נצח נצחים. הוא הפנה את החצים כלפי אחרים אבל בעצם החצים צריכים להיות כלפיו. מי שלא מתקדם עם העולם נשאר במקום ובסופו של דבר משתרך מאחור, אתה טוב כמו הפעם האחרונה שראו אותך וברט הארט הדמות (וגם הבן אדם?) לא השכיל להבין את זה. מהצד השני זה היה בלתי נמנע שאוסטין יצא הגיבור מהקרב הזה. התנופה של הקהל במשך חודשים על גבי חודשים חייבה את זה. הדרך הכי קלה מבחינת בוקינג הייתה לתת לו לנצח את הקרב, לבסס את עצמו סופית ולהתקדם הלאה. קודם ברט, אחר כך טייקר או שון ואליפות על הכתפיים. אבל לא, התהליך עם אוסטין הוא התהליך הכי אורגני ומדויק שנעשה עם איזושהיא דמות בהיסטוריה וזה הפיק של התהליך. כמעט שנתיים מהרגע שהוא פרץ באמת ועד הרגע שהוא נהיה אלוף ובמהלך השנתיים האלה אוסטין התעצב שבוע אחרי שבוע. בהתחלה כהיל חצוף שלא מכבד את העבר ואומר מה שבראשו. אחר כך כאחד שלא מכבד את האגדות, ושובר מגבלות, מניף אצבעות משולשות לכל עבר ולא שם זין על הצנזורה. אחר כך הוא קנה לעצמו לגיטימיות של בחור קשוח, בעיקר בזכות הקרב הזה, ושל דמות עגולה. סטון קולד אולי מדבר טראש, אבל הוא נלחם עם הלב. לנגד העיניים שלנו עוצב תהליך שהיה צריך בו את אוסטין מדמם ונאבק על גבול הייאוש בזמן שברט הארט יושב עליו ולא משחרר. זה לא סתם עוד אימג' סמלי, זה קאנון בתעשייה. זה הרגע שבו התחיל עידן האטטיוד (לדעתי כמובן). זה לא רגע שסטון קולד נולד בו כמו קינג אוף דה רינג, לא הרגע הרשמי שבו הוא נהפך לכוכב כמו נגד שון מייקלס, זה הרגע ששם את החותמת שהוא בכיוון הנכון, האמצע של התהליך ואם תרצו גם השיא שלו. סטון קולד מגיע לקרב גדול ומספק את הסחורה, הוא לא עוד פוטנציאל לא ממומש. נגמר העידן של סטיב אוסטין שחותך ב-ECW פרומואים על אריק בישוף שלא נותן לו הזדמנות. מתחיל העידן של סטון קולד סטיב אוסטין, הבן זונה הכי קשוח בעסק שיעשה לוינס מקמהן הכי הרבה כסף אי פעם. ובאותה מידה שהעידן הזה של אוסטין מתחיל, נגמר העידן של ברט הארט. לא עוד ברט הארט הסמל למצוינות ולטוב, שעבד קשה בדרך לפסגה, שיש לו מורשת רסלינג ענפה ושהצליח להיות נקודת אור בתקופה הכי גרועה של ה-WWE. ברט הארט בחר להאשים את המעריצים ולא לעשות חשבון נפש, הוא הפך להיל ושעון החול התהפך. מי ששנה לפני כן ניהל משא ומתן כטאנלט הכי גדול עם שתי החברות הכי גדולות באמריקה, לא האמין שבסוף השנה הזו הוא ימצא את עצמו במתחרים. הוא לא האמין שכל הדמות שלו תתגשם, שבאמת ידפקו אותו. מאותו רגע גדול ברסלמניה 13 היו לברט עוד קרבות ופיודים טובים, אבל כמו ששעון החול התהפך על סטון קולד, הוא גם התהפך עליו, והקריירה שלו התחילה להגיע לקראת סיומה. כל זה קרה בזכות פיוד, אחד קרב, ושוט אחד, ששינו לנצח את התעשייה שאנחנו כל כך אוהבים. ובגלל זה-זה הקרב הכי גדול בכל הזמנים.
דירוג מלצר לקרב: 5 כוכבים במדד מלצר על שם לידור אדיר.
רגע השיא של הקרב:
